|
09/02/2019
Sulphur Aeon – The Scythe Of Cosmic Chaos
מאת: יותם Defiler
אין כמו מכה ניצחת אחרונה לפני שבאמת חותמים את הגולל על 2018 אחת ולתמיד. במלוא הכנות, זו הייתה שנה של פריחה והתחדשות בתחום המטאל – במיוחד בתחום המטאל הקיצוני. ה-Death Metal ראה כמה הארות והתגלויות מוצלחות במיוחד, והאחרונה בהן, ממש בקצה קצתה של הגלקסיה המרוחקת של Yoggoth, מגיעים Sulphur Aeon – עידן הגופרית.
החבורה הגרמנית הזו מוציאה אלבום שלישי מהפנט ומרתק של Death Metal מרסק שנשמע בדיוק כמו מה ש-Behemoth לא כתבו כבר 20 שנה, מה ש-Morbid Angel לא כתבו כבר 25 שנה, ומה שאף אחד לא העז להעלות בכתב כבר 99 שנה מאז שה.פ. לאבקראפט חתם את הגולל על אסופת ה"תוהו המזדחל" שלו, ועדיין לעשות עם כל זאת חסד. Sulphur Aeon מביאים לשולחן סאונד מסחרר עם סיפורי כישוף אוקולטיסטים לצד הלאבקרפטיות הקלאסית של גלקסיות רחוקות המכילות חייזרי צמח נוכריים ואלי אבדון נוראיים שמבטם יכול לכלות יקומים שלמים כהרף עין.
מי שמצפה לשמוע פה Death Metal מטומטם ופשטני עלול להתאכזב. Sulphur Aeon מתמסרים לאימה הקוסמית לא רק בסיפור אלא גם במוסיקה ובאמצעות ריפים שנשמעים מוכרים מצד אחד ונוכריים מצד שני כמו ההכרות האינטימית של אדם עם הקבר שלו – הם משסים במאזין שירים עמוסי מלודיה חכמה שמתבקעת מתוך בליל של גיטרות עצומות שנשמעות כמו עתיקי היומין עצמם מתוך סיפורי האימה המדוברים הללו.
זה מתחיל עם הטקס האסור של Cult Of Starry Wisdom – בו מזמנים אנו באמצעות אבני בדולח בעלות עשרות פאות את המי-גו, גזע חייזרי של פטריות דמויות אנוש המלקטות מוחות של שאר יצורים תבוניים ובכך משמרות את הידע שלהם. זה לא עלה בשיר, זה מהידע שלי על הנושא, אבל השיר עצמו מהדהד כמו לבה רותחת בנהר של בזלת, עם טקס פיוטי בתור פתיח לאלבום כולו וריפים שהולמים כמו מטר של מטאורים. כבר מההתחלה אנחנו מבינים ש-Sulphur Aeon לא משחקים את המשחק לפי החוקים של כולם, הם פוצחים אלבום Death Metal אסלי עם שירה נקייה שגובלת במזמור דתי, ומשם ממשיכים להסתערות כוללת של Death Metal מרהיב.
האלבום עולה הילוך עם Yuggothian Spell שכבר מתחיל לגולל סיפור מלא של לחש קסם עתיק מהארכיון של הנקרונומיקון אשר משתבש ומביא יותר כילייה מסיפוק כאשר מסיימים את שבועותיו. הפזמון המדבק, התופים הדורסים והקצב המהפנט שם את מלאכתם של Sulphur Aeon הרבה יותר בצד האווירתי של ה-Death Metal, עם קצת קריצות של Black בעיקר בגלל המינימליזם האוקולטיסטי שמתעקש להשאר בין ריף לריף ולקבע את השירים, אולי אפילו את האלבום כולו.
לא צריך להיות בקיא גדול בתורתו האפלולית של ה.פ. לאבקראפט כדי ממש להתמסר לעבודה המצוינת של Sulphur Aeon – אבל כל מטאליסט שמכבד את עצמו מכיר לפחות טיפ-טיפה אודות Cthulhu והמיתוס הקדמון שלאבקראפט שזר יחד עם חבר מרעיו, אבל פה אנחנו מדברים כבר על לאבקראפט למתקדמים. החבורה הזו בלי ספק נהנית מהעושר הספרותי המצמרר שנכתב לפני 100 שנים בערך כהשראה לא רק למילות השירים אלא גם למוסיקה עצמה. היא אמורה להשמע חייזרית, תהומית, בראשיתית שכזו – שקדמה לכל כתב ולכל צליל ולכל נפש, והיא קולעת בול למטרה.
זה בולט במיוחד בשיר הארוך של האלבום – Sinister Sea Sabbath – שמביא אפיזודה שלמה של ים קדמוני של חטאים אשר קדמו למבול – אודות בני-המעמקים, ה-Deep Ones, אשר במקדשים טבועים קוראים בשמו של דגון, אל פלישתי של ים ופריון – או ב-Lungs Into Gills, שבו מתמסרים אל מצולות חשוכות במקום בו האור לא נגע, גם לא באופן מוסיקלי.
בעיקרון – Sulphur Aeon לא באמת מחדשים שום דבר שלא שמענו כבר ב-Gateways To Annihilation, אבל הם עושים את זה עם כזו התמסרות לסגנון ולתמה שזה עובד ומהפנט. הם חולשים על מילים שלאברקראפט כתב שהוא היה על אופיום או משהו כזה ולא באמת ניתן להגות אותן בפה אנושי אבל מוצאים להן בית עם ה-Death Metal המנוכר והאפל שלהם. למרות שהנושאים הללו הם חבוטים ולעוסים, וחוץ מזומבים ובירה נדמה שכל להקת Death Metal שנייה מרגישה מחויבת לכתוב לפחות שיר אחד על איזה אל קדמון מלא במחושים, אבל אם כבר עושים מוסיקה בהשראת לאבקראפט – אז המינימום שאפשר לעשות זה לגרום לה להשמע כמו משהו שקת'ולהו (שכבדרך אגב, לא מוזכר פה אף לא פעם אחת כי זה כנראה יותר מדי מיינסטרים עבורם) או חבר מרעיו אזאתות וניארלאתוטפ היו מלחינים בעצמם. בהתחשב בזה שהסיפור המצמרר אודות אזאתות, אשר שירו סוגר את האלבום עם השם המעולה Thou Shalt Not Speak His Name (The Scythe Of Cosmic Chaos) אשר הסיפור מגולל שכוהניו הארורים מביאים חורבן לפלנטות ואף גלקסיות שלמות רק בגלל שהם מושכים את תשומת ליבו באמצעות נגינת חלילים מייסרת אשר קוראת לו מהונפט אליהם. אז דמיינו שהגיטרות והגראולים והדאבל-בייס המטורלל שמשתוללים אצל Sulphur Aeon הם אותם החלילים המבעיתים האלה, כי הם עושים את המלאכה הזו נאמנה.
|
