|
10/10/2005
Martyrium - The Carnage Lit By Darkness
מאת: טל זכאי
והנה עוד להקה צצה לה הנושאת את השם הלא מקורי בעליל בז'אנר הבלאק - מארטיריום. למען האמת, לפי השם הנ"ל וכמו כן לפי תמונות חברי הלהקה המרוחים בקורפספיינט מכף רגל ועד ראש, שיערתי שלא תהיה זו שמיעה מעניינת ומאתגרת במיוחד. אך לא כך הדבר, וכפי שזקנים וחכמים מאיתנו אמרו - "אל תסתכל בקנקן...", וצדקו. הדיסק השני במספר של הלהקה, "The Carnage Lit By Darkness" הוא אלבום מאוד אקלקטי ולא טוחן את הבלאק מטאל עד כדי דימום מהאוזניים. האלבום במבנו המאוד תיאטרלי ומתחלק לארבע מערכות המורכבות כל אחת ממספר סצינות. הוא פותח באינטרו (או פרולוג, כפי שהלהקה מעדיפה לכנותו) אלקטרוני, מעניין, ומאוד חללי שכולל בתוכו תפקידים טובים עד מאוד של הקלידן שמוכיח את עצמו לאורך כל הדיסק הזה, וכמו כן קצת ווקאלס אימתניים ומלחששים המסתיימים במלים "Let the carnage begin...".
בנימה זו מתחיל השיר השני "Through the Venal Eyes of the Possessed" בהתפרצות אגרסיות שמתגלה תוך זמן קצר כבלאק בינוני למדי עם ריפים קליטים שכאלה. הקלידן כאן מציל את המצב בנגינה מאוד מעניינת שמעשירה את המוזיקה ומעלה אותה כמה רמות מעלה. התיפוף מקורו במכונת תופים, עניין שדי ברור לכל המאזין ללהקה, ואין הרבה מה להוסיף על כך. למרות שיש לציין כי העבודה שנעשתה על התיפוף מצוינת ומקצועית, אך עם הרבה מאוד דאבל-באסים קדחתניים שנמצאים דווקא בעוכריהם של מארטיריום. לקראת סוף השיר מצטרפים ווקאלס נקיים יותר, בסגנון של Arcturus המעולים שדווקא מאוד הולמים את האווירה של הדיסק. אל אותם ווקאלס חוברים קולותיה של הזמרת המכנה את עצמה "המרקיז דה סאד" שדווקא בוחרת לשיר בפיץ' נמוך מהצפוי, בחירה שנראית תמוהה ויותר מתאימה למטאל גותי למען האמת.
השיר השלישי שפותח את המערכה החדשה, הוא טראק שמשלב בתוכו קלידים, סמפלים אלקטרוניים, ו-וקאלס "אמפרוריים". כפי שאמרתי, הדיסק הזה אינו דובק בז'אנר שהוקצה לו, וטוב שכך. הקלידים ממשיכים הלאה לשיר "The Transition" ללא כל הפרעה, ומשם מקלבים תפקיד מאוד אפל ואווירתי בלוויית נגינה מעולה של הגיטרה שמראה לנו שמדובר פה במוזיקאים ולא בכמה חבר'ה שעושים שטויות להנאתם. המערכה השניה נחתמת בקטע דרמטי ותיאטרלי מאוד של הקלידים שלאחר דקה הופך לחגיגה של אנחות וניבולי פה משעשעים מאוד מצידה של הסולנית "דה סאד". יש פה כל כך הרבה שינויים במוזיקה שכבר עייפו אוזניי. לאחר קטע נוסף ושקט בשיר, שהוא קטע מעניין מאוד של הסולן מדבר וברקע סמפלים של ניגוני נבל, הסולנית מחליטה להתערב במלים “Now shut your mouth and fuck me deep” אממ.. כן. ובנימה זו הופך השיר לשילוב של דת' ברוטאלי ובלאק. השיר נחתם בזאת עם עוד קלידים ומעט סמפלים לא רעים של מקהלה ברקע.
אם זה לא מספיק מגוון בשבילכם, קיבלתם את השיר הבא- "Enticement of Divinity’s Final Hour" שבו מארטיריום מביאים אותה באלקטרוני. כן, כן שמעתם נכון, כל השיר הוא טראק אלקטרוני אסטראלי הפותח את המערכה השלישית של הדיסק. מעט לאחר תחילת השיר יש סמפל של שוט, שלאחריו הבחורה טוענת שהיא מעונינת שישו יבצע בה את זממו (מאוד ורבאלית הבחורה הזו). השיר הבא, "Mina", מסכם פחות או יותר את הסגנון של הדיסק הזה, על הצדדים המלודיים והיותר רגועים שבו. בשיר הזה לסולנית יש דווקא תפקידים בפיץ' יותר גבוה שהרבה יותר מחמיא לה, וכמובן למוזיקה. השיר הבא, הנושא את שם הדיסק, פותח בריפים מהירים ותיפוף עצבני בסאונד מאוד אפל ואסטראלי שכזה, שמראה על הפן היותר מקורי של הלהקה הזו. גם כאן לסולנים יש תפקידים מצוינים וכוחניים שמאוד מעשירים את המוזיקה. מה חבל שכל מה שהם שרים עליו גובל בשטויות במיץ עגבניות. באמת, תעשו לעצמכם טובה גדולה ואל תקראו את הליריקה, זה רק יוריד מההנאה שלכם, ואולי גם ממנת המשכל בה ניחנתם.
לבסוף, האאוטרו (טוב, שיהיה אפילוג) פותח בקטע גיטרה אקוסטי המלווה בקלידים פנטזיים. הקטע היה נשמע בהרבה יותר טוב לולא הסולנית המקשקשת על ביאתו של האנטיקרייסט. לסיכומו של דבר, על הדיסק הזה השקיעו מוזיקאים לא רעים בכלל, שיצרו דיסק שבהגדרתו הוא בלאק מטאל מלודי אך מצויות בו שלל סטיות כהנה וכהנה. שווה שמיעה לאלה מביניכם שאוהבים בלאק מודרני ומעניין.
|
