01.Threshold of Perception
02.Tyrants of the Terrestrial Exodus
03.Dyson Sphere
04.The Phylogenesis Stretch
05.m1.618
06.Gravimetric Time Dilation
07.Our Cosmic Casket
08.Biomech II
09.Through Ages of Ice – Otzi’s Curse
10.Genocide for Praise – Vals for the Vitruvian Man
ציון:
23/12/2014 Allegaeon - Elements Of The Infinite מאת:תמיר ורד
על Allegaeon שמעתי כשיצא ה-EP שלהם בשלהי העשור הקודם. בתור אחד שנכנס למטאל מפרוגרסיב ומדת' מלודי, יש משהו בדרך שבה הלהקה משלבת את שני הסגנונות שתפס אותי מהשמיעה הראשונה. לא הרבה להקות מצליחות להישמע מאוד ברוטליות ובו זמנית לשמור על המלודיות שלהן, וכל זה תוך עבודת גיטרה ותופים מהטכניות שידע הדת' המלודי (כי ככה זה כשהבלאסטים כל-כך נקיים כל כך שגם אם היו על אסלה הייתם אוכלים אותם)
ובכל זאת - כמה דברים קטנים היו חסרים לי. להרבה בסיסטים יש את הנטיה הנוראית הזאת לנגן ליין גיטרה נמוך יותר, וכשיש שתי גיטרות 8 מיתרים שמנצלות את כל הצוואר של הגיטרה זה יוצר סוג של תחושת פיספוס שהיה ניתן להכניס שם באסליין מטורף כמו שיודעים טוב לעשות בהרבה להקות דת' טכני (ע"ע Beyond Creation, Obscura וחברים) האלבום החדש מתחיל עם השיר Threshold of Perception ומפתיע עם פתיח סימפוני-אופראי שלא יכול שלא להזכיר את חומרים חדשים של Symphony X. קטעים סימפונים זה משהו שלא ראינו מהם כל-כך באלבומים הקודמים וממשיך מדי פעם לאורך כל האלבום. השיר וגם Tyrants of the Terrestrial Exodus שאחריו עוברים בין ריפים מטורפים עד השיר Dyson Sphere שמגיע אחריהם ומזכיר לי דברים קצת יותר ישנים שלהם מ-Fragments of Form and Function מ-2010.
אני חושב שזה הזמן להגיד שרוב החומרים של Allegaeon לא פשוטים לאוזן ולא ומומלצים למי שמחפש שמיעה קלה. השיר הבא The Phylogenesis Stretch הוא לדעתי מהנקודות החזקות יותר באלבום. עם מעברי באס שלא היו אצלם עד היום וגיטרות שמחליפות סולמות יותר מבוב הבנאי. השיר מתפתח במשך 4:18 דקות בלי לחזור כמעט על ריף אחד ועובר לשיר הקליט 1.618 ("יחס הזהב" - כי לשיר על פאי זה Too Mainstream) שבמקום לדבר עליו אני אפנה אתכם לקליפ שלו שישאיר אתכם עם פרצוף לא ברור כמה דקות (לא נפגעו סרטנים אמיתיים במהלך צילום סרטון זה). בלי להעליב את Gravimetric Time Dilation ו-Our Cosmic Casket שגם בהם הכתיבה לא נעשתה בקלות ראש אעבור לשיר Biomech II, שהוא המשך של השיר Biomech מהאלבום Fragments of Form and Function שמדבר על זה שהאדם משחק באלוהים, המתת חסר, הדפסת איברים ושאר ירקות... שני השירים מזכירים בחלקים מסוימים קצת את הכתיבה של Nevermore והגיטריסט החדש Micheal Stancel מוכיח את עצמו עם סולוים מכובדים ביותר. גם Corey Archuleta מצא איפה להכניס סוף סוף מעבר שהוא מעין סולו באס (?) שמוסיף טוויסט מעניין לשיר.
משהו שהייתי שמח לראות יותר אצל Allegaeon זה לצאת קצת מהתבנית הזאת של 4/4 ולשמחתי זה קורה בשיר Through Ages of Ice - Otzi's Curse שנכנס עם מיליון שינויי מקצבים ואפשר להגיד שרוב התפקיד שלו הוא להכין את הקרקע למפלצת שסוגרת את האלבום הלא היא השיר Genocide for Praise - Vals for the Vitruvian Man הוא נפתח במנגינה קלאסית שמהר מאוד הופכת לריף עצבני (ומקצב שבור בהמשך לשיר הקודם), באמצע השיר יש עוד שני מעברים קלאסיים שכאלו שמכינות את הקרקע לקראת סוף השיר.
אסכם ואומר שלמרות שאני מעריץ משוחד ונלהב של הלהקה אני לא יכול להגיד שיש באלבום הזה המון חדש תחת השמש. הם כן הוסיפו כמה אלמנטים שלא נשמעו במוזיקה שלהם עד היום, כולל השינוים בדמות הקטעים הקלאסיים, השבירות וקטעי הבס אבל בסופו של דבר הלהקה בסה"כ עושה את אותו הדבר והיא עושה אותו טוב ואף משאירה טעם של עוד. אם בא לכם אלבום שנותן טעימה רצינית של מלודת' טכני, עצבני ומודרני עם ליריקות Sci-Fi מוזרות זה מקום נהדר להתחיל בו.
