לאתר הרשמי:
חברת תקליטים: הוצאה עצמית
רשימת השירים:
01. Intro
02. Slaughter of the Animals
03. Sense of Fear
04. Free from Perfect
05. The Evidence on Stones (Deny the Pain)
06/11/2016
Morgue - Sense Of Fear
מאת: רועי דגני
לפני כ-4 שנים רכשתי את אוסף הדמואים של להקת הדת' מטאל הצ'לאנית Atomic Aggressor. האוסף המדובר הכיל את הדמואים ששחררו בין השנים 91'-89' ודמו נוסף, שעל שמו נקרא האוסף המדובר - "Rise of the Ancient Ones", משנת 2008. מה שהרגיש נהדר באמת בהאזנה לאוסף הנ"ל, הוא לשמוע את המסע המוזיקלי של הלהקה החל מהדמו הראשון ועד לזה האחרון, ששוחרר בהפרש של 17 שנים מקודמו. מצד אחד - שומעים איזושהי התפתחות טבעית, אבל מצד שני - על אף השנים שחלפו, הדמו מ-2008 נשמע כמו המשך טבעי ביותר של קודמו. לפני כשנתיים, הלהקה שחררה את אלבום הבכורה המלא הראשון שלה, "Sights of Suffering". הלהקה קמה בשנת 85' אך האלבום המדובר ראה אור רק 29 שנים לאחר מכן - ועדיין, נשמע כמו המשך טבעי לחלוטין של החומר המוקדם של הלהקה, כאילו שהשנים בהם פעילותה הופסקה כלל לא התקיימו.
מדוע למעשה אני מציין כאן את Atomic Aggressor? מהסיבה הפשוטה שזו בדיוק אותה התחושה שקיבלתי כשהאזנתי ל-EP החדש של Morgue. הלהקה המדוברת שחררה דמו בשם "Death Metal from the Holy Land" (שרק משמו ניתן להבין כי בשעתו הייתה אחת מנושאות הדגל של הסגנון בארץ) אי שם בשנת 92'. כבר מאותו דמו ניתן היה לשמוע את הניצנים של מה שהחל מאותה שנה הפכה להיות הלהקה בה תופף סולן הלהקה סמי בכר - Orphaned Land, אולי שמעתם עליהם. האלמנטים שנזרעו להם ב-Morgue הפכו להיות מוטיבים בולטים מאוד בשתי היצירות הראשונות של Orphaned, וכנראה שלולא אותו סמי בכר - אלו היו נשמעות אחרת לגמרי.
מאז חלפו להם השנים, ואתר Encyclopaedia Metallum רק הוסיף למנות להקות שונות תחת השם Morgue. כל זאת עד שלפני כשנתיים, Morgue סוג של התאחדה. כלומר, סמי נותר חבר ההרכב היחיד. נכון להיום, את הגיטרות מאיישים קובי אלון ועידו ראובן, על הבס דוד אלון והמתופף הינו רובי מורלס. אני נוטה להניח שחברי הלהקה שמקיפים אותו נולדו סמוך לתקופה בה שוחרר הדמו של Morgue, או שכלל עוד לא באו לאוויר העולם. מכאן עולה השאלה - למעשה, מדוע להרים את ההרכב תחת אותו שם, Morgue? התשובה בגוף ה-EP ששחררה הלהקה לפני כחודשיים, העונה לשם "Sense of Fear" - ומלווה בעטיפה שממחישה את שמו במדויק, הישר מההיסטוריה היהודית.
אתם מבינים, בדומה ל-Atomic Aggressor, גם Morgue מצליחים להעביר בצורה מדויקת את התחושה שהשנים בהם נעדרו מהבמות ומהסטודיו התפוגגו להן. 24 שנים מבדילים בין הדמו ל-EP - ועדיין, לצד ההתפתחות הטבעית שנשמעת במובהק בכל תו ותו - שני אלו מצליחים להתחבר זה עם זה באופן מופתי, שנארג לכדי המסע של Morgue כלהקה. החבר'ה הצעירים שמקיפים את סמי, נשמעים ב-EP הזה כאילו על אף המרחק בין שנות פעילותה של Morgue בסטודיו ועל הבמות, הם עדיין חיים ונושמים את המוזיקה שהנחיל ההרכב עוד משנותיו הראשונות - ומצליחים להקיא אותה בחזרה בביצועים המצוינים שלהם כאן.
כשמדברים על "Sense of Fear" כיצירה – אי אפשר להתעלם מאיך שהיא נשמעת לצד "Death Metal from the Holy Land". בעוד שהדמו המדובר, ששוחרר 24 שנים קודם לכן, נשמע הרבה יותר כועס ומלוכלך, "Sense of Fear" הוא כבר יצירה מגובשת הרבה יותר, שמהווה המשך דרך לצד התפתחות טבעית, אך לא כזו שגורעת כלל מהדמו הישן, אלא עושה עמו חסד גדול.
מי שאוהב את צמד האלבומים המוקדמים של Orphaned Land ימצא כאן גרסה גולמית וברוטאלית יותר של אלו. ריפים אכזריים ובנויים היטב מעטרים את ה-EP הזה, כשהאלמנטים האוריינטליים שזורים ברבים מהם, וסאונד מחוספס וכבד עוטף אותם בכל רמ"ח איבריו. קובי פרחי עצמו אף מעניק כאן הופעת אורח שמוסיפה נפח ואווירה לקטע הפותח "Ve Hamaskilim Enon Heikhalin" – הכולל קטע מספר הזוהר – שנייה לפני בעיטת הפתיחה בדמות השיר "Slaughter of Thousands". קובי גם תורם מקולו (בין אם בדקלום, בשירה או בסלסולים) גם בשאר שירי האלבום. האלמנטים הללו בעיקר מסייעים לנטיעתה של זהות ייחודית ללהקה שיצאה מישראל, וגדלה על ברכיה של היהדות (סמי עצמו חזר בתשובה ולאחר מכן שוב בשאלה, ולכן הרפרנסים המתבקשים). ההיסטוריה המשותפת של סמי ו-Orphaned מהדהדת בהוצאה הזו – הגראולינג של סמי מזכיר מאוד את זה של קובי בלהקת האם שלו.
יש לציין שמבחינה הפקתית ה-EP אינו חף מפגמים, בעיקר בגזרת המאסטרינג. עם זאת, יש משהו שאני מאוד אוהב בסאונד ה"רזה" של היצירה הזו. בזמן שלהקות מודרניות יותר עוסקות בנסיונות לעיבוי הסאונד שלהן וליטוש עודף של השירים, Morgue נותרים נאמנים לאיך שעשו את זה פעם. "Sense of Fear" נשמע חד ואורגני, אפל וסוחף והכי חשוב – מאוד כנה. הריפים המתפתלים בין השירים בו לצד הסולואים המעניינים, מציגים קו מוסיקלי שעובד מאוד יפה והופך את "Sense of Fear" ליצירה ששווה להטות לה אוזן, בעיקר בקרב חובבי האולדסקול.
השיא של האלבום הוא ככל הנראה שיר הנושא שלו, שהוקדש לאמו המנוחה של סמי. השיר כולל נגינת כינור על רקע גריינדים בועטים וכואבים במיוחד, מלודיות מטאליות לצד סלסולים וסיום נוסף של מילות תפילה. שיר נוסף שבעיני הוא מהמובחרים ביותר ב-EP המדובר הוא " The Evidence on Stones (Deny the Pain)" הנהדר שסוגר אותו, שבסיומו משאיל קטע מהשיר "The Evil Urge" של Orphaned Land בשירתו של קובי.
בסך הכל מדובר ביצירה מעניינת ביותר, שאני נוטה להניח שמהווה איזושהי סנונית ראשונה מהעתיד לבוא. אני שמח שהאיחוד המתבקש הזה יצא לפועל, ושנזכרתי סוף כל סוף להאזין למה שיצא תחת ידיהם. אין ספק שעל אף השינויים בחברי ההרכב, אלו מצדיקים לחלוטין את השם Morgue.
אני אוסיף לקוות שסמי ימצא איזושהי דרך להוציא מחדש גם את הדמו בקונסטלציה כזו או אחרת. "Sense of Fear" הוא ספתח נהדר ל-Morgue מודל 2016, ואני מקווה שמכאן ההרכב יחתור בחזרה לפעילות שוטפת. למי שטרם האזין ליצירה הזו - מומלץ בחום.
|
