חברת תקליטים: הוצאה עצמית
רשימת השירים:
01. Intro
02. No ore Borders (Happy)
03. Too Blind To Care
04. Hell For Sale
05. The Way The Fire Burns
13/10/2015
Talpa –Happy “EP”
מאת: ירון הורינג
אוי, אני שמח, כל כך שמח שיצא לי לראות את Talpa בלייב לפני שכתבתי את הסקירה הזו, אני מבטיח לכם שאם זה לא היה קורה, הסקירה הזו הייתה נראית אחרת לגמרי, רוצים לדעת למה? אתם יכולים לקפוץ ישר לסוף הסקירה, אבל אז תפסידו את כל האמצע, וזרקתם לפח את כל הכיף. אז קודם כל ולפני הכל צריך לספר קצת על הרביעיה הזו, לא? אם כן, מדובר ברביעיה צעירה מנתניה- סולנית, בסיסט שגם חוטא בגראולים אקראיים, גיטריסט שכותב טקסטים טובים מאוד ומתופף אחד שיושב לו אי שם מאחור. Talpa התחילו את דרכם אי שם ב 2011 תחת השם Revelation (זוכרים את התקופה הזו שלא היה הרכב אקסטרים מטאל אחד שלא הסתיים בTion ?) ההרכב הזה עבר לא מעט הפסקות ומשברים ולא שרד יותר מדי, ממנו נשארו רק גל (תופים) ולירון (גיטרה). מאוחר יותר הצטרף אליהם אלכס (בס),הסולן הוחלף ואת מקומו תפסה סולנית בשם שיר , והם אלו שהקליטו את ה EP שלפנינו. רוצים הגדרה ז'אנרית? טלפה אומרים שהם אלטרנטיב מטאל, דפיילר אומר שהם מטאלקור עם נגיעות של Goth.
מתחילים, בנוהל שהפך להיות קבוע, קבוע מדי, בקטע אינטרו. אגב, פה יש לנו קטע אינטרו מתחכם, הוא פשוט קטע הפתיחה של השיר No More Borders, רק מנוגן הפוך. ואם כבר הזכרנו את No More Borders, בוא נדבר עליו, בסיידר? קטע כיפי לחלוטין שזכה לכינוי Happy, שהוא גם שם הEP. בגדול, מדובר בטקסט מהפכני ויפה שנוגע בשבירת גבולות ומחיצות בין אנשים – טקסט קצר נקי ומרומז מספיק כדי שלא ירגיז אף אחד שאשכרה יטרח להקשיב למילים. קטע הפתיחה נהדר, הבס של אלכס והגראולים שלו מעטרים את כל השיר הזה בחיספוס הנדרש וביחד עם השאגות\צרחות\צווחות של שיר יוצא פה אחלה קטע.
ממשיכים אל Too Blind To Care, ריפ מגניב פותח את השיר ורץ איתנו לאורך השיר, שבירות קטנטנות לאורכו ואפילו סולו גיטרה מהיר תוקף אותנו ב 2:14. והדבר החשוב ביותר, השירה המהפנטת של שיר. אני חייב להודות, בשמיעה הראשונית רציתי לקחת את האוזניות שלי ולשבור אותן למשמע קולה, היה לי קשה עם הצווחות שלה. אבל מכיוון שאני מקפיד לשמוע אלבומים שאני מסקר שוב ושוב (ושוב) דברים השתנו. יש משהו כל כך אמיתי בשירה שלה, יש שם רגש גס, טהור וגולמי מאוד. ובפיקים הקטנים שבהם היא כמעט צורחת יש נקודות חיספוס מדהימות ומלאות רגש, אי אפשר לזייף משהו כזה. עוד נקודת אור ענקית פה היא משחקי הטקסט, כל שיר שמכיל את הדימוי המרשים: ashtray of salvation, זכאי מבחינתי לגראמי, לפחות. אבל, ופה האבל הגדול שוכן לו, חמישים ומשהו השניות האחרונות של השיר הם סימפול מוקצן של הבעיה הכללית של בסאונד של טלפה, הסאונד רזה מדי, טראבלי מדי, אין שם שום שומן או עור לרפואה, רק שלד של שיר – זומבי כזה, שישן הרבה זמן במקום נטוש בלי לזוז. וזה לוקח את כל החבילה כולה ומוריד ממנה לא מעט.
Hell For Sale הוא הקטע הבא, שיר על שגעון שמשחק על האנלוגיה שבין בית לנפשו של האדם, בטקסט אדיר היא ממחיזה ביקור של אורח בלב השגעון, משהו בסגנון : "בואו תראו את הבית, זה המטבח וזה חדר הילדים" רק עם פסיכוזה. ב2:55 מתחיל הטירוף האמיתי והוא נמשך עד 3:14, מבחינתי אלו 21 השניות הטובות ביותר בכל הEP הזה, הצרחות של שיר נוגעות עמוק עמוק בפנים, שאגות של טירוף וכיאוס, מגניב לגמרי. תכל'ס, הקטע הזה גרם לי להבין מה שלא הצלחתי להבין אף פעם בלהקות מטאלקור בהן הזמרת שרה שירה נקיה ופופית להפליא ובמעבר חד מתחילות לשאוג, זה תמיד נראה לי מלאכותי מדי, תבניתי מדי. כאילו שחוקי הז'אנר קובעים שככה צריך להראות שיר. אבל קטע השירה הזה של שיר מראה איך בדיוק זה צריך להיראות, המעבר אצלה אמנם חד, אבל לא חד מדי, סגנון השירה שלה לא נוטה אפילו לפופ, יש בו חיספוס תמידי. ולכן המעבר לשאגות נראה טבעי ואמיתי יותר, באמת יופי. ב3:14 יש צניחה בשיר, פה אני כבר משוכנע שמדובר בסאונד מכוון ולא בטעות, סולו גיטרה נכנס לעבודה, אבל יש תחושה שנעשו ניסיונות מכוונים להמית אותו בתהליך. הקטע החמישי והאחרון בEP הזה נקרא "The Way Fire Burns", הוא קטע שאין לי הרבה מה להגיד עליו, קטע נחמד סה"כ, לחן לא רע, טקסט טוב וחטיבת קצב לא רעה בכלל.
לסיכום, זוכרים שאמרתי שאני שמח שיצא לי לראות את טלפה בהופעה חיה לפני שכתבתי את הסקירה הזו?
הסיבה לשמחה שלי מתחלקת לשניים, החלק הראשון הוא שהכרתי את כל השירים שלהם לפני ההופעה, וזה תמיד כיף להכיר את השירים של הלהקה שאתה מגיע להופעה שלה. החלק השני הוא שבהופעה הם פשוט נשמעו טוב יותר מבEP, הסאונד היה מלא יותר וזרם יותר.
הEP הזה סובל מהפקה לא מוצלחת, לדעתי, או מנסיון להשמע מאוד רזה וגולמי, בכל מקרה שלא יהיה, אותי הנסיון הזה לא צלח. אני לא אוהב סאונד רזה מדי, תנו לי עוד צלילים ובאסים, תפגיזו עם הסאונד שלכם, זה ברור שיש לכם את היכולת. הלחנים והטקסטים טובים, הסולנית שלכם מכילה פוטנציאל מדהים, הגיטריסט מהיר והבסיסט יודע לפרוט ולשאוג בקצב, אז למה התופים שלכם נשמעים לפעמים כמו פח זיתים של תימנים? ולמה אתם גורמים לגיטרות שלכם להשמע כאילו הן בחדר אחר?
עוד משהו קטן שאני קצת מתקשה להסביר אותו בכתב היא התחושה שיש קיטועים בשיר, כאילו ברור איפה עובר התפר בין הקטעים השונים בשיר. זה לא שיש ממש שקט בין הקטעים, אבל יש תחושה של קיטוע. אבל, ופה שוכן וואחד אבל, מדובר באמת ביצירה גולמית וראשונית של הרכב חדש ומתפתח, יש פה כשרון שעוטף את כל חברי הלהקה, יש פה טקסטים טובים ונגינה טובה בסה"כ, והם נשמעים אחלה בלייב, צריך לתת להם זמן להתפתח ולגדול, אני אשמח לשמוע מהם דברים נוספים שיגיעו עם הזמן.
|
