לאתר הרשמי:
רשימת השירים:
01.Your istakes
02.Darker Than y Night
03.Corner Of The Evening Sky
04.Flush
05.You
06.Ode To You
07.Is This What You've Waited For
08.Hopelost
09.Before You Choose
10.Necessary Evil (Remastered)
11.Point Of No Return (Remastered)
12.Answers (Remastered)
13.Living Flame (Remastered)
17/10/2011
Laid8 – These Faded Lines
מאת: יותם Defiler
להרבה חובבי רוק להקת Laid8 חלפה מתחת לראדאר בחמש השנים האחרונות. משהו בתצורה החיצונית של הלהקה, שלושה בחורים וגברת, גורם להרבה אנשים פשוט לעקם את האף. איפשהו, באמצע שנות ה-90, בערך אחרי אלאניס מוריסט אני מניח, החליט עולם הרוק שבחורות לא יודעות לעשות מוסיקה. המטאל עצמו מן הסתם יותר סלחני (לא סתם הוא מקבל גראולים בתור סגנון שירה לגיטימי, שלא לומר מועדף, והוא בערך היחיד שעושה זאת), ולזכותו יאמר שלהקות כמו Nightwish או Epica עדיין שולטות במצעדי הפזמונים המטאליים בזכות ולא בציצים. אבל בארץ, כמו כל דבר אחר בארץ, אנחנו תמיד מתעוררים מאוחר מדי. זה לא שמטאל מהצד של עזרת נשים מעולם לא היה פה. היו פה, והרבה. istorted, סתם ככה בשליפה, הובילו בגאון במשך עשור את הדרך ללהקות מטאל שעל עמדת המיקרופון בחורה, ששרה ולא צועקת (זה, למרבה הפלא, פתאום קיבלנו ובכמות יפה) אבל למעשה היו היחידים שהוציאו אלבום מלא, מושקע ומצודד לכל אורכו. עכשיו – בשנת 2011, כש-Distorted כבר שנה שלא הראתה את פרצופה על הבמות, שלא לומר פיפס מוסיקלי מוקלט חדש, הצליחה סוף כל סוף Laid8 להתלבש על המשבצת הזו גם אצל המטאליסטים, למרות השוני הכה מהותי במוסיקה של שתי הנציגות הנכבדות האלה.
אז למי שלא מכיר, Laid8 עושים מטאל אלטרנטיבי וקליל, אבל עדיין מהסוג שנועד לאנשים חושבים יותר, ולא סתם פלטפורמת בית-פזמון קלילות ומעודנות. בשמיעה ראשונה נדמה שהם הגרסה הישראלית ל-Lacuna Coil, השוואה שהם עצמם לא סובלים, כי בשמיעה הבאה אחריה כבר נחשפים באמת כל המטעמים המוסיקליים שמסתתרים אצל Laid8. קודם כל, מבחינה מוסיקלית – אין להם –שום- קשר לז'אנר ה-Goth Metal, ולא יעזור להם גם להלביש את גברת טל איתי סולנית הלהקה במחוך שחור ולהרכיב לה בניית ציפורניים של ירוק בוהק באורך 30 ס"מ. המוסיקה היא אלטרנטיבית בעיקרה, אבל רחוקה שנות אור מהעולם האפל ששואב עצמו מהאייטיז או מהמוסיקה הגותית. העובדה שאין פה רצפים של מלודיה מתקתקה, כמו גיטרה שנייה שתעשה הרמוניה או חס ושלום קלידים וסינתיסייזר שיעשו פה מסיבת יורו-פופ, מונעת מהלהקה בכלל את האפשרות לצלול למוסיקה הגותית. יש ב-Laid8 משהו עצוב מוסיקלית, אבל מדוכדך ואובדני ? בהחלט לא. אם הייתי צריך למסגר אותם ליד שתיים שלוש להקות, הרי זה מה שאנחנו עושים אוטומטית בהגשה של להקה חדשה עבורנו שקורא לנו להגיד "היי, שמעתי את זה כבר רק בקטע אחר", הייתי צריך לתקוע שלוש להקות לא כל כך קשורות אחת לשנייה. יש ל-Laid8 את ה-Groove של Machine Head מאלבומים כמו The Burning Red או Supercharger, היותר קלילים וקליטים, ביחד עם העדינות והתחכום של Tool והאדג'יות או הקליטות של Distrubed. כן, יצא לי מיש-מש מוחלט שלא באמת מציג את Laid8 כמעט בשום צורה, אבל זה בעיקר כדי להראות שיש ללהקה הזו קול אותנטי משלה בכל בליל הלהקות הזה.
מהשיר הראשון, אחד מהיותר גרוביים, באלבום, אנחנו נחשפים ללהקה במלוא הדרה. Your Mistake מרביץ עם ריף גרובי, ליין בס מקפיץ ושירה מלודית שמשתוללת לאורך כל הסולם בערך. מדובר בלהיט מטאל אלטרנטיבי שמכריע סופית שמבחינת Laid8 דווקא הניינטיז הייתה התקופה העיקרית בעיצוב התודעה המוסיקלית של הלהקה. הסינגל הראשון מהאלבום, השיר השני, Darker Than My Night הוא אחד מהשירים הטובים באלבום, קליט באופן נפיץ, מבוצע מעולה, ועושה את העבודה. אין לו את התחושה המלוכלכת, הכמעט גראנג'ית של Your Mistake, הוא פשוט מספק את הסחורה כהמנון רוק כבד מודרני ומלודי. הריפים הכבדים, ביחד עם הסולו גיטרה, מגיעים עם Corner Of The Evening Sky, שעל ההתחלה משטחים את כל מי שחשב שמדובר בהרכב שמנסה להתחנף למאזינים עם רוק אלטרנטיבי עדין. זה לא Lamb Of God, אבל זה גרובי ומרביץ בלי ספק. Flush לדעתי הוא אחד מהשירים הטובים ביותר באלבום, עם אמירה חזקה במיוחד ללהקה שזמרת בלונדינית יפיפייה ומוכשרת עומדת במרכזה, ומשמש כאצבע משולשת לכל אותם ספקנים ועוכרי ישראל אשר מבטלים את הלהקה הזו רק בגלל היותה של טל, וובכן, אישה. You הוא השיר הכבד באלבום, ואחד מהאהובים עלי, אבל איפה שהמוסיקה הבאמת יפה נמצאת, זה Ode To You בא ישר אחריו. השיר הכי Tool של הלהקה, בלי ספק, והדבר הכי קרוב בעצם ל"שיר הנושא" של האלבום. דווקא ברגעים העדינים האלה היתרונות המשמעותיים של Laid8 קופצים החוצה. אווירה עצובה עם עבודת גיטרות מלודית ועצובה בהתאם, מבלי באמת ליפול לקלישאות הגותיות. אי אפשר לומר שאין פה קצת קריצה מודעת לז'אנר הרוק המלנכולי, אבל Laid8 קופצים בחינניות בין הטיפות של הגדרות הז'אנר מבלי להירטב. Is This What You've Waited For? הוא להיט נוסף, בסגנון של Darker Than My Night – והוא מקסים באותה צורה. Hopelost קצת חלש לעומת חבריו, אבל עדיין טוב, ו-Before You Choose הוא בלדה קצת חיוורת לעומת Ode To You, אבל בהתחשב בעובדה שזהו כנראה השיר שכולל רק את טל ואת דייב הגיטריסט, נשמע כאילו הוא נועד להיות מינורי ומעודן, אולי בתור גרסה אקוסטית פוטנציאלית.
מכיוון שה-EP של הלהקה משנה שעברה, שנקרא Necessary Evil (לא לבלבל עם אלבומם של Salem מ-2007!), אזל כולו מהמלאי, החליטה הלהקה להוסיף להדפסה הישראלית של האלבום את כל ה-EP בגרסת רימאסטר, כך שכולנו יכולים ליהנות משירים מעולים כמו Answers ו-Necessary Evil עצמו. למרות שיש פערים מורגשים בהפקה (בקטנה !) עדיין מדובר ביצירה מוצלחת למי שמכיר ועוד יותר למי שלא מכיר, שבעצם מקבל אלבום וחצי.
בקצרה, אם הייתי מחלק כוכבים להוצאות עצמאיות, הייתי נותן להם ארבע וחצי כוכבים. למה אני לא נותן כוכבים להוצאות עצמאיות ? כדי שלהקות פחות טובות לא יעלבו מכך שהם קיבלו רק שתיים. זה לא רק שזה לא נעים להם, אבל אחר כך – שלהקה תחפש לייבל או Booking Agency – והחבר'ה ירצו לראות איזה מגזין רציני התייחס אליהם ברחבי הרשת, ואיזה כתב מצחיקול שכמותי נתן להם רק שלושה כוכבים, סתם עלול לפגוע להם בסיכויים להתפלח להנהלה רצינית יותר, ואני לא רוצה את זה על המצפון שלי רק בגלל שלא אהבתי את המוסיקה. אז Laid8 הם אלה שנפגעים מזה, כי הם לא יקבלו את הארבעה וחצי כוכבים שמגיעים להם, בשביל שתראו שאנחנו עקביים ולא סתם מעלימים עין מלהקות לא חתומות. מצד שני, הם כן יכנסו לרשימת אלבומי השנה שלי, אז הא לכם !
|
