|
22/11/2018
Soulfly - Ritual
מאת: מתן קדר
Soulfly. להסביר כמה אני אוהב את הלהקה הזאת יקח יותר מדי זמן. אבל ראשית, למי מכם בעל החור בהשכלה שלא מכיר את ההרכב, אני אסביר: ב-1996 הוציאה ספלטורה את האלבום Roots ואחריו מקס קבלרה עזב את הלהקה. הוא הקים את Soulfly וב-1998 כבר הוציא את אלבום הבכורה של הלהקה, שלטעמי היה נהדר. בכל אלבום החליף חלק מהנגנים, כך שזה לא בדיוק להקה אלא יותר הפרויקט של מקס קבלרה, האיש והאגדה.
אז מה קורה בלהקה הזאת בגדול? ובכן, הסגנון הוא גרוב מטאל מעורבב עם ת'ראש אבל משלב עוד המון נגיעות מכל מני ז'אנרים אחרים כמו דת', לא מעט הארדקור, נו מטאל, פאנק ובמקומות מסוימים גם רגאיי (!) ומוזיקה ברזילאית שבטית. ארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה עוד היו בניחוח ברזילאי קל (ארץ המוצא של מקס), בחמישי זה כבר לא קרה ובכל זאת הוא היה אלבום מצוין ומשם החלה הידרדרות. למעשה, האלבום השישי היה האחרון שעוד הצליח להיות בסדר אבל אחריו יצאו לא פחות משלושה אלבומים שהצליחו לשעמם אותי. ועכשיו? נראה שיש מגמת שיפור.
אני מודה, הגעתי לאלבום הזה בראש קצת אחר. הגעתי אחרי שכבר שמתי בצד את Soulfly הישנים שקנו אותי בתקופה שבה אפשר היה לשמוע עליהם שהשורשים בברזיל. החלטתי לשמוע את האלבום החדש כאלבום של להקה שאני לא מכיר, להקה של בני 25 בלחץ שמוציאים אלבום ראשון, ולסולן פשוט יש קול מוכר, ואני חושב שזה עבד. יכול להיות שהיום Soulfly הם כבר להקת הארדקור יותר מכל סגנון אחר שהם נוגעים בו, ועדיין הגבולות די פרוצים ויש מידה של אקספירמנטליות שמפיחה חיים באלבום.
צפצופי גיטרה מזדחלים לתוך תחילת האלבום בשיר Ritual וממשיכים גם כשקבלרה נכנס בצעקות עם מכות התופים של בנו הקטן ציון (!). הריפים עדיין פשוטים כמו תמיד בלהקה, אגרסיביים ומקפיצים, והדבר הראשון שעולה לי לראש זה "הופה, זה יעשה שמח בהופעה". ניכר כי לעת זקנה קבלרה מתחיל לאבד קצת מיכולתו הווקאלית, אך האנרגיה בלתי פוסקת וטוב לראות אדם שגם אחרי 10 אלבומים עם אותה להקה ממשיך באותה גישה אגרסיבית ולא מוריד את הרגל מהגז.
Dead behind the eyes מביא בהופעת אורח (קונספט שהלהקה מצטיינת בו מאז ומתמיד) את רנדי בלית', איש Lamb of god וסולן נהדר בפני עצמו. השיר מקבל כמובן גוון יותר גרוב מטאל ושיתוף הפעולה בין השניים נשמע לא פחות ממושלם. השיר מקפיץ ומצליח להוציא את בן ה-16 שבי מבלי להתאמץ בכלל.
The summoning מעט מתעתע שכן הוא נפתח בריף מאוד אלים שנעצר מהר מאוד ומוריד קצב קצת בצורה לא הכי ברורה. גרונו החרוך של קבלרה נשמע, 36 שנים של צעקות עושות את שלהן לבחור. השיר עצמו קצת בנאלי, מונוטוני ונשמע כמו המשך של שלושת האלבומים הקודמים חסרי המעוף.
Evil empowered מצליח להחזיר לאלבום במעט מהאנרגיה שהלכה לאיבוד, בעיקר בזכות התחושה שנותן ציון המתופף הצעיר. הבחור גדל בבית הנכון ויודע מתי לתת את כולו על התופים ומתי להוריד רגל מהגז, ובאלבום זוכה גם לסאונד התופים הכי טוב שהיה אי פעם ללהקה. השיר כולו בנוי להאדבאנג, כאמור, ומהווה עוד שיר הופעות.
Under rapture מארח את רוס דולן, איש Immolation ובהתאם מקבל גוון קצת יותר מלוכלך ואגרסיבי. בין כל האלימות השגרתית מפציע לו קטע בלאסט-ביטס-טרמולו-גראולים של רוס דולן ופתאום Soulfly מראים שאם הם רוצים הם יכולים לעשות גם דת' ברוטאלי ביותר, מה שגורם לי לתהות למה הם לא עושים את זה יותר, כי כשזה שם זה נשמע פשוט נהדר. על הכל נוסף סולו קצרצר ומהיר של הגיטריסט מארק ריזו, גיטריסט שכבר שנים נשאר לצד קבלרה ואפשר להגיד אפילו שהוא המוזיקאי שקבלרה עובד איתו הכי הרבה וגם הכי הרבה זמן, ובכל זאת בתור פנאט של הלהקה אני יכול להגיד שהיו בלהקה גיטריסטים שהתחברתי אליהם יותר.
אחרי עוד שני שירים ברוח כל מה ששמענו עכשיו ובלי המון מעוף מגיע Bite the bullet עם עבודת גיטרות חזקה של ריזו ובמקביל פתאום אפשר להבחין גם בסאונד באס של מייק לאון שכמו רוב הבאסיסטים שעבר בלהקה, לא מתבלט יותר מדי אלא נמצא די בצד ורק עושה לרוב את החלק שלו. איכשהו בשיר הזה לאון מקבל קצת יותר במה לשמחתי אך לא לאורך זמן.
האלבום ממשיך ב-Feedback!, שיר שהוא שיר פאנק יותר מכל דבר אחר שהוא יכול להיות, אולי על מנת להגיע לאלבום באווירה שמחה יותר. לבסוף, האלבום מסתיים עם מסורת. כל אלבום של סולפליי מסתיים בקטע בשם Soulfly, קטע אינסטרומנטלי מתחלף עם נגיעות ברזילאיות שלא נשמע בכלל כמו משהו ששייך ללהקת מטאל, אבל מקבל נקודות על עצם ההתמדה.
לסיכום, אחרי 3 אלבומים משעממים ומונוטוניים להחריד נראה שמקס קבלרה לקח 3 שנים של מילוי מצברים. הגרון שלו אומנם בתהליכי החלדה טבעיים אבל היכולת שלו לתרגם את עצמו למכלול מוזיקלי עובד. Ritual הוא אלבום אגרסיבי, בין היותר אגרסיביים של הלהקה, וגם אחרי יותר מ-35 שנה בתחום ואחרי 21 שנה עם Soulfly, קבלרה יכול להשאיר אבק ללא מעט להקות צעירות עם השירים שהוא יוצר. ובנימה זו עם קריצה לאנשים הנכונים, אני חושב שהגיע הזמן ש-Soulfly יחזרו לישראל לאיזה הופעה.
|
