תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ontour
Ontour
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: הוצאה עצמית


רשימת השירים:

01. Mr. Error Sound System
02. Ninety One
03. Dead In Da Head
04. Destroy
05. Whorage
06. Feminazi
07. Kalba
08. Half Digested Rainbow
09. Pigs
10. Stereo
11. Punk
12. Bullet
13. White Socks

02/11/2010
M.e.s.s - Weekend Ritual Massacre
מאת: אוראל להב


בתחילה, לא היו סולניות מטאל שצועקות, ואז, יום בהיר אחד, היו. ה-Poster Girl של התופעה הייתה כמובן אשת Arch Enemy, הגברת הנאווה Angela Gossow, ולנו הישראלים הייתה את נופר ברקול מ-Requiem For A Dawn שעד לא מזמן כיכבו על במות הארץ לעתים קרובות. הפליאה הייתה גדולה - הן יפות, נשיות, ונותנות בראש. את ההתרגשות הראשונית החליפו ספקות כלפי יכולתם המוזיקלית של שאר חברי הלהקה, והועלתה הטענה כי מאחורי כל סולנית ש-"מפלפלת" את ההופעה, מסתתרים שלושה-ארבעה בחורים מבולבלים מול כלי הנגינה. אף על פי כן, את M.e.s.s - להקת הארד-קור פאנק תל אביבית - אני מסרבת להכניס למשבצת "להקת מטאל עם סולנית", לא כמהלך נגד הסולנית (ומעצבת הקונספט הויזואלי שמלווה את הלהקה), תמר אריאל, אלא כמהלך בעדה.

תמר אריאל, הגיטריסט רפי פרח, המתופף עודד עידן, וליאור מאיר על הבאס מרכיבים את M.e.s.s, שמספקת תענוג מוזיקלי בועט, שובר, מהיר והרסני. עם רקורד הופעות מכובד מאחוריהם, כתבה בעיתון "הארץ", ואלבום חדש שאת המיקס והמאסטרינג בעבורו יצר השוודי והאגדה, Dan Swano (מקושר לפרויקטים ולהקות כמו: Nightingale, Katatonia, Bloodbath ועוד, ועוד), סביר להניח שכבר שמעתם עליהם, וכעת הבמה נתונה לי על מנת לנסות לפצח את הנוסחה. על פניו, היא פשוטה: שירים קצרים, אנרגיה גבוהה, ורעש, רעש, רעש. למרות זאת, האזנה מעמיקה יותר לאלבום הבכורה, Weekend Ritual Massacre, חושפת רבדים מעניינים, שבאופן אישי לא ציפיתי למצוא.

אפתח באמירה כללית: האלבום נשמע טוב. בחירת הסאונד ואיכות ההקלטה נעשו בחוכמה, ומגע הזהב של Dan Swano ניכר בעריכה הסופית. הנגינה לא נשמעת מלוכלכת, אבל בכלל לא נקייה. האלבום הופק, ויותר מכך, הופק היטב, אך הדיסטורשן לא איבד טיפה מהחספוס המתבקש, התופים מרעידים את המערכת, והבאס נמצא כדי לאסוף את הצלילים האלו אל מקשה אחת של הפצצה בלתי פוסקת על האוזניים. טוב ככל שיהיה, זה עדיין לא אלבום שמתאים לקהל הרחב, אפילו לא בין המטאליסטים. תוך 17 וחצי דקות מנחיתים חברי הלהקה 13 שירים וקטעי סאונד - כשההארדקור הברוטאלי, המזכיר במקומות מסוימים את הריפים המוקדמים של Aborted, מתובל במנה גדושה של פאנק, שניכר יותר מכל בשירתה של תמר אריאל, ומגובה לעתים על ידי לחני הגיטרה של רפי פרח. המאזין הבלתי מיומן אמנם יפער פיו בתמיהה, "זה הכל צרחות בשבילי", אך את המוזיקה של M.e.s.s לא בהכרח קל לבלוע, אפילו לא כשהם "במגרש הביתי" - ויש לי הרגשה שלמצב הזה בדיוק חברי הלהקה כיוונו.

לאחר הפתיח, "Mr. Error Sound System", מתחילה הלהקה להפגיז בשיר הקצרצר "Ninety One". על אף אורכו, הוא מהווה ייצוג דיי ריאלי לעבודתם של חברי M.e.s.s, בצורת גיטרות מהירות ומנסרות, וטמפו אולטרה-מהיר מכיוון עודד עידן (תופים) וליאור מאיר (באס). שירתה של תמר מגוונת, ונודדת בין גראולים עמוקים, לסקרימינג מחריש אוזניים ושירת קלין חצופה - ייצוג מכובד ליכולותיה שמעבר לממוצע. המתקפה ממשיכה בסדרת שירים ארוכים יותר, כדוגמת "Dead In Da Head" שקורץ לדת' מטאל, ו-"Destroy" בעל השפעות הפאנק המובהקות. שירים כמו "Pigs" עובדים לפי תבנית דומה, ומצטיינים בריפים מקפיצים ו"ברייקים" שעושים לי חשק להופעה.

השיר "Bullet" הוא, ללא ספק, יוצא הדופן בחבורה. הוא נפתח בנגינת באס עם אלמנט של "גרוב", ושירה נקייה, שבשילוב עם התיפוף והגיטרות מכינים את הקרקע לפיצוץ שיגיע. לשיר באורך כ-3 דקות מבנה מעט יותר מסורתי - בתים ופזמון, שאוספים את קשת היכולות הרחבה שמפגינה הלהקה, ומייצבים אותה באופן בו ניתן יהיה להאזין לשירים במצבים שאינם הופעה \ מסיבה \ רוח שטות. לכל אורכו, Weekend Ritual Massacre הוא אלבום מנתץ צווארים ושובר עצמות, אך כדי לבטא בהצלחה רעיון, זעם, ושבירת מוסכמות יש צורך ביותר שירים כמו "Bullet", שישאירו את M.e.s.s טריים בראש ובאוזניות. כך או כך, לרוכשי האלבום ההנאה מובטחת (וגם כמה צחוקים).

[ פרסם תגובה / קרא תגובות (6) ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Queensryche – The Verdict

Diabolical – Eclipse

Final Breath – Of Death and Sin

Demon Hunter – War

Demon Hunter - Peace

Summoned Tide – Dystopia
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
הלהקות שהתחפשו - ספיישל פורים במטאליסט

ראיון:
ממשיך לצרוח - ראיון עם Udo Dirkschneider

כתבה:
הצעדה האחרונה - על סיבובי ההופעות האחרונים של אמני מטאל וותיקים, וגורלם בישראל

כתבה:
המלצה לפני שבת

סקירת הופעה:
מזדקנים בכבוד - סקירת הופעתה של Manowar בישראל

סקירת הופעה:
(פרה)היסטוריה בת'א - סקירת הופעתה של Mastodon בישראל
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[18/07/2019]
Dream Theater בישראל
[21/03] Edellom & Sklep
[30/03] Haken בישראל
[30/03] Magor Live
[04/04] The Beast is Awake
[11/04] Death Marches Across The Holy Land TLV
[12/04] Hell on Earth Levontin Edition
[17/04] UDO בישראל
[20/04] Death Marches Across The Holy Land Haifa
[05/05] Watain בישראל
[19/05] Cancer בישראל
[23/05] Orphaned Land חוגגים 15 שנים לMabool - לאור הביקוש, מופע נוסף!
[01/06] Betlehem בישראל
[02/07] Disturbed בישראל
[19/09] Septicflesh בישראל
[10/10] Epica בישראל
[13/11] Annihilator בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::