12/10/2005
Casus Belli - In The Name Of The Rose
מאת: לירן
Casus Belli (בלטינית: סיבה למלחמה), באים אלינו ישר מיוון הקרובה ומשמיעה ראשונה, ללהקה יש 2 דברים עיקריים למכור לנו - סולן עצמתי ונהדר, ובסיסט שגובל בגאונות. השיר הראשון, "I'm Your Master", בועט לנו באשכים על השנייה הראשונה. פתיח עוצמתי, שירה סוחפת ותיפוף מדויק וכאסחיסטי. הליריקה אמנם דיי בנאלית, אבל מעברי התופים, סולו הגיטרה, וכל ליין שירה שנוטים להבי מטאל מבוצעים בצורה מעולה. השיר הבא, "Vengeance Is My Law", שוב מוכר לנו מטאל מזוקק - ממש כמו זהב 24 קראט. ריפים גאוניים, עבודת גיטרות טובה, שוב סולו שובר, בסיסט שכאילו יצא הרגע מאנייהיליטור, לא צריך יותר מזה. אמרנו שהשיר השני הוא זהב 24K? השיר הבא, "Holy Gates (In The Name Of The Rose)", שהוא בעצם שיר הנושא של האלבום הנהדר הזה, הוא כבר יהלום מוכן לשימוש. הסולן שוב מפתיע, הפעם עם שירה דרמטית, עבודת רית'ם יציבה וחזקה, פשוט אחלה של שיר. איפה היו החבר'ה האלה עד היום? הם בין הלהקות שלדעתי הולכות לעשות חיל בשנים הקרובות במטאל האירופאי ולשים את יוון על המפה. עם כל הכבוד, איפה רוטינג קרייסט ואיפה החבר'ה האלה. שנה שעברה ההימור היה מאסטרפלאן, עכשיו ללהקה הזאת יש את הכבוד לעמוד איתם באותה שורה. אי שם בסוף המאה הקודמת גם Edguy היו בקטגוריה הזאת. השיר הרביעי שוב נותן לנו כאפה לפנים, עם עבודת תופים דגולה, ובסאונד טוב, בניגוד להרבה אלבומים ראשונים ששמעתי. הסולן מראה עוד גוון חדש בקול שלו, ומצריד אותו טיפה. למה בארץ אין לנו כאלה סולנים. סולואים מלאי רגש, קלילות וכסאח (מי אמר שכסאח חייב להיות נהימות ביוב?!) יד ביד, ישיבה מצוינת, טכניקה גבוהה - להקת פאואר מטאל לפי הספר. ובסטנדרטים הכי גבוהים. השיר החמישי נפתח לאט לשם שינוי, שוב עם גיטרות עמוסות רגש ותופים בסאונד כמו שאני אוהב, ואז הסולן. כמות הרעיונות שיש להם היא פשוט מפחידה. השיר הוא חצי בנאלי, שלא מבייש את השירים הגדולים של אדגאיי וראפסודי. "Initiation (Promised Land)" ממשיך להפתיע, ולתת לנו בראש. לפעמים עוברת לי בראש המחשבה שלחבר'ה האלה יש בנק של ריפים. רק שימשיכו ככה באלבומים הבאים, ואין ספק שהם יתבססו בצמרת המטאל האירופאי. הפעם עבודת הרית'ם גיטר דווקא מושכת את האוזן ומביאה לנו דברים ממחוזות אחרים במטאל, ואז משום מקום, קטע אקוסטי. וכן, הסולן שוב שובה את ליבנו. מאז אקליפטיקה של סונטה ארקטיקה אי שם לפני 5 שנים, לא זכור לי עוד אלבום שכ"כ אהבתי מלהקה שאני לא מכיר. שוב סולו מפוצץ, אמא'לה. יש משהו באוויר של יוון שאין אצלנו? האלבום מסתיים בשיר אינסטרומנטאלי בשם "Whispering", שמדגים לנו עוד קצת מהגאונות הטמונה עמוק עמוק בראש של החבר'ה האלה. יוון אישט קריג!
|