|
24/12/2008
Enslaved - Vertebrae
מאת: עמר ברזילי
היכן שכולם פונים ימינה, הם לוקחים את הנתיב השמאלי, ואיפה שכולם מפחדים משינוי, הם יוצרים אותו ומעוותים אותו לטובתם. Enslaved והבלאק \ ויקינג (לפחות פעם) מטאל שלהם מאז ומתמיד עשו זאת - עוד משנת 1994 העליזה שראתה את הוצאתו של Frost ועד לשנת 2006 (הקצת פחות עליזה) עם Ruun, הסולן \ בסיסט Grutle וחברי להקתו לא חדלו ממתיחת גבולות הסגנון שבו הם מתמקצעים וצברו עוד ועוד ניסיונות עם כל אלבום שיצא. המגמה היא פשוטה לכאורה - בכל הוצאה, עם ממוצע של אלבום כל שנתיים וחצי-שלוש, לזרוק את כל הרעיונות הכי פסיכוטיים שהמוחות מאחורי הלהקה עולים עליהם, ומהם לסנן את הטובים ולהשליך את הזבל'ה הצידה, כל זאת מבלי לאבד את הקו הכללי של Enslaved.
Vertebrae נפתח עם השיר "Clouds" שמתווה את המראה הכללי - מן שילוב בין המשך ל-Ruun לבין, כמובן, שאיפות חדשות. כיוון השפעות הפרוגרסיב והפסיכודליה מקבלות נפח גדול בהרבה כאן. המלודיות באלבום, לא מחדשות הרבה יותר מדי לאלו שמעורים בענייני Enslaved, שכן הן לא מאוד שונות בהרגשה הכללית ממה ששמענו ב-Ruun או אפילו ב-Isa, ובכל זאת מצליחות לשמור יפה את הרווח הדקיק שבין הבלאק מטאל הטהור של הלהקה, לבין השינויים המהותיים שהמוזיקה של Enslaved עוברת.
השיר השלישי הוא דוגמא אקסטרה-מיוחדת לגזרה החדשה שהלהקה נוטלת על עצמה, והיא ריכוז גדול יותר באטמוספרה כשהקריצה לרוק פרוגרסיבי היא לא קטנה, לקראת סופו. מבחינת הלהקה זה צעד מעולה, אבל מבחינתי זה צעד לא הכי מושך. משנת 2003 בערך, עם כל אלבום חדש, Enslaved הופכים יותר קשים לעיכול וצריך להקדיש להם יותר מחשבה עד שלבסוף עולה השאלה של "יחסינו לאן" - כך גם עם Vertebrae. שיר הנושא הממוקם רביעי בתור, מתחיל באופן עמום ובנאלי מעט, כשהוא לא מתפתח רבות מעבר לכך. השיר שומר על אותו קצב ומבנה ומפנה מדי פעם מקום לאותן קריצות תוצרת Pink Floyd לצד מלודיות שקטות יותר.
הקטע הבא, "New Dawn", הוא בשרני ומלוכלך יותר מקודמיו, ועם זאת מספק את השילוב בין שירתו הנקייה של Grutle לבין הצרחות המחוספסות שלו, כשלצד שתיהן הקצב המהיר עושה את שלו ודוחף את השיר קדימה. השיר השביעי הוא "Center" שמייחד את עצמו מהשאר בחיבור בין הקצב האיטי והכבד שבחלקו הראשון של האלבום. עד מהרה השיר מתגלגל למלודיה הרמונית ארוכה, שבתורה הופכת חזרה למקצב משתנה שחותם את הקטע וממשיך אל "The Watcher" האגרסיבי, שמספק סוף פתוח להמשך. נראה כי העוף המוזר שנקרא Enslaved פעם נוספת צלח את המגבלות המוזיקליים שהציב לעצמו עם האלבומים הקודמים, אז מי שיש לו דמיון ומוכן להקשיב לאלבום קיצוני שייקח קצת יותר מדקה וחצי להבין ולגבש דעה לגביו, Vertebrae הוא אופציה טובה למדי.
|
