|
09/11/2015
Hammercult - Built For War
מאת: אלעד מיאסניקוב
סיימתי את הסקירה לפני כמה שבועות, אבל כיוון שקרו כמה דברים במדינה בשבוע האחרון, החלטתי לשכתב, לשנות, לגזור ולהדביק מחדש כדי להתאים לרוח התקופה – רוח של שנאה, אלימות גואה ומתח כללי. כולנו מרגישים את זה, ביננו ובין בני דודינו משני צידיו של הקו הירוק אבל בעיקר בתוכנו, בתוך החברה הישראלית יהודית. כמובן שאין לי שום כוונה לכתוב על פוליטיקה, אבל אין ספק שהאזנה של האלבום מלבה את האגרסיות, לא משנה לאן הן מופנות. עבורי – האזנה למטאל בכלל ולאלבום שכזה בפרט דווקא מסייעת לנטרל את כל אותן תחושות שעלולות להעביר אותי לצד האפל (פחד, כעס ושנאה).
באוגוסט האחרון Hammercult הישראלים שחררו אלבום חדש תחת הלייבל SPV (למי שלא מכיר, אחד הלייבלים המרכזיים והחזקים בעולם המטאל). אני חייב לציין את הנקודה הזו כעוד מטרה או יעד שהלהקה כבשה ב 5 השנים האחרונות בשרשרת הצלחותיה. לאט לאט אבל בכוח הלהקה מבססת עצמה כהרכב חשוב בסצנה המקומית יחד עם פריצה צנועה לזירה הבינ"ל (בדגש על אירופה). מלבד Orphaned land שממשיכים להופיע ברחבי העולם, Hammercult הם היחידים כיום, למיטב ידיעתי, שזוכים להצלחה והכרה בינ"ל (להוציא את The fading, שדי נעלמו מהזירה) והם בהחלט זכאים לאותה הכרה.
אז מה יש לנו כאן? 40 דקות של ת'ראש מופק היטב (מיקס ומסטר) מבית היוצר של אולפני Antfarm הדנים, עטיפה מרשימה של Péter Sallai ות'ראש מהיר, אגרסיבי שמשלב באופן מעולה את האסכולה הגרמנית - מבחינת השירה, המהירות והסאונד והאמריקאית בעיקר מבחינת הריפים שמדי פעם נשמעים כאילו לקוחים מאיזה תקליט ישן נושן משנות ה 80.
האלבום נפתח באינטרו דרמטי, שילוב של מארש עם תרועות של קרנות ציידים - מבוא לקרב אדיר שהולך להתרחש. rise of the hammer מתחבר ישירות לאיטרו ונפתח בריף המלווה במקצב בינוני, עם כניסתו של יקיר בקולו הצווחני המקצב עולה וכבר בשניות הראשונות אנחנו מקבלים פסקול לאלימות. הפזמון, מכיל ריף מלודי ושירה קצת יותר נקייה מגובה בשאר חברי הלהקה - שבירה מעניינת למבנה של השיר.
את האמת, זה נשמע כמו משפט של ארנולד שוורצנגר - I live for this shit. אני לא יודע אם הם חשבו על זה ככה, אבל בתור חובב סרטים, זה הדבר הראשון שעלה לי לראש. השיר מתחיל עם כאוס רבתי שמתחולל על התופים, ריף מהיר וגראול ארוך. כבר אחרי דקה מתחילת השיר, מתחיל הגשר, שוב סממנים מלודיים יותר אבל עדיין הדבר לא גורע ממפלס האגרסיביות. השילוב הזה של ריפים מהירים, חותכים וכבדים יחד ריפים איטיים ומלודיים חוזר מספר פעמים לאורך האלבום. הדבר יוצר עניין ומונע מונוטוניות שעלולה להיווצר. כך גם שירתו של יקיר שנעה על ספקטרום של צווחות, גראול עבה ושירה נקייה (שלא ברור לי אם זה בהכרח הוא או אחד מחברי הלהקה). spoils of war הוא דוגמא נוספת למאפיינים אלו, או ready to roll שנפתח בקטע רוק אנד רול, פתיחה שדווקא מזכירה לי מאפיינים הלקוחים מה power metal הגרמני (Helloween או Running wild).
אני משוכנע ש Raise some hell יהיה במהרה אחד מההימנונים בהופעות של הלהקה, מבנה שדורש התערבות של הקהל תוך כדי בליווי הסולן והלהקה תוך הנפת האגרופים לאוויר. בקטע הזה שמתי לב לראשונה להשפעות של הת'ראש האמריקאי מבחינת המעבר לקראת סוף השיר - השימוש בבס בלבד ותיפוף ובכלל ההבלטה בסאונד של הבס.
כ 15 דקות עברו מתחילת האלבום, הגעתי לאמצע עם Blackend blade. קטע הנפתח בסולו שלמעשה עובר לאורכו של הקטע. אני חייב לציין שעד כה נעשה שימוש מועט בסולואים וכאן פתאום השיר כולו מושתת על כך.
Let it roar - פייר - הופתעתי. השיר נפתח עם ריף מלודי, מאוד לא אופייני לקו של האלבום ושל הלהקה שבמהרה מתחלף לריף מהיר המגובה בתיפוף תואם. קטע מגוון, שנע על שתי קצוות מבחינת מהירות ואגרסיביות.
לא כל כך הבנתי את הצורך בלהשתמש באינטרו נוסף באמצע האלבום. שמו - Ode to Ares, ארס - אל המלחמה ולא ערס צעצוע כלשהו. האינטרו מתחבר ל Alter of pain, חיבור שלדעתי לא עובד טוב ובדגש על הסולו שפותח את הקטע. אני חושב שזו הנקודה היחידה שדורשת האזנה נוספת כדי להבין למה התכוון המשורר ואולי אני מפספס משהו בהבנה או בשמיעה.
Metallica, Exodus, Anthrax כתבו על זה וכנראה כדי להכנס לפנתאון של הת'ראש Hammercult בוחרים גם לכתוב ולשיר על הפעילות המלווה הופעת וערבי מטאל - Saturday Night Circle Pit Fight. קטע פשוט, לא מורכב, אבל עדיין אגרסיבי מספיק בשביל לפוצץ פרצוף, ברך או כל איבר נגיש אחר שנכרה בדרכי.
חשוב לציין שהאלבום מגיע עם שני קטעי בונוס: Evil has no boundaries, קאבר ל Slayer ביצוע מעולה, הדוק וחד לשיר מ 1983. Hammercult לא רק שעושים כאן עבודה מעולה בביצוע ובעיבוד אלה גם נותנים כבוד רב ל Slayer ונותנים למאזין טעימה איך Slayer היו יכולים להשמע היום אם היו מקליטים את אותו שיר בימינו.
לסיכום: הקשבתי לאלבום הזה כמה פעמים עד שניגשתי לכתוב אותו, ואז התחיל הבלגן הביטחוני ושמעתי אותו עוד פעמיים בזמן ששיכתבתי את הסקירה - ועכשיו בסיום אני יכול להגיד - פאק!
תראו - רוב הסיכויים שהקוראים יטענו לחוסר אובייקטיביות וכד', בגלל שמדובר בלהקה ישראלית. אבל מהכירותי עם חלק מחברי הלהקה, אם הסקירה הייתה שלילית או ביקורתית אני בטוח שהם היו מקבלים זאת בהבנה ולא מתלוננים מה גם שאין לי שום בעיה לכתוב אותה על להקה ישראלית, שהרי תפקידי הוא לכתוב את דעתי ולא לנסות ללקק או להתחבב על המעריצים או חברי הלהקות. אבל במקרה זה - אין לי שום ספק, מדובר באלבום כתוב, מופק ומבוצע בצורה מקצועית, הדוקה, לא מונוטוני, לא מכני ושבלוני. פשוט פסקול קליל לאלימות חברותית טובה!
|
