05/01/2006
Deftones - B-Sides & Rarities
מאת: איתי פרייז
ה-Deftones היא להקה שלעיתים משווים לקורן ולימפ ביזקיט ולא ממש בצדק, היא הייתה קיימת מאותו זמן וכנראה אפילו לפני. חברי הלהקה היו גם בין הראשונים ששילבו ריפים כבדים ושירה נמרחת כמעט מושתקת במוזיקה אלטרנטיבית, ב-88 כשעוד היו תלמידי תיכון התחילו לנגן: סטפן קרפנטר על הגיטרות, אייב קנינגהם על התופים וצ'ינו מורלו בקולות, הם עברו הרבה בסיסטים עד שבסוף מצאו את צ'י צ'אנג שנשאר איתם בקביעות, עוד בתחילת שנות התשעים הצליל שלהם השתנה בהשפעת להקות כמו אליס אין צ'אינז פיית נו מור וטול. מה שהם מראים באוסף הזה של קטעים נדירים שלא יצאו באופן רשמי אף פעם ומתפרשים על פני עשור שלם הוא שהם מסוגלים להעביר קטעים שקטים בצורה טובה לפחות כמו הרועשים אם לא אפילו טוב יותר, ושיש להם את היכולת לקחת שיר מוכר של מישהו אחר ולעשות אותו שלהם לגמרי, ולעשות גם את זה טוב. הקאבר ל-"Wax And Wane" של ה-Cocteau Twins משנות השמונים מצוין, הוא מתחיל בלופ תופים רגוע ואז נכנסים הדיסטורשנים העצבנים והשירה הצעקנית של מורלו, שקולו כאילו נולד להשתלב עם דיסטורשנים, מה שעושה את השיר להרבה יותר עוצמתי מהמקור ולדעתי אפילו יותר מוצלח. אחריו מגיע ביצוע אקוסטי מצוין לשיר "Change (In The House Of Flies)" מהאלבום White Pony משנת 2000 שהביא אותם לתודעה רחבה יותר בעולם ובעצם ביסס את מעמדם כאחת הלהקות הגדולות של השנים האחרונות. הביצוע ל-"Simple Man" של ליניארד סקינרד משנות ה-70 הוא עטור דיסטורשנים ביחס לגרסה המקורית. הוא הוקלט בין 97 -98 ולמרות הכבדות שמתווספת הוא שומר על המבנה של השיר המקורי ומבוצע מצוין, למרות שאני לא בטוח שאפשר לשפר את השיר הזה יותר מדי... לדעתי אחת הבחירות היותר אמיצות בדיסק הייתה השיר "No Ordinary Love" של Sade משנות התשעים המוקדמות, בלדה שקטה וחורפית במקור שמתורגמת ע"י הלהקה לביט אלקטרוני'-ליין, בס גרובי ודיסטורשנים עמומים שנכנסים לפזמון, זאת ללא ספק הוכחה שגם בשקט הלהקה עושה את זה טוב. "Black Moon" היה צריך להיכנס להקלטות האלבום White Pony אך מכיוון שהוא הוקלט אחרון, בסוף הוא לא נכנס. השיר הוא ביצוע מצוין של B Real, הסולן של הרכב הראפ המצליח Cypress Hill למילים שכתב מורלו והלהקה הלחינה בפשטות אבל בהצלחה. ב-2004 הלהקה הוזמנה להופיע בערב מחווה ל-Cure הגדולים והם בחרו לבצע את השיר "If Only Tonight We Could Sleep" בביצוע מפציץ שאפילו רוברט סמית היה מרוצה ממנו. והגענו לשיר שלדעתי מבוצע הכי טוב באלבום והוא "Please, Please, Please Let Me Get What I Want" של הסמיתס, שתמיד הערכתי את הכתיבה שלהם וסבלתי מהביצוע. ה-Deftones גרמו לי ממש לאהוב את השיר, זה גם הסולו הראשון של קרפנטר על הגיטרה וכדאי לו לנגן עוד כי זה סולו פשוט אבל מושלם. ממשיכים משם לשיר קצת פחות טוב, ביצוע אקוסטי שקט וקצת משעמם ל-"Digital Bath", שיר מצוין מ-White Pony שהפעם לא כל כך הצליח להם. בהמשך יש עוד ביצוע לא אופייני ואמיץ לדוראן דוראן ושוב הם עושים ביצוע שלא אהבתי בכלל לשיר שאני אוהב מאוד. השיר האחרון באלבום הוא "Be Quiet And Drive (Far Away)" - בגרסה אקוסטית, רגועה על סף הטריפ הופ שמוקססה ע"י די ג'י קרוק, חבר וותיק של הלהקה - ומסיים אותו מושלם. ה-Deftones מוכיחים שוב ושוב שהם מגוונים ומתפתחים מאלבום לאלבום, וגם שיש להם עדיין מה להוסיף לעולם המוזיקה. מי שרוצה לשמוע גם צדדים אחרים של הלהקה ייהנה מהאלבום מאוד. ואם זה לא מספיק יש גם בונוס די וי די שבו כל הקליפים של הלהקה בהופעות חיות, מאחורי הקלעים וגלריית תמונות של הלהקה שללא ספק משקיעה במעריצים שלה.
|