|
13/06/2020
Sorcerer – Lamenting of the Innocent
מאת: אלון מיאסניקוב
הולי שיט איזה אלבום.
זהו, אם אתם רק מתעניינים בשורה התחתונה אז האלבום הזה כמעט מושלם, הוא טוב, תורידו/תאזינו, תעשו Follow, תעשו לייק או מה שלא יהיה שעושים היום עם להקה ואלבום שאוהבים.
תעשו פאקינג טיק טוק. הבנתם את הרעיון.
במקור חשבתי ש Sorcerer הם בעצם סוג של המשך של Therion, עם מספר מוזיקאים תותחים שניגנו עם ההרכב האגדי – כולל הסולן, הגיטריסט והכותב הראשי, המתופף והבסיסט. חוץ מהם יש שם עוד כמה שבדים חזקים שניגנו עם הרכבים כמו Tiamat ו Demenoid . אבל מסתבר שהיסטורית – הח'ברה האלה קיימם במקביל ל Therion עוד מ 1989, עם דמו ראשון שיצא אז.
במהלך השנים שוחררו מחדש החומרים הקלאסים שלהם כאוספים, עד שב 2015 שוחרר סוף סוף אלבום הבכורה שלהם In the shadow of the Inverted Cross, אלבום דום שבדי אפי, מלודי, כתוב היטב ומופק היטב שהחזיר אותי נפשית לאלבומי המופת של Candlemass בתחילת שנות התשעים.
משהו בחיבור הזה תמיד עבד אצלי, ריפים של בלאק סאבאת', עם מלודיות גדולות, סולן מלודי רב עוצמה – ונגינת על, אין יותר מידי הרכבים שעושים את הדום השבדי הזה – אבל Sorcerer בהחלט עשו את זה – ועשו את זה מעולה.
שנתיים לאחר מכן שוחרר The Crowning of The Fire King, שהיווה אפילו קפיצת מדגרה, גם בסאונד, גם באיכות השירים, ללא ספק אלבום מופתי בז'אנר שלא נופל מהאלבומים הקלאסים של Candlemass.
הסולן Andres Engberg הוא אחד הקולות הגדולים, והפחות מידי מוכרים – של סצנת המטאל השבדית. אחרי ההתחלה עם Sorcerer סוף ה 90 הוא עבר להרכב הפאוור-פרוג Lion's Share, ושר ב 3 האלבומים הראשונים של הלהקה, במקביל הוא שר באלבומי הרכב הפרוג Twilight, שהפך בהמשך ל Beyond Twilight וגייס את Jorn Lande כסולן.
אי אפשר להדגיש מספיק את החשיבות של אנגברג כסולן, אמנם כל הלהקה משובחת, מהנגינה, להפקה, לאיכות השירים – אבל בלי השירה הכוחנית והמלודית שלו, זה היה פשוט אלבום טוב ולא אלבום משובח כמו שהוא.
השיר The Hammer of the Witches שפותח הוא דום שבדי במיטבו, כבד, דומי – אבל לא זוחל, עם ריפים קליטים – ונגינת גיטרה מרשימה במיוחד של Kristian Niemann, מי שהכשרתו הוא גם מוזיקאי ג'אז – אבל למזלנו מעביר רוב זמנו דווקא בנגינת מטאל משובחת.
בשיר 6 יש הפתעה – גם עם הגיונית, שירת אורח של הסולן Johan Längquist, הסולן המקורי – והנוכחי של Candlemass, שנותן פה בדואט שירה כוחני ועוצמתי שיושב דווקא על בלדה אקוסטית משולבת צ'לו. בהתחלה זה קצת איכזב, ציפיתי לשמוע אותם עושים איזה קטע מטאל טוב ומחזקים זה את זה עם הקולות בעלי האופי השונה – אבל יש משהו דווקא בקטע האקוסטי הזה שמאפשר לשמוע טוב יותר את ההבדלים הדי משמעותיים בין הקולות של השניים.
Age of the Damned זו היצירה האפית הגדולה של האלבום, איטי, מסיבי, כמו טנק שבדי מלודי שמתגלגל לו בהדרגה ובסובלנות על גולגולות האוזניים של המאזין (מטאפורה קצת חורקת אבל תזרמו איתי) – 8 דקות של דום כבד ומשובח.
יהיו מי שיגידו שהאלבום השלישי המלא של הלהקה לא מחדש הרבה, וזה נכון.
יהיו שיגידו שהלהקה הזו פשוט עושה Candlemass, וגם זה נכון.
אבל כוסאמק, כל כך הרבה חרא יותר בשנים האחרונות שאני בהחלט מוכן ליפול שוב ושוב על אלבום משובח, מלודי, בניחוחות של סוף השמונים – ללא טיפה אחת של רצון באלמנטים מודרנים.
נער הייתי, וגם נשארתי מנטלית כזו – ווואלה לא מעניין אותי לשמוע חידושים והמצאות בז'אנר שאני הכי אוהב, אז איזה מזל שיש Sorcerer.
|
