|
30/07/2006
Blind Guardian - A Twist In The Myth
מאת: אופיר מסר
אם יש להקת פאוור מטאל שבאמת לא צריך להציג אותה לאף אחד, היא כמובן Blind Guardian - להקה שאני בטוח שגם אלו שלא נמנים כחובבי הסגנון, שמעו עליה או אותה. בין אם אתם מעריצים אדוקים או קצת פחות, לא תוכלו לומר שהלהקה הוציאה בכל 20 שנות הקריירה שלה אלבום רע אחד - דבר כזה לא קיים. אז נכון שיש אנשים שמחלקים את אלבומי הלהקה ל-2 תקופות, אלו שהגיעו לפני Imaginations From The Other Side (או בקיצור Imaginations) ואלו שהגיעו אחרי - לדעתי אבל, תקופה או לא תקופה, כל אלבום של הלהקה הוא מיוחד בפני עצמו, אפילו A Night At The Opera שהיה בהתחלה קשה לעיכול.
בדרך כלל אני לוקח את הזמן שלי עם אלבומים בסדר גודל כזה, אבל איך שהתחלתי להקשיב לאלבום החדש, A Twist In The Myth, פשוט לא יכלתי להתאפק. זמן רב עבר מאז הפעם האחרונה שהרגשתי את אותה תחושת צמרמורת הנובעת מהתרגשות מוזיקלית. חשבתי שאני מזדקן, חשבתי שאולי מרוב כל האלבומים שאני שומע כבר איבדתי אותה לגמרי, אבל הנה, ברגע שהכי פחות ציפיתי לה, היא החלה להזדחל לי במעלה הגב ועברה ברגע אחד לשאר העצמאות בגוף. לפתע הרגשתי כאילו אני צעיר בכמה שנים ומאזין בפעם הראשונה לאלבום Nightfall In Middle-Earth, כשאותה תחושה לא עוזבת אותי למשך תקופה ארוכה.
וכך הסיפור ממשיך... "This Will Never End" פותח את האלבום בנגינת דאבל-באס חותכת המלווה בריפ גיטרה קטלני שמזמין את אדון Hansi Kürsch להתחיל בשירה. הבחור נשמע טוב מאיי-פעם, עם קול שנע בין שירת קלין נקייה לבין צעקות מלודיות ארוכות - והשיר עצמו, נע בהתאם ומחליף מהירויות על ימין ועל שמאל, כשהפזמון המלכותי מושך אותך יותר ויותר לתוך האווירה המלודית. כבר ניתן לשים לב להפקה המושקעת שנשמעת טבעית מתמיד והרבה פחות מבלבלת מאשר האלבום הקודם, הלהקה התמקדה פה במלודיות הרבה יותר מאשר באפיות ובעוצמה של השירים.
בעולם אחר... "Otherland" מתחיל כשיר רגוע יחסית, אך כשמדברים על Blind Guardian, יודעים שזה לא בדיוק כך, כי אם זו לא המוזיקה, אז זה קולו של Hansi שמשדר כזאת אנרגיה שמניעה אותך לאורך כל השיר. גם פה, הפזמון נשמע כובש מתמיד בזכות המקהלה ומזכיר מיד כמה קלאסיקות מהאלבום Imaginations. נראה כי החבורה הגרמנית משלבת באלבום הרבה מן החדש, אך לא פוסחת גם על החומר הקלאסי שלה, ואם אתם זקוקים להוכחה נוספת, רק תשמעו את השיר "Turn The Page" עם הפתיחה המלודית שלו. נגינת קלידים לצד תוף מריים ביחד עם שירת המקהלה שתמיד מגבה את Hansi וכל הטוב שהלהקה למדה לעשות במהלך השנים - זה בהחלט אחד השירים האהובים עלי באלבום.
משם עפים... לעבר השיר "Fly", איתו דווקא יצא לי לעשות היכרות מוקדמת לפני מספר חודשים כשיצא כסינגל וסוף-סוף יכלתי לחבר אותו עם האלבום כולו. מבחינת הסאונד הוא בהחלט זורם, אך הסגנון שלו שונה ממה שאנחנו רגילים לשמוע, יש בו הרבה גיוון במלודיות, בשילוב כלי הקשה ואיזה ריפ יפני קליל והוא בהחלט אחד מהשירים המיוחדים שהלהקה עשתה - ועל זה מגיע לה כבוד. "Carry The Blessed Home" מחזיר אותנו לתקופה של The Forgotten Tales כשהוא מתחיל בצלילי בלדה חביבה וממשיך משם בעזרת קולו של הסולן ואותה מקהלה אהובה לעבר גבהים חדשים. השיר הבא, "Another Stranger Me", הוא דיי טיפוסי עבור הלהקה, מאד קאצ'י ומוסיף לאיכות של האלבום.
דרך המראה... מגיע שיר נוסף שלוקח מכל הטוב שהלהקה מציעה, ושמו "Straight Through The Mirror". יש בו את האנסי, שמנהיג אותנו לאורך כל הדרך, אם זה בקטע הסולו המדהים של André, או דרך התיפוף המעולה של Frederik, החבר החדש בהרכב מזה 20 שנה שממלא את מקומו של Thomen Stauch ומוסיף ללהקה רוח חיים חדשה. השיר השמיני, "Lionheart", מביא לנו פתיחה בומבסטית וכמה מעברים שרשום להם על המצח את שם הלהקה. ורק שתדעו, השיר לא מדבר על אנגליה בכלל, אלא על הגיבור המיתולוגי יוליסס שהיה צריך לעבור בגיהינום לכמה זמן. בכלל, הליריקה לאורך כל האלבום מגוונת מאד ומושפעת מדברים רבים, אם זה מסיפוריו של סטיבן קינג, מיתוסים שונים ועד לטולקין, כמובן.
ומעבר לצללים... נכנסת בלדה קלאסית נוספת בשם "Skalds & Shadows" שמזכירה בהחלט שירים כמו "The Bard Song" האלמותי, ואפילו קורטוב של "The Maiden And The Minstrel Knight" מהאלבום הקודם. השירה הקסומה והמלודיה של הכלים השונים - החליל והגיטרה האקוסטית בין השאר - גורמים לך להזיז את הראש בהתאם מצד לצד, איזה יופי. "The Edge", כשמו כן הוא, מחזיר לנו מקצב חזק ושירה עצבנית מצד Hansi, שלא מפסיק להראות את הכשרון שלו לגוון לאורך כל האלבום. לבסוף, "The New Order", לוקח אותנו ביחד עם השירה האפית והנגינה הכבדה לעוד טיול במחוזות הזמן, אך לפני שמסתיים, הוא מספיק להחזיר אותנו בדיוק למקום שממנו עזבנו. סיום הולם בהחלט.
אל התחלה חדשה... ומה שמעבר לה, זה הכיוון החדש של הלהקה. גם הפעם Blind Guardian מצליחה להישמע רעננה כמו בכל אלבום ונראה כי עכשיו היא הצליחה למצוא את השילוב המושלם בין כל אותם שירים קלאסיים לבין הרצון שלה לגוון ולחדש. Nuclear Blast לא טעתה כשלקחה את הלהקה הזאת מבין אצבעותיה של הענקית Virgin ולמען האמת, אני לא יודע עד כמה זה השפיע על האלבום, אבל טוב לדעת שלהקה כמו Blind Guardian נמצאת בבית מטאלי אמיתי, שמשקיע בה ובקהל שלה. נראה כי ארבע השנים שעברו מאז צאת האלבום הקודם הן לפתע זמן קצר מאד, כשהחזרה לסיפורי המעשיות והאווירה הקסומה, נשמעת טבעית לגמרי. אז חכו עוד קצת, לתאריך היציאה הרשמי ב-1 לספטמבר, וגלו בעצמכם ש-A Twist In The Myth זו לא רק מעשייה.
|
