|
08/05/2019
Ancient Bards - Origine
מאת: ניצן כהן
Ancient Bards האיטלקים מתמחים, מאז ומתמיד וגם באלבומם הרביעי, בפאוור מטאל כמו שהוא רצה להיות – נסיכות, חרבות, אלפים ורשע מסתתר שרק מחפש לפרוץ. אלבומם הרביעי הוא הראשון בחלק השני של הסיפור אותו הלהקה מספרת מאלבומה הראשון – The Black Cristal Sword Saga. הלהקה יצרה עולם פנטזיה משלה, תוך סיפור על רשע כלוא בתוך חרב שמנסה להשתלט על העולם. הטרילוגיה הראשונה הסתיימה באלבומם שיצא בשנת 2014 והשנייה החלה באלבום הזה, שיצא בתחילת השנה. האלבום, Origine, נפתח במשפט "Now it is time for you to know about it’s origine", המצביע על הדבר המתבקש כל כך שהיא הטרילוגיה השנייה – סיפור המקור.
אנחנו צוללים לתוך סיפור אפי על עולם שחי ונושם מתוך קריסטל קסום עליו צריך לשמור. השליט מעביר את החכמה לילדו במשך דורות, עד שהגיע הזמן לסיפור שלנו. לשליט הכפר שני ילדים, בן ובת. כשהוא מגיע למסור את הידע והחכמה לילדיו, הוא נותן את הידע לבתו שכולה טוב טהור, אך מזהיר את הבן – בתוכו יש רשע וטוב, אור וחושך שנאבקים ביניהם והוא עומד במרכז. הבן השבור לא מבין מדוע אביו מונע ממנו את הידע ובאישון לילה, מתוך כעס רב, הורג את אביו ובורח אל ביתם של הדחויים שמקבלים אותו בזרועות פתוחות. הם ממליכים אותו לשליטם ויוצאים יחד איתו למלחמה במורשת של אביו ובאחותו, שבינתיים נחושה בדעתה להציל את הממלכה ואולי אפילו את אחיה מן האופל. את ההמשך, נגלה באלבום הבא.
האלבום מציג פעם אחר פעם שיפורים ניכרים מהאלבומים הקודמים ונתייחס אליהם לאורך הדרך. כבר באינטרו בולטים שניים כאלו – מחד, המספר שעד היום היה תמיד הסולנית בעלת המבטא הכבד, הוחלף במספר אמיתי שנשמע כמו גבר מזוקן המחזיק ספר עב כרס בידו, מה שמגביר את תחושת הסיפור. המקהלה שלוקחת על עצמה את החלק השני של האינטרו מציגה גם היא שיפור מעניין מהאלבומים הקודמים – במקום תחושה של מקהלה שנדחפה לשם המקהלה, מורגש שיש מטרה משמעותית למטרה. לאורך האלבום המקהלה תשחק גם את תפקיד המספר ולעתים את תפקיד הקבוצה, תפקידים השמורים למקהלה עוד מימי יוון העתיקה. השיר הבא גם הוא מציג שיפור משמעותי נוסף שילווה אותנו לאורך האלבום – השירה של שרה סקוודרני, סולנית הלהקה, השתפרה פלאים והמבטא הנורא שהחריב את הטקסטים באלבומים הקודמים הולך ונעלם. הבלחות קטנות מדי פעם כבר לא מרגישות צורמות או מפריעות למהלך הטקסט התקין, דבר קריטי בלהקה שמתיימרת לספר סיפור.
הסיפור הוא ללא ספק הדבר החשוב ביותר בכל אלבום של Ancient Bard, דבר שמתבטא באופן קיצוני לכל אורך הדרך של החבורה האיטלקית. בניגוד למרבית אלבומי הקונספט שמחביאים את הסיפור היטב בין המילים, כאן דווקא נראה כאילו הלהקה לקחה ספר מהמדף והלחינה אותו. המהלך הזה הופך את הסיפור לברור הרבה יותר, לטוב ולרע, ולעיתים אף מעז לבוא על חשבון הכתיבה – הם לא מקפידים על חרוזים או התאמה / הטעמה של הטקסט לתוך השורות. עם זאת, סוף סוף, באלבום הנוכחי התחילה הלהקה להתאים באופן מופלא את המוזיקה לטקסט. הדוגמא הראשונה לכך היא בשיר מספר 3, Fantasy’s Wings, שמספר על משחקי הילדים ומלא במוזיקה שמחה שמתאימה בדיוק סיטואציה. דוגמא נהדרת נוספת לכך היא הבלדה שוברת הלב Light שמלווה את איירין, הילדה, שמתחברת לאור שבתוך ליבה. השיר בעל המלודיה הקסומה שמזכירה רק במעט את השיר What If God Was One Of Us של ג'ואן אוסבורן, מרגש ומלא בקסם. השיר מכיל גם את אחד הסולואים הטובים באלבום ואולי אף בהיסטוריה של הלהקה וגם שורה שכבשה אותי – “I endure the darkness ‘cause it shows me the stars”. על אף שמדובר בבלדה ואני דווקא רציתי לציין לחיוב את העובדה שהאלבום כבד יותר ופחות פופי, קיטשי ומלודי מקודמיו, בעיני זה אחד השירים הטובים באלבום.
אכן, האלבום פחות קיטשי ומלודי מקודמיו, אבל בעבור להקה כמו Ancient Bards לא מדובר באיזו התקדמות משמעותית. השירה של סקוודרני פופית לחלוטין, אך היא מרשה לעצמה להתפרע קצת יותר במהלכי שירה מתוחכמים מחד ולא מעיקים מאידך. היא מכניסה סלסול או קצת שירה "אדג'ית" מפעם לפעם, אך מבלי להגזים – רק כשצריך ורצוי, מהלך ראוי להערכה. הפן ה"סימפוני" של האלבום מתבטא רק בקלידים, שאמנם תופסים נפח רחב במוזיקה, אך בשום אופן לא באים על חשבון הגיטרות או התופים, וכמובן במקהלה המצוינת שמפליאה לאורך כל האלבום בביצועים מדויקים שמוסיפים בדיוק את התחושה המתבקשת בכל נקודה באלבום, לרוב באנגלית אך מפעם לפעם גם במשפטים באיטלקית שתורמים לתחושה הכללית.
לצד המאפיינים הסימפוניים הבולטים, הגיטרות של של פביו בלדוצ'י שליווה את הלהקה מאלבומה הראשון ושל סימון ברטוצי שהצטרף ללהקה באופן רשמי רק לקראת האלבום הנוכחי, מתפרעים יחד עם המתופף פרדריקו גרטי במהירות וריפים השמורים לפאוור מטאל איכותי. הקלידן, דניאל מזה, מוביל ביד רמה לשני הכיוונים ויוצר תדמית שמוכרת לנו מענקית המטאל הסימפונית, Nightwish, שללא ספק השפיעה מאוד על הלהקה. בדומה לNightwish, גם כאן הקלידן הוא המוביל, כותב השירים והמוזיקה שנעזר רק בסקוודרני למילים, נראה שהדבר עובד כיוון שמרבית ההרכב נשאר מתחילת העבודה המשותפת, זאת למעט המתופף שהוחלף לאחר האלבום הראשון והגיטריסט השני שעזב לאחר האלבום השני.
אחד הדברים המרכזיים שבלטו לי באלבום הוא אלמנט "היפה והחיה" שאני אוהבת כל כך ובעיני נמצא במעט מדי להקות. ברטוצי, ששימש כנגן אורח מאלבומם הקודם אך הצטרף באופן רשמי רק לקראת האלבום הנוכחי, ליווה שירים רבים בגראולים שמוסיפים נופח אימים בדיוק במקומות שצריך. ברטוצי משחק לרוב את תפקיד האח, שמגלה את הרשע בתוכו, לכן הגראולים שלו נכנסים בעדינות כליווי סימבולי כבר בשיר מספר 3 ונשארים לכל אורך האלבום. הביטוי המוצלח ביותר שלהם מגיע בשיר מצוין נוסף שהוא שיר הסיפור של האח, שיר הרצח, השיר הקשה באלבום, Oscurità. הגאולים של ברטוצי יחד עם המקהלה המלווה, הגיטרות והקלידים יוצרים דרמה שמתאימה בדיוק לאופי האלבום.
כמו כל אלבומי הלהקה, גם Origine כולל 10 שירים ומסתיים בשיר ארוך עד מאוד שמרגיש ממש כאילו הם נאלצו לסכם את שלושת השירים האחרונים לאחד כדי לא לעבור את עשרת השירים. אך בניגוד לאלבומים הקודמים שהתאפיינו במספר שירים ארוכים באופן לא פרופורציונלי לתוכן השיר. דוווקא הפעם, האלבום כולו הסתכם בשעה קלה והשיר הסוגר את האלבום שאורכו 14 דקות הצדיק את האורך וסיים את האלבום בנופח אפי חזק ומשמעותי.
האלבום האחרון שלAncient Bards מסמן עבור הלהקה התחלה חדשה, קפיצת מדרגה משמעותית בדרך להיות להקת פאוור סימפוניק חשובה בנוף המלודי העולמי. הם סימנו לעצמם מוטיבים שלעברם ירצו ללכת – ריפים כבדים ומהירים יותר, סימפוניות ומקהלות שנותנים כיוון אפי יותר, שירה מעניינת ונכונה יותר וגראולים שילוו את כל הסיפור ויתנו את הטאץ' הסופי על המוטיב האפי של להקה. עדיין, מדובר רק באלבום ראשון מהסוג הזה ויש להם עוד המון לאן להתפתח, אך כמו שמעריצי Marvel האדוקים קיבלו את התגמול לשנים של צפייה ב"נוקמים: סוף המשחק", השנים יגידו האם מאזיני המטאל המלודי עד כדי סימפוני יקבלו את התגמול שלהם כשהסיפור יגיע אל סופו האפי והלהקה, עם קצת מזל, תגיע לאיכויות אליהן היא שואפת. בינתיים, נראה שהם בכיוון הנכון.
|
