Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Album Reviews ::

לאתר הרשמי: לחצו כאן
חברת תקליטים: Nuclear Blast


רשימת השירים:


01. Intro: Gold and Glory
02. Wolf God
03. A Hall Clad in Gold
04. Brother of the Storm
05. Dawn of Fire
06. Spear Thrower
07. To Live and to Die in Solitude
08. Glory to the Brave
09. He Sent Them All to Hel
10. Untamed


ציון:

04/09/2019
Grand Magus – Wolf God
מאת: יותם Defiler


אני יכול להאשים רק את עצמי. גם אני התאהבתי ב-Grand Magus, במיוחד בשיר הנושא של איזה שלושה אלבומים אחורה – Triumph and Power – שהיה פשוט פצצה של שיר. באמת שמה שחשבתי ש-Grand Magus השוודים הם בתכלס הטריו שכולנו חיכינו לה – הבי מטאל מעושן ומדושן היטב, בלי צעקות גבוהות שיזכירו לאנשים יותר מדי Power Metal ועם סאונד מלא ומחוספס שמזכיר הרבה יותר להקות Stoner מאשר להקות Heavy קלאסיות – אבל זה היה כל היופי שלהם. הם עשו משהו שבתכלס חצי עולם עשה לפניהם, במיוחד כבר בשבדיה – והחליטו להגביר אותו ל-110%. ובכנות, T&P היה אלבום מגניב לגמרי, עם שיר נושא לא פחות ממדהים.

אבל עברו הרבה מים בפיורדים הקרים של שבדיה – ונראה ש-Grand Magus קצת עומדים במקום, לא פחות עומדים במקום מהאחרים הגדולים שלהם והקיצוניים הרבה יותר – Amon Amarth. אה, איך קישרתי אותם למלכי המטאל הויקינגי? רק בגלל שהם עשו איזה שניים-שלושה טורים ביחד? כאילו, מפה קמה לי האסוסיאציה, אבל זו לא הסיבה. גם Grand Magus עומדים במקום מבחינה יצירתית, וזה מורגש. מלהקה מבטיחה ומרעננת שפשוט חידשה משהו ישן ועשתה אותו כמו שצריך, אנחנו כבר צועדים אל תוך האלבום התשיעי שלה, ונזכרים שאמנם זה הרכב שהתחיל ב-2001, אבל שיט, זה כמעט 20 שנה אחורה!

ורק אחרי שטרחתי ובדקתי היטב את כל הדיסקוגרפיה של Grand Magus גיליתי שהם לא בדיוק ה-Manowar שמעולם לא היו לנו כי הם היו עסוקים יותר מדי ב-20 שנה האחרונות לדבר על כמה הם להקת על מאשר להיות אחת – אלא שגם אלה עושים מה שכולם עושים בשבדיה כשהם מתחילים להרגיש לבד, וזה להתחיל לחפור על המיתולוגיה הנורדית והויקינגים. אל תבינו אותי לא נכון – יש המון מה לשאוב מהמיתוסים הנורדיים, בין אם עושים את זה בצורה עשירה כמו Amorphis או בין אם עושים את זה בגרסה דיאטית כמו Amon Amarth. בלי ספק ש-Grand Magus מעדיפים את המיתולוגיה שלהם דיאטית, ובעיקר מערבבים את האימאג' הרוקנרולי שלהם עם סיפורים אווריריים על ויקינגים, עוצמה, קשיחות ומלחמה. באלבום הקודם שלהם הם פשוט הקדישו שיר שלם לקונספט של Viking Metal, בלי שום קשר בין אם הם רשאיים לקרוא לעצמם חלק מהז'אנר או לא.

האמת היא שלא שמתי לב שהזמן עבר כל כך מהר והנה אנחנו עם האלבום החדש של Grand Magus, שוב מחזיר את מוטיב הזאבים, את הסיפורים על אודין או על אריק האדום או על הלה עד בלי די. הפעם הם מגישים את האלבום קצר, נגיש ואחד שנשען הרבה יותר על הסאונד הראשוני שלהם, כזה שערבב בין Doom לבין Heavy לפני שהם פתחו יומנים לרשום הערות על איך לכתוב המנון מטאל. היצירה הפותחת היא יצירת תזמורת סימפונית שרק באה לבנות את הקרקע לקראת ההתפרצות של שיר הנושא אשר מגיע ישר אחר כך. הסאונד עדיין מחוספס ועשיר, השירה של JB, הגיטריסט/סולן של הלהקה עדיין נאמנה לשירת בס ולא התקרבות לגבהים המאפיינים את שאר זמרי הז'אנר – וגם פה שומעים גם את ההשפעות הקלאסיות של ההרכב, מדברים מובנים מאליהם כמו Black Sabbath או הפתיח של השיר A Hall Clad in Gold שנשמע כמעט כולו Motorhead – לבין השפעות טיפה יותר איזוטריות כמו Heavy Load עם החיבור האינטואיטיבי והמתבקש בין Heavy Metal דינאמי ל-Stoner Metal באווירה של רוקנרול.

לאורך מרבית האלבום, הקטע הזה עובד להם היטב. לדעתי – פחות מההמנונים הפותחים – אם כי אני מבין למה שמו את השירים האלה ראשונים. Hall Clad in Gold הוא פשוט המנון מתבקש של הבי מטאל שלוחץ נכונה על מרבית הכפתורים של מטאליסט אירופאי צמא בירה. גם הפזמון של Wolf God מורכב מאותו החומר, אם כי מוגש בצורה פשוטה וקליטה יותר. לדעתי האלבום יותר פורח בשירים קצרים ואגרסיבים כמו Brother of the Storm או Spear Thrower. זה לא מגיע למהירות שאפשר לכנות אותה בשום צורה Speed Metal או משהו שכזה, אבל זה נותן ל-Grand Magus קצת יותר להתרומם ממצע הרוק הכבד העייף הזה. He Send Them Back To Hel הוא עוד יצירה מוצלחת של פזמון חוזר ופשוט, אבל כשהשיר הזה מגיע אתה מבין, כמאזין, שהאלבום הזה בעצם מסתיים עוד שיר אחד. Untamed הוא לא בדיוק השיר החלש באלבום אבל הוא לא נחרט בזכרון כמו חבריו אז הוא קצת יוצא נפסד מהנושא. Dawn of Fire לעומתו מחזיק את הפזמון המדבק ביותר, כולל שירה בציבור שהיא כמעט מנדטורית בסוגה שהלהקה מכוונת אליה.

לסיכום – האלבום הזה רחוק מלהיות אלבום רע, אבל הוא לא בדיוק שיאה של Grand Magus. זו להקה שהפסיקה לחפש את עצמה אחרי שמצאה את הנישה שלה, בה יש מקום על אותה סירת המשוטים לאופנוענים ולויקינגים גם יחד – כל עוד הם יעבירו את הצינגלה ולא יתקמצנו. זו להקה שהחליטה להגיש אלבום קצר ופשוט אשר קורץ אולי לתחילת דרכה מאשר באמת מגיע לשם. זו להקה שדי הבינה שזהו, זה אלבום תשיעי, זה אפילו לא מספר טיפולוגי להיאחז בו (שקר, הם נאחזים בו בעצמם בשיר Spear Thrower), זה פשוט עוד אלבום של Grand Magus. יותר טוב מהקודם, פחות טוב מ-Triumph and Power. מי שאוהב את ההבי מטאל שלו בלי שירה גבוהה, אלא מיד טמפו כבד ונותן בראש עם קול בשרני בחזית, יהנה מהם מאד. אני אחכה בינתיים למשהו טיפה יותר אמיץ לכבוד האלבום העשירי שלהם.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Navigate ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::