Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Album Reviews ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: Metal Blade


רשימת השירים:


01. Fafner’s Gold
02. Crack the Sky
03. Mjolner, Hammer of Thor
04. Shield Wall
05. Valkyria
06. Raven’s Flight
07. Ironside
08. The Berserker at Stamford Bridge
09. When Once Again We Can Set Our Sails
10. Skoll and Hati
11. Wings of Eagles
12. Into the Dark


ציון:

04/06/2019
Amon amarth – Berserker
מאת: מתן קדר


בעולם שבו להקות עוברות ממש "תקופות" שבהן הן מחליפות סגנונות, לוק ואולי אפילו ז'אנרים שלמים שהן מבצעות, אמון אמארת' בוחרת בגישה שגורמת למסעדות מוצלחות לשרוד: עקביות. אמון אמארת', שהתחילו את הקריירה עוד בשנת 1988 (תחת שם אחר אותו שינו ב-92') עושים למעשה כבר 31 שנה את אותו הדבר, כאשר הם קצת מתקדמים, קצת מתבגרים, אולי אפילו קצת מתרככים ובעיקר משתפרים בסוגיית הסאונד, אבל בתכלס, באופן מאוד קוהרנטי, כל אלבום שלהם נשמע בדיוק כמו המשך של קודמו.

נכון שעד עכשיו לא טרחתי לציין לטובת מי שאינו מכיר, שאמון אמארת' הם להקת מלודת' שוודית, אבל באמת חבר'ה, אם אתם מטאליסטים (ואם אתה קוראים את הסקירה הזאת במגזין מטאליסט אני מניח שאתם מטאליסטים... (וכן, I just assumed your… whatever) אז סביר שאתם כבר יודעים מי אלה אמון אמארת' אלא אם כל חייכם שמעתם מטאל מתחת לאיזה סלע נידח.

ובכל זאת, באופן שאינו שגרתי ללהקה, אמון אמארת' פותחים את האלבום בנעימת גיטרות נקיות יען כי היו מוזיקאים קלאסיים, אבל כל זה נגמר די מהר כשהמלודיה עוברת לדיסטורשן, התופים נכנסים והנה, זאת הלהקה שאני מכיר. אמרתי שיפור בסוגיית הסאונד? ובכן, באלבום הנ"ל אין הרבה חדש לעומת קודמו בתחום הסאונד, מעבר לבס שסופסוף, אחרי 2000 שנה זוכה לסאונד אקסטרה מתכתי וקצת מקומפרס מדי, אבל לא נורא. יוהן הג מפציע בצעקותיו וכל השיר נשמע בערך כמו כל שיר של אמון אמארת', בקטע טוב.

Crack the Sky זוכה לפתיח המנוני במיד-טמפו שנשמע כמו עוד שיר שהולך להיות כיף בפסטיבלים, בעיקר אחרי שכולם שתו המון בירה מקרן כלשהי בגוון שנהב עם עיטורים מוזהבים. זה הזמן רגע לעצור ולהתעקב על יוהן הג, הסולן הבלתי נגמר. אני לא יודע איך בן אדם מצליח לצרוח כל כך הרבה שנים ועדיין להישמע כמו לפני 25 שנה. זאת פשוט תופעה. השיר זוכה למודולציה בפזמון נוסף, מה שאני אף פעם לא אוהב בשום שיר כי כזה אני, אבל ברגע שהדאבלים נכנסים כל השיר מקבל בוסט של אנרגיה שרק עושה איתו חסד.

Mjolner, Hammer of Thor, אולי השיר השמח והקליל באלבום, מראה שגם במז'ורי אפשר לעשות מטאל ועדיין לא לגרום לאף אחד לעקם את הפרצוף אלא להיפך. יש משהו מאוד כיפי בשירים כאלה שפשוט מעלים את מצב הרוח. בעיקר כשאחריו מגיע Shield Wall שנפתח ישר בדאבלים וריף טרמולו וקצת מחזיר אותי לאמון אמארת' של שנות ה-90' בתחושה הכללית. מבלי צורך להרחיב, ככל הנראה מדובר בשיר הטוב באלבום.

אחרי Valkyria שמהווה לטעמי לא יותר מפילר לאלבום, מגיע הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, Raven’s Flight. השיר זריז וקצבי, עבודת גיטרות מושקעת ביותר עם טאפינג מתקתק ועדיין, אמון אמארת' מזכירים לנו שלא צריך לעבוד קשה מדי בשביל לעשות מטאל, אלא לפעמים להיפך. פשוט וכיפי זה שם המשחק.

Ironside הוא גם אחד השירים שיותר תפסו את אוזני באלבום. השיר כמובן מדבר על ביורן, בנו של רגנר לות'ברוק ולוחם לא רע בפני עצמו (ולמי שאין מושג על מי אני מדבר, רוצו לראות את הסדרה "הויקינגים"). הלחן והתחושה בשיר הם כולם של שיר הלל ויקינגי, מעין גירסה אגרסיבית לשיר מדורה שכזה. בין דאבלים וטרמולו לבין קצב האדבאנג השיר נע ונד עד שמגיע ל-2 שורות שיוהן מדקלם, ושוב פיצוץ של דאבלים, טרמולו וגראולים. פשוט שיר שבנוי נהדר.

עכשיו, עבור המעט מכם שחובבים כדורגל, סטמפורד ברידג' אומר משהו מאוד ספציפי (יותר ספרדים רצים ורוסים עשירים מאשר שוודים לצורך העניין), אבל The Berserker at Stamford Bridge נותן זוית אחרת, כזו שמדברת על הקרב של הויקינגים מול האנגלים (אי שם לפני שהויקינגים כבשו את אנגליה, התיישבו בה והפסיקו להיות ויקינגים כי אין דבר קשה יותר בשביל רוצח המונים מאשר תחושה של מיצוי עצמי ושאיפה להפוך לחקלאי ולהרחיב את מאגר תפוחי האדמה העולמי). השיר לוקח הילוך קצת יותר איטי וסבלני יחסית לשאר האלבום מה שקצת חותך את הקצב האחיד של האלבום ונותן לו איזשהי תנועה מבורכת.

וכמובן, אלבום של אמון אמארת' לא יהיה אלבום של אמון אמארת' עם שיר כלשהו על ספינות, על הים, ממש גורם לי לדמיין את לאונרדו דיקפריו אומר שלום לקרחון. אז זה התפקיד של When Once Again We Can Set Our Sails באלבום הזה, ומיד אחריו Skoll and Hati שגם מרגיש טיפה כמו פילר אבל לפחות מעלה את האלבום בעוד הילוך ונותן בוסט מחודש של אנרגיה.

האלבום מסתיים בעוד 2 שירים שלא מביאים איזשהי בשורה חדשה לעומת קודמיהם, וזה הזמן לסכם. אמון אמרת' מביאים כאן פשוט עוד אלבום. לטוב ולרע. אם אתם אוהבים אז לא תתאכזבו, אם אתם לא אוהבים אז לא תתרשמו. עבורי, הלהקה ממשיכה להיות אחת הלהקות המצוינות בעולמנו, ואני בכל זאת מחזיק בלב תקווה קטנה שנשמע ממנה בעתיד עוד איזה משהו שלא שמענו בעבר. משהו שטיפטיפה יחדש. לא שינוי זהות או משו, אבל קצת קצת איזה תבלין.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Navigate ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::