|
09/07/2020
Falconer – From a Dying Amber
מאת: אלון מיאסניקוב
תענוג מיוחד שמור לאנשים שמחכים זמן רב שלהקה שהם אוהבים, והיא לא יקירת המיינסטרים עם מכירות עצומות – מוציאה אלבום חדש, במיוחד כשזה אחרי הרבה זמן.
אז הנה, כיף לי גדול היום – כי Falconer הוציאו אלבום חדש.
אני אוהב את הלהקה? חיובי
היא לא יקירת המיינסטרים ולא מוכרת כמו איזה הרכב קור אמריקאי מחורטש? חיובי.
זה אלבום חדש? בהחלט, עבר הרבה זמן – 6 שנים. בשבילי זה מספיק.
עד כמה העולם לא שם לב שהם חזרו? מעריצים כמוני בטוח שלא פספסו, וגם האלבום יצא בלייבל המטאל האגדי Metal Blade, אז כנראה שיש מי שראה – אבל נגיד ב Metal Archives אבל אחד לא טרח לתקן את זה שרשום שם Split-Up בסטטוס של הלהקה..
לעניין עצמו. Falconer היא כנראה להקת הפאוור/פולק/ויקינג מטאל הטובה בעולם, יש מצב שהיא גם היחידה – אבל זה לא רלוונטי, היא אחת הלהקות הטובות מבחינתי גם בכל אחד מהז'אנרים האלה בעצמו. השילוב הייחודי שלהם של מטאל שהוא כבד, מלודי, פולקי – ועם סולן בעל הכשרה קלאסית שנשמע כמו סולן של מוזיקת ימי ביניים, הוא מבחינתי אחד הדברים המענגים יותר שז'אנר המטאל ייצר.
העובדה שבמרכז ההרכב ניצב הגיטריסט Stefan Weinerhall, שהוא ייצרן ריפים משובח ביותר שגם עמד במרכז הרכב הויקינג מטאל Mythotyn – כנראה היא מה שגורם להרכב הזה לא לאבד את הכיוון ולהמשיך לייצר אלבומים משובחים כבר משנת 1999, ולשמחתי – גם פה, 6 שנים לאחר הוצאת האלבום Black Moon Rising הם לא מפשלים לשניה.
Kings and Queens פותח את האלבום עם ליד מלודי אפי מתבקש, ועובר לריפים שנשמעים בלאק סימפוני באופיים, אחד האלמנטים שמייחדים את ההרכב ממאות הרכבי בלאק או פולק אחרים, כשעל גבי השיר מתלבש הסולן Mathias Blad כבר ברור למאזין שמדובר בתערובת לא סטנדרטית.
Desert Dreams הוא שיר שבסיסו הוא מטאל מלודי אופייני יותר, דאבל-בס רועמים, ריפים חורשים מהירים – שמקבלים את האפיון הפולקי שלהם עם הגעת ה Pre-Chorus, הפזמון עצמו קליט ואפי כמתבקש.
הקטע שיתחבב כנראה על חובבי הפולק הכבדים הוא הקטע המושר בשבדית Bland Sump Och Dy – שאני מודה שאין לי מושג מה הוא אומר, נשמע כמו קללה בידיש, אבל למרות שלא מדובר באיזה המנון לבירה/וודקה/טקילה של הרכב כמו Korpiklaani מדובר פה בפולק מטאל בצורתו הטהורה והמזוקקת ביותר, לא מתחנף או קליט או בנוי לריקודי שורות – אלא אותנטי.
אחד הדברים שהכי אהבתי באלבום, הוא שהוא מחזיר אותי לתקופה. אזור שנת 2000 – השנה שבה גיליתי את הלהקה, שנה שבה ז'אנר הפולק והויקינג מטאל החלו לפרוץ, ולא מעט אלבומים מחתרתים יצאו מאזור שבדיה שהכילו סאונד ו Feel ייחודי מאד. זו הייתה השנה שגם In Flames הנפיקו את הדת' המלודי שלהם עם השפעות של פולק ומוזיקה שבדית, וגם הרכבים כמו Einherjer עשו את הפריצה הגדולה שלהם.
Falconer לא נתקעו במקום – בכלל זו בעיה להגיד דבר כזה על ז'אנר שחלק גדול ממנו הוא שימור סאונד מסורתי, אבל הם כן הצליחו לייצר מחדש את הסאונד והאיכות שאפיינה אותם גם בשני האלבומים הראשונים שלהם, ואני מצדיע להם. שוב.
|
