לאתר הרשמי: לחצו כאן

רשימת השירים:

1. Karhunkynsi
2. Haaska
3. Pimeä
4. Jotunheim
5. Kaiku

ציון:

28/08/2005
Moonsorrow - Verisäkeet
מאת: לירן

אני מחלק את הפולק מטאל ל-2 סוגים - כזה שאתה שומע ובא לך לתפוס ארגז בירה עם החבר'ה ולפרק אותו תוך כדי ריקודי עם, וכזה שבא לך לקחת את החברה ולהיכנס מתחת לפוך הכי עבה שקיים כאילו אתם בעיצומו של החורף הסקנדינבי הקר והמושלג. האלבום החדש של Moonsorrow הוא דיסק בדיוק מהסוג השני ומכיוון שהדבר הכי קרוב שהיה לי לחורף סקנדינבי מושלג וקר היה המזגן, הפעלתי אותו במלוא עצמתו נוכח החום בחוץ, והלכתי לתור אחרי הפוך, שלאחרונה השתמשתי בו למיטב ידיעתי אי שם במאה הקודמת.

את Moonsorrow הכרתי רק לא מזמן, כשחבר שלי המליץ לי עליהם אחרי שהוא ראה אותם בפסטיבל Tuska הפיני לפני כשנתיים (מה לעשות, נזכר דיי מאוחר). הדיסק החדש, שהיינו הרביעי של הלהקה, מכיל בניגוד לאלבומים הקודמים, מעט שירים, אבל כל אחד מהם ארוך מאד. לפני שאני מתחיל בסקירה עצמה, אני חייב להתוודות שבלאק מטאל זה לא בדיוק כוס התה השלי, אבל נוכח אהבתי הרבה לפולק התחברתי למה שעושה הלהקה.

וכך, השיר הראשון, "Karhunkynsi", נפתח בשריקות ציפורים, כאילו כרגע תלו לך שלט "ברוך הבא ללפלנד" מול העיניים. נגינת כינור מקדימה את כניסת הגיטרות ואני רק ממשיך לחפש אחרי הפוך האבוד שלי. המון כלים קלאסיים יש ללהקה הזאת, אבל בניגוד ל-Winds לדוגמא, לא בא לך להתאבד כשאתה שומע את המוזיקה. למרות זאת, לא אהבתי כלכך את הסולן של הלהקה, כנראה בגלל שהוא שר את המילים הפוך (ככה נשמעת השפה הפינית).

כמו 2 השירים שאחריו, אורכו של השיר הראשון מגיע ל-14 דקות מינימום, שזה חסרון לדעתי, כי דיי מפליא לראות כשאתה חושב שהגעת לסוף השיר ולמעשה נשארו לך עוד 7 דקות שלמות. אגב, לכל מי שתהה, שם השיר בעברית אומר 'טופר דב'. לא ממש הפתיע אותי האמת, רק טיפה היה קשה לי לדמיין דובים מול העיניים כשבחוץ לחות של 75%. בלי שהרגשתי, הגעתי לשיר השני, "Haaska", או 'נבלה' בעברית. השיר הכניס אותי כ"כ עמוק לתוך נבכי הקור הסקנדינבי, עד שכמעט רצתי למקפיא לחפש דובים. לבסוף, עקב מחסור חמור בדובים, שמיכות פוך ושאר עניינים פיניים (כולל ניסיון כושל-משהו להבין את שם הדיסק), החלטתי שבהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אסע לפינלנד להשלים את החסר.

עם כל העושר המוזיקלי שיש ללהקה הזאת, אפשר כמעט לא לשים לב לכלים הרגילים שמנגנים שם מלבד עבודת הבס שגובלת בעבודת קודש מצד הסולן\בסיסט. למרבה ההפתעה יש כמה קטעי שירת קלין באמצע השיר השלישי, "Pimeae", שעדיין נשמעים כמו משהו שלא קשור לשום שפה שקיימת בעולם. השיר הרביעי, "Jutonheim", נפתח בקטעי גיטרה אקוסטיים, דבר שעוד לא שמענו באלבום הזה, וממשיך להשאיר רושם של-Moonsorrow יש מגוון אינסופי של רעיונות אשר כולם בסופו של דבר מביאים אותך ליערות פינלנד.

אחרי שעה שלמה של מוזיקה, השיר החמישי והאחרון בדיסק, "Kaiku", שהוא גם הקצר ביותר באלבום, ואורכו כ-8 דקות בלבד, נפתח גם הוא בצורה שקטה עם כלים פולקלוריים רבים מספור וממשיך כך עד סופו. הנגינה בשיר מזכירה לי דווקא נעימה קצת יותר אירית, מה שהביא אותי לשקול להחליף את הטובורג ששתיתי בגינס או קילקני, ע"מ להרגיש שייך. וכך, אחרי קפיצה מוזיקלית קטנה לבלפסט, מגיע שקט לא מוסבר של מספר דקות והדיסק הסתיים. לפתע הבנתי שאני לא נמצא בפינלנד יותר. אוי החום... :(

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]