|
08/01/2009
Asmegin - Arv
מאת: אופיר מסר
בשם האלים! כבר כמעט הספקתי לשכוח את Ásmegin הנורבגית כשנחת בידי האלבום החדש של הלהקה. מאז ששחררה את אלבום הבכורה שלה ב-2003, נראה כי אבדו עקבותיה של הלהקה, אם זה בגלל שינויים דחופים בהרכב, חוסר הופעות, או סתם מזל רע. מה שכן זכרתי זה את הייחודיות שהייתה לה. Hin Vordende Sod & Sø היה אחד האלבומים המעניינים שסגנון הויקינג מטאל ידע בזמנו, כשגם הפולק מטאל, שהיה אז בעליה, קיבל ממנו בראש. מה שהיה יפה באלבום, או ליתר דיוק, מטריד, זה הכאוטיות בשירים, שהחליפו סוגי שירה (מגראוולים של דת' ובלאק, ועד שירה נשית מיוסרת, מקהלה ויקינגית ועוד) כמו שהחליפו כלי נגינה (כינורות, חלילים ואפילו Mellotron) והצליחו להישמע נהדר.
עכשיו מגיע Arv (או "מורשת") וכבר ממבט חטוף בעטיפה שלו, המציגה נוף רגוע ושליו, אפשר לנחש שהאלבום לא יהיה כל-כך מבולגן כמו קודמו. לאחר ההאזנה לשיר הראשון, התחושה רק מתחזקת. "Fandens Mælkebøtte" פוצח בשירת רקע ויקינגית שהזכירה לי מאד את Falkenbach מגרמניה. הגיטרה והתופים דיי רגועים ולא מפריעים לקולה של הסולנית האורחת Anne (שהשתתפה גם באלבום הראשון) להקסים. לקח לי כמה האזנות להתרגל שוב לשירה של Anne, שלא נשמעת בולטת במיוחד, אך זה בעצם הייחודיות שלה, שהיא מצליחה להשתלב באלבום כמו כלי נגינה נוסף. גם הגראוולים של Erik Fossan לא מאחרים לבוא ונותנים ניגודיות אכזרית ל-Anne על גבי המקצב הפולקי העצור.
לקראת אמצע השיר ישנו שינוי אווירתי נוסף כשהקצב מוריד הילוך והכינור נכנס לתמונה. ברקע אפשר לשמוע נגינת Hamond שמתבלת את הפולק הנורבגי בצורה מאד יפה עד שלבסוף שירת הרקע הויקינגית חוזרת אלינו. נדמה כי בניגוד לאלבום הקודם, כל הקולות והכלים מקבלים את הפינה שלהם ולא מנסים לבלוט יותר מדי. זה עובד יפה יחסית, אבל אם מוסיפים את Hin Vordende Sod & Sø למשוואה, אז הרכות של השירים דיי מאכזבת. טוב, אולי לא הייתי קורא לאלבום רך, אבל הוא הרבה יותר מלנכולי ואטמוספרי מקודמו, כמו גם יותר פרוגרסיבי. רק בשיר השלישי, "Generalen Og Troldharen", אנחנו מקבלים מעט אגרסיביות, כשהוא נפתח בנגינת אקורדיון וממשיך בשירה גרונית זדונית ואווירה מאד אפלה.
לכל אורכו של האלבום ניתן להבחין בכלים שונים ומשונים שמבצבצים ברקע. ניכר כי הושקעה פה עבודה רבה הן מבחינת הנגנים והן מבחינת ההפקה, אך למרות הכל זה הוא לא אלבום פשוט לעיכול. לעיתים הוא נוטה לבלאק מטאל, לעיתים לויקינג וכמובן שהוא לא שוכח את הפולק כשצריך, אבל הכל בצורה מתונה - כמו שניתן לשמוע בשיר הנושא של האלבום. פה ושם יש כמה הברקות חזקות, דוגמת החלק הראשון של "Yndifall" המביא מקצב מלחמתי וקצת יותר יחס לצד המטאלי ובמיוחד לבאס והגראוולים העמוקים. מאמצע השיר אנחנו שוב משנים כיוון והפעם לתחום הדום מטאל, בקטע מאד מעניין שמשלב גם נגינת פולק קלילה ולבסוף מסתיים בעוד כמה מהלומות קרב.
כמו שניתן להבין משמות השירים (שאותם לא ניתן להבין), השפה המדוברת בהם היא בעיקר נורבגית, כשמדי פעם יש כמה יציאות בנורדית עתיקה, מה שאומר שמי שלא בקטע, ייקח לו קצת זמן להתרגל למלודיה של המילים (לשמוע בלאק לא נחשב!). אני, בתור חובב לא קטן של הסולנית הנורבגית Kari Rueslåtten (לשעבר The 3rd And The Mortal ו-Storm), דווקא מאד התחברתי לשיר הקצר "Prunkende, Stolt I Jokumsol", שמלבד האווירה הג'אזית-אטמוספרית והשירה של Anne, אין בו שום דבר אחר. לסיום מגיע שיר ארוך במיוחד בשם "En Myrmylne" שפחות או יותר משלב מרכיבים (כולל ה-Mellotron!) מכל השירים ששמענו עד כה לכדי יצירה אחת.
אם נתחשב באלבום לבדו, מדובר ביצירה מאד מעניינת, במיוחד לחובבי המוזיקה המלנכולית והאמוספרית שביננו, אך אם נשווה את Arv לאלבום הראשון של הלהקה, אפשר לומר שזו נפילה לא קטנה. מבחינתי, הוא איפה שהוא באמצע - זה לא אלבום שאני אהיה מסוגל להקשיב לו במלואו, אך אם מדי פעם יצוץ איזה שיר כזה או אחר ומצב הרוח יהיה מתאים, אז הוא בהחלט יוכל לעשות פלאים. בינתיים, חברי Ásmegin כבר עובדים על היצירה הבאה שלהם, שתגיע בדמות אלבום כפול בשם Tusind Tabte Siaeles Kakofoni. אני מאד מקווה שהם יחזירו מעט מהכאוטיות שכל-כך אהבתי או לפחות יגבירו טיפה את המהירות והעצבנות. הרי למה להיות מדוכאים אם אפשר להישאר מטורפים?
|
