|
31/10/2005
Elias Viljanen - The Leadstar
מאת: טל רודס
יש נטייה לפעמים לאלבומי סולו של גיטריסטים להיות מיותרים מבחינה מוסיקלית. למרות שאם חושבים על זה, גיטריסט של להקה לפעמים רוצה להביע את עצמו בצורה קצת שונה מוסיקלית מהדרך של להקתו ולכן מוציא אלבום סולו. לאליאס וילאיינן הגיטריסט הסקנדינבי אין את הצרות האלה, כי הוא לא חבר בשום להקה, וכך גם אין צורך לנסות לחפש דמיון מוסיקלי לאלבומי להקה. וילאיינן הופך את זה ליתרון של האלבום בכך שמביא אלבום עם חומר מרענן, מקפיץ ומלודי מאד.
וילאיינן שהתחיל לנגן בגיל צעיר יחסית, קיבל במתנה לחג המולד כשהיה בן 12 את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו, גיטרת Leadstar לבנה (על שמה האלבום למי שתהה). וילאיינן העריץ בילדותו את קירק האמט, אך עם ההתבגרות וההתפכחות החל להתחבר מאד למוסיקה של ג'ו סטריאני וסטיב ואי. סטיב ואי התלהב אפילו מהאלבום הראשון שוילאיינן שחרר, כך שלוילאיינן הייתה מוטיבציה להמשיך והוא הוציא את הדיסק השני שלו, שיצא לאחרונה.
לוילאיינן אין שום בעיה לעשות שרדינג בשיר כמו "Fast and Furious", וגם לנגן עם המון ובצורה איטית בבלדה "Unity for Life". וילאיינן מושפע בנגינתו ללא ספק מסטיב ואי, ואני מקווה שימשיך להיות מושפע מסטיב ואי של פעם ולא סטיב ואי של שנות ה-2000 שמתעסק בעיקר באיזה סוג מאוורר יהיה לו מקדמת הבמה/ במקביל וילאיינן מושפע ללא ספק מג'ון פטרוצ'י (Dream Theater), כך שזהו שילוב קדוש בין ואי ופטרוצ'י, את המסקנות תסיקו לבד.
האלבום כולל גם קאבר חביב לבלדה הידועה של ליונל ריצ'י, "Hello". אליאס מחליף אפקטים וסאונדים לאורך כל האלבום, דבר היוצר גיוון בשירים, ומונע מונוטוניות ועייפות חומר.
החומר שמנגנים ברקע שאר נגני האולפן שהשתתפו בהקלטת האלבום מותאם יפה למוסיקה של וילאיינן, ונותן לו את הבמה המרכזית. לסיכום, זהו אלבום הארד רוק מלודי מאד מעניין ומגוון שמציג את אחד הכשרונות המפתיעים בעולם הגיטרה כיום.
|
