|
03/07/2020
Chaos Over Cosmos - The Ultimate Multiverse
מאת: יוני אורן
אנחנו חיים בעידן טכנולוגי מטורף שמביא איתו הרבה פשטות למשימות שהיו מסובכות ביותר בזמנים עברו. אם ניקח את זה ספציפית לעולם הרוק והמטאל, דמיינו לעצמכם את המטלה הקשה שבכתיבת, הקלטת והפקת אלבום לפני 50 שנה - בהרבה מקרים כל אלה היו קורים באולפן בלבד. רק לאחרונה ראיתי בדוקומנטרי על הקלטת Master of Puppets של Metallica על השיקוליים הכלכליים שהובילו להחלטה להקליט את האלבום בקופנהגן, דנמרק, רק מתוך השוואה לעלות אותו התהליך קרוב לביתם. מיכשור ההקלטה נעשה עם השנים נגיש לכל בית. הסאונד התפוצץ לכל כיוון וכיום אפשר לסמלץ מגברים מסוימים או פדאלים מסוימים. תוכנות העריכה נעשו הרבה יותר מתוחכמות וגמישות. אפשר בקלות לסמן רצף של תווים, לסמן את הכלי הרצוי והופה - גם נגנים טובים כבר לא צריך להיות.
התפתחות טכנולוגית אחת נוספת היא הפיכת העולם לכפר גלובאלי נגיש וכאן אנחנו יכולים לפגוש את Chaos Over Cosmos. היוצר העיקרי Rafal Bowman מפולין מעולם לא פגש פנים אל פנים את שותפו לצמד Joshua Ratcliff מאוסטרליה. דרך יבשות שונות, אולפנים שונים, ריבוי טכנולוגיות בתחומים שונים ותשוקה אחת למוזיקה, הצמד מצא את הדרך בריחוק תהומי לכתוב, להקליט ולהפיק את האלבום המלא השני The Ultimate Multiverse (והראשון בו Joshua שותף) ולהביא לקהל ה-Progressive Metal מעט מן הטירוף שמסתובב להם בראש.
הדבר הראשון ששמים לב אליו כשמתחילים להאזין לרצועה הפותחת Cascading Darkness הוא מקום המוצא והכוח של Rafal - הגיטרה והקלידים. הסאונד של שניהם מודרני וחד, הנגינה מראה שליטה מוחלטת בכלים והתפקידים שואבים מהמטאל הטכני והמלודי. המורכבות ה-Progressive-ית של התפקידים ניכרת מצד אחד, אולם היא לא מעפילה על ההשפעות המלודיות וה-Power Metal המעט Folk-י שנמצא כאן בכל פינה. אין כאן קטעים נגינה מלוכלכים בסאונד מגורען שמושפע מה-Hardcore הבסיסי ובכלליות מדובר על צורות כתיבה ונגינה מאוד נקיות.
את Joshua ניתן לשמוע בתפקידי שירה שנעים בין סקרימים גבוהים מאיזור ה-Melodic Death Metal, ה-Black Metal (בעיקר בשיר We Will Not Fall) או ה-Metalcore, נביחות נמוכות ספק גראוליות שתואמות את תחומי ה-Hardcore, דיקלומים או לחישות אפיות ושירה נקייה גבוה ודי חפה מעיטורים בסגנונם של Tyr אך ללא שאריות מבטא זר. השיר One Hundred מביא איתו אפילו שירה שסגנונית יושבת די בנוחות ב-Gothic Metal. השירה הקיצונית מקצועית מאוד ומדוייקת לסגנונות המדוברים. כשמתרכזים טוב במילים ובתפקידי השירה, אפשר להרגיש את הקורקבן של Joshua יוצא החוצה יחד עם כל הכוונה אותה הוא בא להפגין באוזנינו, כראוי למי שמאמינים באמנות של עצמם. השירה הנקייה עובדת קצת פחות טוב לטעמי, אך מדובר על עניין של טעם ולא של יכולות.
את שאר התפקידים עושים מי שלא אומנו לכך ולרוע המזל התוצאות בהתאם. התופים תוכנתו ומעבר לעניין שהם מרגישים מאוד רובוטיים, התפקידים שלהם מרגישים טכניים ותו לא. הם מייצגים את מגבלות התיבה ומייצגים את סופה של פראזה. הייתי שמח לתפקידים עם קצת יותר טוויסטים או עם איזשהו feel ייחודי. מה לגבי בס? ובכן, קשה מאוד לחוות דעה על משהו שבקושי שומעים (ובתור בסיסט, אני אמור להיות טיפה יותר מיומן בלשים לב אליו). זה בדיוק מה שמוביל אותי לנקודה הבעייתית ביותר שיש כאן באלבום - ההפקה לא מיטבית. סאונד טוב וטכניקה טובה לא יצליחו אף פעם לפצות על מיקס לא אידיאלי בו הגיטרות ניצבות בחזית לצד תוף הבס בתופים וכל השאר הכלים מתערבבים זה בזה במין גוש של צלילים. הדבר נעשה הרבה יותר בוטה כשמנסים לשים לב לשירה וקולטים שהיא משתלבת עם הקלידים והבס ונעשית מאוד בוצית עד כדי שמבלי שננסה להתרכז בה, יהיה לנו מאוד קשה להבין מילים.
מבחינה סגנונית, יהיה קשה להכריז על זה כעל אלבום Progressive Metal, שכן ברורות בו השפעות מאוסף סגנונות רחב ביותר, כשהבולטים שבהם הם הקלידים וההפקה על חלק מהקולות בסגנון שנע בין Electronica לבין Industrial Metal, מקצבים ומלודיות הישר מעולם ה-Melodic Death Metal ונגיעות של Post Metal, של Gothic Metal, של Black Metal ושל Metalcore. הגיוון הסגנוני הזה נותן הרבה עושר ומורכבות ליצירה ולאמירה הייחודית שלה. לא קיימת כאן תחושה שמדוברת על שילוב מאולץ, אלא בסגנונות שמצליחים לגלוש זה לתוך זה בטבעיות רבה. עם זאת, הקו המוביל של גיטרה בחזית יוצר מעין מסגרת מאגדת לכל ותחושה שבבסיסו מדובר על אלבום Progressive Metal מלודי.
הנטייה הזאת ל-Progressive קופצת גם מתוך מילות השירים, כשנראה שהן עוסקות בכלליות בצורך להשתפר, להתקדם ולמצוא דרך, בין אם מתוך השלמה והתפתחות של העצמי ובין אם מתוך הקמה מחדש של כל מה שאבד לנו בנסיבות אפוקליפטיות (כשמתבלט ציטוט מתוך סדרת הטלוויזיה The 100). אמנם ישנם תיאורים אלימים כאלה ואחרים על דם, מפלצות ומוות, אך הנימה האופטימית הכללית הולמת את ה-Progressive Metal, את ה-Post Metal או את ה-Metalcore יותר מכל. הכיוון הכללי האחיד שיוצא מהמילים נותן קו המאגד בין השירים ומשקף החוצה תחושה של ביטוי רגע מסוים בחייהם של הלהקה, דבר המשקף אלבום ממוקד במטרתו ויצירתיות בעלת חזון ברור. המיקוד הזה עושה מהאלבום הזה אלבום ולא מקבץ של שירים, דבר שעוד לפני התמקדות בטעם אישי מכניס חווייתיות אל תוכו.
הטכנולוגיה נותנת הזדמנות. זה בידיים של היוצרים לראות באיזה שלב הטכנולוגיה היא פשוט לא מספיק. אמירתה הייחודית של Chaos Over Cosmos נמצאת כאן, הרוח היצירתית שזורה בשירים, היכולות המוזיקליות בולטות והמאמץ ראויים להערכה. עם זאת, שוררת כאן תחושה שנותנים לטכנולוגיה לעשות את שלה ושמסתפקים במה שיש לה להציע. הטכנולוגיה היא כלי שאמור להקל, אך אין לי כל רצון להתייחס לתוצאה הסופית על פי הנסיבות שהובילו לה. אם התוצאה המיטבית תגיע מתפיסת מטוס או מהיעזרות במוזיקאים נוספים, גם שם הטכנולוגיה התקדמה והערך הנוסף של השימוש בה יתבלט לאין שיעור. מדובר על אלבום עם הרבה מאוד פוטנציאל שלרוע המזל מתמסמס בדרכו מידיהם ומגרונם של המוזיקאים עד לאוזנינו. למרות זאת, אולי אפילו רק מתוך ציפייה לאלבום שיממש את כל הפוטנציאל שלו, שווה להביא האזנה או שתיים למלודיות של The Ultimate Multiverse ולהשאיר אצבע על הדופק.
|
