|
26/02/2006
Amorphis - Eclipse
מאת: איתי פרייז
Amorphis היא להקה שהוקמה ב-1990 בפינלנד על ידי הגיטריסט איסה הולפיינן והמתופף יאן רכברגר, כשלאחר מכן נוספו הגיטריסט וסולן טומי קויוסארי והבסיסט אולי פקה ליין, הלהקה הייתה בין הראשונות ששילבה את המלודיות הסקנדינביות הקרות וההרמוניות בטירוף עם דת' מטאל בועט ויותר מאוחר הם הלכו יותר לכיוון פרוגרסיבי. באלבומם Elegy הם כבר נודעו כאחת הלהקות הראשונות ששילבו מוזיקת פולק מקומית עם דת' מטאל ובכלל אולי הובילו ליצירת כל השילובים המודרנים של פולק ומטאל קיצוני.
האלבום Eclipse הוא האלבום המלא השביעי של הלהקה והוא מצליח לשלב את הצד הכבד והצדדים המלודים עד כדי כמעט שלמות. מה שלדעתי עשה את ההבדל הגדול מהאלבומים הקודמים היה עזיבתו של הסולן פאסי קוסקינן. לאחר מבחנים ארוכים וכל מיני קלטות שלא ממש הצליחו לעשות רושם על הלהקה הם שמעו על טומי יוטסן והחליטו שהוא הסולן הנכון, ועל פי התוצאות באלבום, אני חושב שהם צדקו.
הדיסק נפתח חזק עם השיר "Two Moons", בו יש מלודיה מהירה של הקלידים שלאחריה מצטרפים הדיסטורשנים העצבניים והשירה של יוטסן, שיודע מתי להיכנס ולהוסיף נפח לשיר, מה שמשפר אותו מבחינת האנרגיות. עוד נקודה חיובית לזכותו הוא שהוא החזיר את הגראול ללהקה, מה שמוסיף לה קצת מהאנרגיות והאגרסיות שחסרו בה באלבומה האחרון, Far From The Sun.
"House of Sleep" מתחיל עצבני ומאט לקטע פרוגרסיבי שקט בפסנתר שחוזר בסוף להתפוצצויות. ב-"Leaves Scar" יש חזרה ברורה להשפעות העממיות והפולק, השיר ממש מזכיר את Orphaned Land שלנו, שגם משלבת השפעות מזרחיות וריפים ממוזיקה ערבית, במקרה הזה השילוב בין שירה נקייה לגראולים מתאים והסולו מצוין. מעבר לחזרת הגראול, כמעט בכל האלבום יש אותה תחושה שניכרה באלבומים האחרונים של הלהקה, שהם ירדו כמעט לגמרי מהדת' מטאל והלכו יותר לכיוון הארד רוקי פרוגרסיבי ושירה נקייה, כמו בשירים "Same Flesh" ו-"Brother Moon" שיש בו עוד מלודיה משובחת. האלבום מסתיים ב-"Empty Opening שרווי באנרגיות ובכעס ומבוצע מצוין .
על ההפקה והסאונד אחראי נינו לוריין מלהקת הפאוור Thunderstone ובהפקת השירה הם קיבלו עזרה משמעותית ממארקו היטליה, בסיסט Nightwish. ההפקה נקייה ומצוחצחת ושומרת על איכות לאורך כל האלבום. חברי הלהקה הם מוזיקאים מצוינים ולא משנה באיזה כיוון הם הולכים, אלבום הזה אולי לא ממציא שום דבר או מחדש, אבל יש בו כמה שירים מצוינים והרגשה של זרימה משיר לשיר, כמעט שאין בו רגעים משעממים ולכן הוא מומלץ לחובבי ההארד רוק והפרוגרסיב בעיקר וגם לחובבי הדת' היותר פתוחים מוזיקלית.
|
