תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Strangekindofwoman
DPS
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן


רשימת השירים:

01. Sounds Of Impalement
02. Heretic's Fork
03. Noisemaker's Fife
04. Pity Belt
05. Cleansing The Soul
06. The Judas Cradle
07. Pear Of Anguish
08. The Lead Sprinkler
09. Scavenger's Daughter
10. Requiem


ציון:

10/10/2008
John 5 - Requiem
מאת: איתי פרייז


John 5 או בשמו האמיתי John William Lowry הוא כבר דמות ידועה מאוד בסצנת האלטרנטיב מטאל של ימנו. הוא ניגן אצל רבים וטובים אבל בעיקר התפרסם בתפקיד הגיטריסט של האיש שקרוי על שם סמל מין ורוצח מטורף לא פחות הלא הוא, Marlyn Manson, בשנים האחרונות הוא מנגן עם Rob Zombie והוא אחד הגורמים שעשו את אלבום הסולו האחרון של Zombie למוצלח שכזה. John 5 פיתח לעצמו צליל ייחודי כגיטריסט, והיום אפשר לשמוע בברור כשהוא פורט על המיתרים ומחרע מגברים, אבל כשהוא מנגן אצל אחרים יש איזו הרגשה שלא נותנים לו להתבטא כמו שהוא רוצה ויכול. אצל Manson הוא עושה תפקידי לידים מינורים יחסית ליכולת שלו ואפילו כשהופיע עם Zombie הוא לא נתן לעצמו להשתחרר לגמרי (או ש-Zombie לא נתן לו והסיבות הגיוניות ויפורטו בהמשך).

רצוי לציין שמבחינת יכולות ל-John 5 יש את כל הנתונים בעולם ויותר, הבעיה היא כנראה שזוכרים אותו בעיקר על תפקידיו אצל שני המוזיקאים שהזכרתי, כשהאיש לא נופל רחוק ברמת הנגינה הווירטואוזית שלו מכמה מהשמות הגדולים בתחום. האלבום הנ"ל הוא אלבום אינסטרומנטאלי שמרוכז סביב יכולת הנגינה שלו, וזה אחרי ש הוא כבר הספיק לקחת את התואר אלבום ה-Shredding הטוב של השנה מהאתר Guitar World על האלבום The Devil Knows My Name. אומנם John 5 מזכיר חזותית את Manson אבל הוא שונה ממנו באופן משמעותי מבחינת הגישה.

גם Manson וגם Zombie הם שני אנשים שנשענים בעיקר על השואו הקיצוני שלהם, מה שהוא החלק המרכזי והעיקרי אצלם. הם לא יכולים לאפשר ל-John 5 להשתחרר לגמרי משום שהוא יגנוב להם את ההצגה. מעבר לכך, המוזיקה שלהם לא מתאימה לכל אותן תצוגות ארוכות ובלתי נגמרות של סולואי צוקים מלאים, עמוסי Tapping, משום שזה יגרום למילים ללכת לאיבוד בתוך כל הבלאגן ש-John 5 יכול לייצר. לכן הוא החליט לקחת את המושכות ולפתוח בקריירת סולו שכאמור תיתן לו לבטא את הכישורים שלו כגיטריסט בצורה הטובה ביותר.

Requiem הוא כבר האלבום הרביעי ש-John 5 מוציא מאז 2004 ולא ממש שונה משאר האלבומים הקודמים - הוא עמוס בוירטואוזיות בלתי פוסקת, סולאים ארוכים מהירים, Tapping, Chicken Picking (שיטת נגינה שנהוגה בנגינת Bluegrass ו-John 5 משכלל אותה לשלמות) וכל שאר הפרקים בספר ה-Shred לגיטריסט הווירטואוז - בסך הכול אין יותר מדי דברים ש-John 5 לא יודע לעשות עם הגיטרה. גילוי נאות שאני חייב לשחרר: כשהייתי קצת יותר צעיר הייתי מתלהב עם חברי מכל מיני גיטריסטים בסגנון של Vai או Malmsteen שיכולים לנגן הכי נקי, הכי מהר ומסוגלים להוציא כמעט כל צליל מהגיטרה. היום גיטריסטים מהסוג הזה, על כל מה שיש להם, לא יכולים להחזיק אותי למשך אלבום שלם - אולי כמה שירים אבל בטח לא מעבר לזה. אני תמיד אעדיף לשמוע גיטריסטים וירטואוזים כמו Bumblefoot שמביאים איתם את ערך מוסף כל שהוא מעבר לוירטואוזיות.

לצערי John 5, מעבר לקטעי ה-Chicken Picking המעולים שלו נופל לאותה קטגוריה של גיטריסטים שמנסים להשוות למי יש יותר גדול (ו-John 5 לא נופל מאף אחד בתחרות הזאת) אבל שכחו שיש עוד דברים בדרך. בסך הכול הקטעים בפני עצמם לא רעים בכלל, והיו אפילו יותר טובים אם John 5 היה מצרף סולן שיכתוב מילים. "Pity Belt" הוא קטע מעולה של Chicken Picking שממשיך עם הקטע "Cleansing The Soul" בנגינה שלא הייתה מביישת את Marty Friedman. הקטע השמיני "The Lead Sprinkler" נשמע כמו שילוב של האפלוליות של Manson והטכניקה של John Petrucci עם ריפים שמזכירים את Megadeth.

הקטע הבא, "Scavengers Daughter", מתחיל בנגינה קלאסית עם ארפג'וים וממשיך לקטע מטאלי סטייל Racer X, כשיש בו משהו על סף המנון המטאל. אבל מעבר לכל זה אין כאן תוכן של ממש - שפריצים של כשרון ויכולת טכנית מרשימה, אבל בזה הכל מסתכם. John 5 ללא ספק הצליח לקנות לעצמו מקום בין גיבורי הגיטרה הוירטואוזים, השאלה היא אם זה מספיק? לחלק מאיתנו מפגן טכניקה בלתי פוסק יעשה את היום, אבל אותי אישית זה קצת מעייף. האלבום מומלץ לאלה שעוד מעניין אותם לשמוע מישהו רץ על 250BPM בלי להפסיק (אתם ללא ספק תראו באלבום הזה פנינה) אבל כל השאר מוזמנים לדלג וליהנות מנגינתו של John 5 - בצורה יחסית מינורית אבל מאוזנת בהרבה - באלבומים של Manson ו-Zombie...

[ פרסם תגובה / קרא תגובות (9) ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Limp Bizkit – Still Sucks

Ex Deo – The Thirteen Years of Nero

Eternal Struggle – Year Of The Gun

Carcass – Torn Arteries

Iron Maiden - Senjutsu

King of Asgard - Svartrvidr
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
כפירת הארציות

ראיון:
תעשו לאחרים - ראיון עם Gabriel Franco, סולן וגיטריסט להקת Unto Others

סקירת הופעה:
אוזניים מצלצלות, רגליים קורסות, מתי שוב?! - סקירת פסטיבל המטאל הישראלי IMF

כתבה:
חוגגים עם הלא קדושים - 5 סרטי אימה מומלצים לגרסה הכשרה של Halloween

כתבה:
האלבומים שעשו אותנו – עם חברי להקת Subterranean Masquerade

כתבה:
קדימה אל העבר – על גל להקות ה NWOTHM
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[23/12/2021]
Scardust's NIGHTWISH Tribute
[01/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי חוזר!
[02/12] פסטיכסאח MMXXI ירושלים
[04/12] The prog variant
[09/12] Arallu in Tel Aviv
[09/12] Scene goes Wunder 2.0
[30/03] Samael בהופעה אחת בישראל
[24/04] Dark Funeral בהופעה בישראל
[26/10] Tiamat - בהופעה אחת בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::