|
26/02/2010
Eluveitie - Everything Remains As It Never Was
מאת: אופיר מסר
פולק מטאל מגיע בכל מיני צבעים, צורות, וגם מספרים, אפשר לומר. במקרה שלנו מדובר ב-8 מוזיקאים מוכשרים משוויץ, אלבום מספר 4, כמה אורחים נכבדים (בעמדות הטכניות וגם בעמדות הנגינה) ולא מעט כלים ייחודיים, המרכיבים את הסלט הזה שנקרא Eluveitie. אחרי שהלכו לרעות בשדות האקוסטיים עם ההוצאה הקודמת Evocation, חברי ההרכב חוזרים אל המטאל, או ליתר דיוק אל הדת' מטאל המלודי שלהם, וממשיכים בשילובו עם הפולק הקלטי, אותו הם מנגנים היטב. Everything Remains As It Never Was נבחר כשמו של האלבום, אך השאלה היא, האם הוא מדבר על הרעיון שאי אפשר לדעת באמת איך קרו דברים לפני אלפי שנים (כפי שהלהקה מסבירה), או שמא, הוא מקבל משמעות עכשווית ומעט צינית יותר כשמדובר במוזיקה של הלהקה?
כדי לענות על כך נפתח בתחילת האלבום, בקטע אינטרו אווירתי בשם "Otherworld", שכיאה למסורת הלהקה, משלב בין דקלום לבין נעימת חמת חלילים מפסגות הרי האלפים. משם קופצים ראש אל שיר הנושא, עמו מגיע התיפוף המהיר (באדיבותו של Merlin הקוסם), וגם הגיטרות, שכבר הספקנו לשכוח איך הן נשמעות מאז האלבום השני Slania. מהר מאד אנחנו נזכרים ב-Eluveitie הישנה והמוכרת, בשירתו של Chrigel Glanzmann (הן באנגלית והן בסוג של גאלית עתיקה) שנשמע כמו סולן מטאל שוודי לכל דבר (עם דגש על Mikael Stanne מ-Dark Tranquillity), ובליווי הנשי, שגם אחרי שנים של האזנה ומספר הופעות לייב, אני עוד לא יודע להבחין אם זו Meri Tadic החלילנית או Anna Murphy אשת ה-Hurdy Gurdy, שנותנת את קול השירה המרכזי, או שהן עושות החלפות... בכל אופן, מהבחינה הזו עוד אין חדש תחת השמש, או בעצם, אין חדש על גבי הגבעות הירוקות של גאליה.
עם הקטע השלישי, "Thousandfold", לו גם יצא קליפ ממש לא מזמן, הבחנתי שאני יכול להתרכז בכלים השונים המלווים אותנו (כמו חמות החלילים השונות, המשרוקיות, המנדולינה, תוף ה-Bodhràn ועוד), אף על פי שגם פה, קצרה אוזני מלהתאים בין שמות לבין צלילים, אך זו לא הנקודה, אלא עצם זה שהאלבום נשמע מעולה. על כך אחראים מספר אנשים מכובדים בסצנה העולמית, אם זה Tommy Vetterli, מוותיקי להקת הת'ראש Coroner, ששימש כאן כטכנאי, Colin Richardson (המוכר מעבודתו עם Machine Head ו-Slipknot בין השאר) שביחד עם עוזרו Martyn "Ginge" Ford עשה את המיקס לאלבום, או John Davis (עם שמות כמו Led Zeppelin ו-U2 באמתחתו) שנתן פה מאסטר איכותי. מה לכל האנשים האלו ולפולק מטאל? רק השד יודע, אך באמת דרושים מקצוענים כדי להפיק אלבום שכזה. אם עד היום שירי הלהקה יצאו מעט מבולגנים, כאן שמים לב להבדל, ובמיוחד לחלקים האוטנטיים שמהווים את המרכיב העיקרי במוזיקה של Eluveitie.
בתור חובב מוזיקה קלטית \ אירית, שמחתי לשמוע כמה נעימות עממיות מוכרות השזורות לכל אורכו של האלבום (כמו למשל בשיר הרביעי "Nil", או בקטע "Isara" שבספק אם לא תכירו את מלודיות הפולק שלהם), אך הופתעתי יותר לגלות שמאחורי כמה מהן נמצאים עוד מספר אנשים מוכרים, כמו למשל Liam Kelly ו-Michael Homes מלהקת הפולק האירית Dervish, שנותנים את הפתיחה לשיר החמישי "The Essence Of Ashes". השיר מציג גם סוג של פזמון רגוע מהרגיל, יותר סיפורי וחביב, פחות צעקני, ובכלל הוא יחסית עדין מבין שירי המטאל של הלהקה. בשונה ממנו, "Kingdom Come Undone" נשמע ברובו כמו שיר דת' מטאל טיפוסי, ורק מדי פעם מקבל נגיעות פולק. "Quote The Raven", גם נותן בהפוכה, ונשמע מעט MTV בעיקר בחלקים שהקול הנשי משתלב עם צווחותיו של הסולן. "(Do)Minion" דווקא הזכיר לי את Amon Amarth בהתחלה, אך מהר מאד הוא התפתח לשיר מלנכולי שמעט חוזר על עצמו, ושילובו של Thebon מ-Keep Of Kalessin בפזמון לא תרם לכלום.
"Setlon" הוא עוד קטע אינסטרומנטלי, כשהפעם משתתף בו נגן Uillean Pipe (סוג של חמת חלילים אירי) מוכשר בשם Brendan Wade, שמלבד ביקורו בשיר הפתיחה, הוא זה שגם סוגר את האלבום עם הקטע "The Liminal Passage". אך לפני הסיום, קיבלנו עוד 2 שירים, אחד הוא "Sempiternal Embers" שמציג את Eluveitie הפולקית והמטאלית במלוא הדרה, והשני "Lugdunon" שלוקח אותנו למחוזות מוזרים, זאת בזמן שהוא משלב בין קטעי פולק לא אופייניים לבין איזה "יודלינג" נשי, ואפילו מכניס סולו גיטרה שנדיר למצוא בשירי הלהקה. עוד לא החלטתי אם אני אוהב את השיר הזה או לא, אבל כך או כך, זה לא משנה את דעתי הסופית על האלבום. כמו שראיתם, היו לנו פה הרבה אורחים, ורובם בהחלט תרמו ליצירה הזו של Eluveitie, אך האם זה שינה משהו אצל הלהקה? לדעתי, לא ממש. יש כאן מספר קטעים חזקים, והמלודיות הקלטיות נשמעות טוב מאיי פעם, אבל עדיין מדובר בסלט אחד גדול, שאם נוציא ממנו את הירוק, נשאר עם דת' מטאל שוודי דיי באנאלי. מצד שני, גם היצירה האקוסטית לא הייתה חפה מפגיעות. מה זה אומר? שהחלק הראשון בשמו של האלבום מצדיק יותר את המוזיקה, או את הסלט הזה, ואם אני הייתי במקומם, הייתי מנסה לצוד קצת בשר, שיהיה מעניין, ולא רק טעם של דשא.
|
