תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Copacabana
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: Metal Blade


רשימת השירים:

01. Eternal Recurrence
02. Hammers of Vulcan
03. Nekrocosm
04. Cephalic Transmissions
05. Blood Moon Eclipse
06. Unicursal Horrorscope
07. Through the Oculus
08. Return to the Void
09. Det Urandakelige Dyp


ציון:

19/10/2017
Execration – Return to the Void
מאת: רועי דגני


על פי Encyclopaedia Metallum האלמותי, ישנן לפחות שבע להקות שונות החזיקו בשם Execration במהלך השנים. בכל זאת, רק אחת מהן נכון להיום שומרת על פעילות קונסיסטנטית, שבאה בין השאר לידי ביטוי בלא פחות מארבעה אלבומים מלאים ו-EP אחד לכל אורך 13 שנות קיומה. מה שהחל בדת' מטאל מסורתי טיפוסי שהחזיק עד אלבום הבכורה של הלהקה " Syndicate of Lethargy" הוסיף להתפתח בהמשך והשתדרג לכדי שירים דינאמיים יותר, שבהמשך החלו להנביט אלמנטים של בלאק מטאל. אלבומה המלא הרביעי של הלהקה, "Return to the Void" ששוחרר ביולי השנה, אינו מהווה רק העמקה אל תוך נבכי הבלאקנד דת' מטאל שאליו חתרו ביצירותיהם האחרונות, אלא גם דריסת דרך עבור נתח שוק רחב יותר; לאחר שנים במחתרת, זהו האלבום הראשון של ההרכב שרואה אור בחברת התקליטים הנודעת Metal Blade.

האלבום נפתח עם השיר "Eternal Recurrence", שכולל אינטרו של כחצי דקה שבו נשמע ליד גיטרה מלודי ומתעתע, אשר בדיעבד מתברר כשאיפת אוויר מנטלית קצרצרה עבור המאזין - רגע לפני הצלילה אל תוך מחשכי הכאוס המרושע, המלוכלך וחסר הרחמים שהוא "Return to the Void". בכך מתחיל מסע סוחף בן 39 דקות שנע בין כאוס אינטנסיבי לאווירה אפלה וקודרת. שבע שירים ושתי קטעים אינסטרומנטליים נארגים יחדיו לכדי מכת מחץ הרסנית של מטאל רווי רשע ומסתורין.

רגעים ספורים אל תוך האלבום הם כבר דיי והותר על מנת להפיג את החשש מתוצאותיה של הפריצה מן המחתרת אל עבר חברת תקליטים כמו Metal Blade, המחזיקה בלהקות מהמחנה המיינסטרימי של המטאל הקיצוני כמו Amon Amarth. נראה כי Metal Blade למדו דבר או שניים מ-Century Media בכל הקשור להחתמת להקות מהצד הפחות מסחרי של הסקאלה. Execration עדיין נשמעים כאחרונת הלהקות בקטלוג של Nuclear War Now! או Hell's Headbangers – עם מוסיקה כבדה, גולמית, מחוספסת ובלתי מתפשרת. המיקס של "Return to the Void" יושב בדיוק במקום הנכון בין מטאל קיצוני מחתרתי שאינו נתון לגחמות התעשייה לאיזון נכון וחכם בין הצלילים אותם מפיקים חברי ההרכב, הבולט בעיקר בשילוב שאגותיהם של צמד הגיטריסטים Jørgen Maristuen ו-Chris Johansen עם חומת הסאונד שמקיפה אותם.

Execration רחוקים מתואר הלהקה הכי מקורית בשטח. מבחינה לירית, הם יושבים על המשבצת המוכרת שבין אוקולטיזם לפילוסופיה ניהיליסטית. המטאל שלהם נשען באופן מובהק למדי על השפעה כבדה מ-Autopsy ו-Necrophobic, ומטיבי לכת יזהו גם רגעי דמיון מסוימים ל-Order From Chaos. הם אפילו מזכירים מעט להקות מהגל העכשווי, כמו Mgla, Morbus Chron או Tribulation בתחילת דרכם. אף על פי כן, הם לא נופלים מאף אחת מהן באיכות, ולכן לא הייתי ממהר לסווג את Execration כעוד להקת סמי-אולדסקול גנרית. "Return to the Void" מכוון בדיוק לקהל האדוק של הלהקות הנ"ל – והוא עושה זאת הכי נכון שאפשר.

למרות שהאלבום ברובו משופע בריפים ת'ראשיים מהירים, אין אצל Execration רגע אחד משעמם – תודות למבנה השירים הדינאמי והסוחף שהוא נקודת החוזק העיקרית אצל הלהקה. השירים שלהם רוויי מורכבות, לאו דווקא במובן הטכני של המונח; הם מאטים ומאיצים ובכך הופכים כל שיר באלבום המדובר לאופוס שטני בפני עצמו. היתרון שלהם נעוץ ביכולת להפיק מטעמים מחומר הגלם שמונח ביסודות ז'אנר הבלאקנד דת' מטאל בוריאציה המסורתית שלו. השילוב בין זרימת השירים הסוחפת וסאונד המלוכלך והאורגני בשילוב קטעים אווירתיים הגובלים בפסיכדליה הוא אחת מהסיבות העיקריות שצמד השירים הטובים ביותר בו, "Cephalic Transmissions" ו-" Unicursal Horrorscope" – הינם מתארכים מעבר לשבע דקות. גם הקטעים האינסטרומנטליים המגיחים להם על מנת לסייע לבניית המתח והאווירה לרגע אינם מרגישים מאולצים או לא במקום. עם כל אלו, "Return to the Void" קצר משמעותית מ-"Morbid Dimensions", אלבומם הקודם של Execration – אך הוא ללא ספק ממוקד וחד יותר.

על אף השבחים הרבים שניתן להרעיף עליו, "Return to the Void" הוא מהאלבומים הללו שקשה להעריך את תוחלת חיי המדף שלהם, שלא נדבר על להצמיד להם איזשהו תואר גרנדיוזי. הוא אכן עומד בפני עצמו כיצירה מרתקת ומהנה, שאינה מהווה חיקוי פר-סה של אלבום אחר – אך בכל זאת נעדרים ממנו אלמנטים שעשויים לגרום למאזין השבע להחסיר פעימה.

האוהדים השרופים של הז'אנר ימצאו באלבום את מבוקשם, ככזה שמכיל כתיבה מרתקת, הפקה בטוב טעם וביצועים מדויקים. הוא אף מומלץ למי שטרם ערך היכרות ראויה עם הסגנון, ומחפש להעמיק מעט בלהקות המושחרות המרעננות יותר מהפינה החשוכה של הז'אנר, הרחק מהתהילה המאפיינת את Behemoth או הוותק של God Dethroned.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Obscura – Diluvium

Bloodbath – The Arrow of Satan is Drawn

The Ocean – Phanerozoic I: Palaeozoic

Soulfly - Ritual

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

ראיון:
כשגשמי המחר מגיעים - ראיון עם ישי שוורץ, סולן להקת Tomorrow's Rain

סקירת הופעה:
ברוס והכפתור - סיקור הרצאתו של ברוס דיקינסון בבית האופרה בתל-אביב

סקירת הופעה:
אוסטרלים עם שם להקה קליט - סקירת הופעתה של Ne Obliviscaris בישראל

סקירת הופעה:
כשהגשם ירד בקרקעית המדבר - סקירת הופעות Tomorrow's Rain, Subterranean Masquerade ו Desert

סקירת הופעה:
נרקבים שוב בארץ - סקירת הופעתה של Rotting Christ בישראל

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[22/12/2018]
Scalar, Fet ו-Mother Red Sun בגאגרין
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[13/12] פסטיבל Copacabana בקיבוץ טללים
[15/12] ערב להקות בBlaze Bar
[20/12] Paradise Lost בישראל
[20/12] Prog & Groove at the Keoss
[27/12] Shredhead וחברים במועדון האזור
[03/01] Rite of Passage #2
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::