Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Desert
Scorpions
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Album Reviews ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן


רשימת השירים:

01. God of the Sun
02. Coming Home
03. Signs of the Time
04. Labyrinth
05. Alive
06. Lost in Oblivion
07. Figaro's Whore
08. Divine Addiction
09. Opus Maximus


ציון:

19/11/2017
Sons of Apollo - Psychotic Symphony
מאת: אלון מיאסניקוב


עוד יום, עוד להקה למייק פורטנוי.
נראה שמאז שהועזב מ Dream Theater הבחור מחליף הרכבים כמו גרבי אשתקד, ונראה שהוא לא ממש שורד באף אחד מהם, לא מעט שמועות על אגו מפלצתי, וגם כאלו על אופי פחות מסביל מאז שהפסיק להיות אלכוהוליסט והפך להיות לא נחמד.

על משהו אחד אי אפשר לערער – הוא מתופף ענק, יש כאלו שמרשים לעצמם לזלזל, אבל בואו נודה על האמת – מי שמקשיב לו באמת יודע לזהות את הגדולה שלו, לא רק כמתופף מבחינה טכנית, אלא גם ככותב, מלחין ויוצר שירים שהם טובים – ולא רק מורכבים מבחינת התיפוף שבהם.
אז אחרי כל מיני גרסאות סופר גרופ שהוא היה חבר בהן, השנה הגיחו ה Sons Of Apolo, עם בחירה מעניינת לפחות מבחינת הגיטריסט והסולן, עם הקלידן Derek Sherinian, יוצא Dream Theater אין הפתעות, גם לא עם הבסיסט הענקי Billy Sheehan שמנגן איתו ב The Winery Dogs אבל הצירוף של הגיטריסט המבריק Bumblefoot – מי שמעבר ל Guns n Roses שיחרר לא מעט אלבומי סולו מטורפים בעשרים השנה האחרונות – ושל הסולן Jeff Scott Sotto, מוותיקי הגלאם/הארד רוק של שנות השמונים ומי ששר עם Malmsteen בין עשרות אחרים – הם אלה שלוקחים את האלבום הזה למקום קצת פחות סטנדרטי/פרוגי שהיינו מצפים לו מפורטנוי.
האלבום נפתח עם שיר הארד רוק פרוגרסיבי עם ניחוחות שנות 80 חזקים, מלודי, מופק היטב, ריף מבריק של Bumblefoot – שמוכיח שכשהוא לא מנגן את המוזיקה הפסיכית הרגילה שלו, הוא בבסיס פשוט גיטריסט הארד רוק ענקי.
השירה של Sotto היא כצפוי מעולה, לא סתם הוא נחשב כבר שנים כאחד מסולני ההארד רוק הטובים שיש, תוסיפו לזה את הקלידים העשירים של Sherinian, והתיפוף של פורטנוי – ויש להם המנון פרוג הארד-רוק שנע בין שנות השבעים לשמונים.
בשלב הזה השיר עשה לי פלאשבקים ללהקת שרבים פה אולי לא יכירו – בשם Blue Murder, סוג של הרכב על של גלאם/הארד רוק משנות השמונים, שכלל את ג'ון סייקס, גיטריסט Thin Lizzy ו Whitesnake לשעבר – ולשיר שלהם Vally Of The Kings, שוב שיר אפי אם עם זאת קליט, ואיזה וייב אוריינטלי – מבחינתי זה מבורך לגמרי.
השוס מגיע בדקה ה 7 לשיר ומזכיר לנו כמה מעבר לזה שכולם נגנים טובים וזה שיר הארד רוק מעולה, בסופו של דבר מדובר פה בסופר-גרופ פרוג אלוהי, כאן Bumblefoot מרביץ סולו אופייני מטורף, פורטנוי מתחיל להשתולל – והבס של Sheehan באמת מתחיל לככב.
אם 7 דקות הראשונות של השיר הרשימו במלודיה, באיכות ובכתיבה, הרי שמשם והלאה זו תצוגת נגינה שתעיף לנו את הלסת מהמקום. ודווקא החיבור הזה של הבסיסי לוירטואוזי הוא מה שעושה את זה להרבה יותר מעניין מהרבה מההרכבים הנפרדים והשונים של חברי ההרכב.
Coming Home הוא הסינגל הראשון מהאלבום, הארד רוקי מטאלי נותן בראש, עם ריפים ושירה אפילו קצת גרנג'ית, שיר ענק לכל הדעות, ולמי שחסר קצת גאונות בסוף Bumblefoot מרביץ סולו קצר שמזכיר שזו לא להקת רוק סטנדרטית.
Alive מתחיל בכיוון של בלדת הארד רוק, טיפה קיטש, טיפה גרנג'י בכיוון, רק לקראת האמצע כשהוא הופך לכבד ופרוגי יש קצת תגמול בצידו, אבל זה קצר מידי לטעמי מכדי לעשות את זה למעניין. Lost in Oblivion שמגיע אחרי מציל אותנו משממון מוחלט, פרוג כבד ומקורי – עם הריפים הפסיכים של Bumble שלדעתי הוא הדבר העיקרי שלוקח את האלבום הזה מעבר לפרוג פורטנוי סטנדרטי ותוך טריטוריה מעניינית בהרבה.
השירה והתיפוף פה מופתיים – וזה, עם הגיטרה, מצליחים להעיב גם על נגינת הבס המטורפת של Sheehan, שיוצא שהוא דווקא הגורם הפחות מעניין פה – ולא באשמתו. לאחר מכן יש קטע סולו קצר שמזכיר לנו עד כמה Sherinian הוא אכן קלידן גדול שמקומו ב Dream Theater היה בזכות ולא בחסד, ומשם זה ממשיך ל Divine Addiction ששוב מחזיר אותנו להמנוני הארד רוק קלאסים, כולל סאונד קלידים שנע בין שנות השבעים לסאונדים מודרנים יותר.

בואו נסכם? אחלה אלבום, באמת, חבורה של מוזיקאים מדהימים, שגובשו ע"י מתופף ענק – שלא מתעקש להטיל צל על שאר החברים, וגיטריסט גאון אחד שבולט קצת מעל כל השאר.
מוזיקלית זה לא ממש Dream למי שקיווה, וזה גם לא אלבום סולו של Bumblefoot למי שקיווה, זה יותר שעטנז של כל מה שפורטנוי אוהב בשילוב הסאונד היחודי של כל אחד מהמשתתפים. אז זה טוב, לא חופר מידי, מלודי, כבד, קצת חסר אופי ממוקד, אבל עדיין אלבום מהנה מאד.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Navigate ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream

Beyond The Black – Heart of the Hurricane

Anaal Nathrakh – A New Kind of Horror

Behemoth – I Loved You at Your Darkest

Deicide - Overtures of Blasphemy
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב

כתבה:
הוואקן הראשון שלי

ראיון:
האיש בשחור - ראיון עם Sakis Tolis סולן להקת Rotting Christ

סקירת הופעה:
הרעידו את הסכך: סקירת הופעת The Three Tremors בישראל

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[09/01/2019]
Arcturus בישראל
[29/11] פסטישרץ 10
[29/11] השקט שאחרי הSandstorm
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[15/12] ערב להקות בBlaze Bar
[20/12] Paradise Lost בישראל
[20/12] Prog & Groove at the Keoss
[03/01] Rite of Passage #2
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::