|
25/12/2006
My Dying Bride - A Line Of Deathless Kings
מאת: איתי פרייז
הדום מטאל עבר כמה וכמה תפניות עד שהגיע לגלגולו הנוכחי היום, הוא התחיל בלהקות כמו Black Sabbath ו-Pentagram בתחילת שנות ה-70 והיה בעיקר אפל מאוד והתעסק בנושאים כמו מוות, בדידות, ומחאה חברתית על גווניה השונים כשהמניע שלו היה לרוב כעס. לקראת סוף שנות ה-70 הגיעו St. Vitus ו-Candlemass כעשור לאחר מכן והאטו את הריפים עוד יותר, הפכו אותם לכבדים יותר ואפילו יותר מלוכלכים וסלאדג'ים.
My Dying Bride היא להקה מהגל השלישי שביחד עם להקות כמו Paradise Lost ,Anathema ו-Cathedral הפכו את הדום למשהו נקי יותר, תיאטרלי יותר, מורכב יותר מבחינה מוזיקלית וישיר פחות. המניע של המוזיקה הזאת הוא בדידות, ניכור, אבל וכאב טהור, ובתוכו אפשר למצוא נגיעות של פרוג וכתיבה פואטית יותר. הלהקה הזאת זוכה לכבוד גדול בקרב קהל הדום כאחת הלהקות שתרמו הכי הרבה להחייאת הסגנון הזה ובפיתוחו למשהו מורכב יותר. למרות שהם תמיד היו בשולי האנדרגראונד הם הצליחו להגיע לקהל מעריצים גדול ושממשיך לגדול.
זה מביא אותנו ל-2006 ולאלבום A Line Of Deathless Kings שנשאר נאמן לסגנון ולוקח את הלהקה צעד קדימה מבחינת ההפקה. הסאונד של האלבום ממש מזכיר לי את זה של האלבום האחרון של Tool, מה שבהחלט מעיד על האיכות שלו. האלבום מהווה המשך די ישיר ל-Song Of Darkness, Words Of Light מ-2004, שזכה ללא מעט שבחים. הלהקה זנחה לחלוטין את הגראול של העבר וזכתה ללא מעט ביקורת בשל כך, אבל מוזיקלית היא ממשיכה פחות או יותר באותו קו.
האלבום נפתח עם השיר "To Remain Tombless" בצורה אגרסיבית, עם ריפים חותכים ותיפוף מהיר כשאז נכנסת המלודיה של הגיטרה ביחד עם הלחישות של ארון סטיירטופ, סולן דום אמיתי שמצליח להביע יאוש וכאב בצורה טובה מאד. הצרחות האילמות האלה של סטיירטופ יכולות לשלוח כל אדם שפוי לשער מנשה עם ורידים חתוכים וחיוך. השיר השני מתחיל בליין גיטרה מלודי וקלידים שמזכירים עוגב ועבודת תופים משובחת ביותר שמצליחה להיות מעניינת למרות האיטיות של השיר.
"And I Wallk With Them" הוא לדעתי השיר המוצלח ביותר באלבום, הוא מגוון בריפים וכעס שנשבר לקטע מלודי שקט וסולו איטי ומעולה כשהשירה של סטיירטופ משתלבת עם הדאבל בס מושלם. " Loves Intolerable Pain" נשמע גותי מאוד בשירה ובריפים כשבאמצע השיר יש מעבר שקט יפה שמתפוצץ חזרה לשירתו של סטיירטופ ולתופים שעושים עבודה משובחת. סטיירטופ מדקלם עוד קטע פואטי עד לפיצוץ הבא, "Deeper Down", שנותן בראש עם הדאבל בס והעבודה הטכנית המעולה.
השיר "The Blood, The Wine, The Roses" מסיים עוד אלבום מצוין של הלהקה הזאת ב-8 דקות של פרוג-דום איכותי ביותר. הדבר היחיד שיש לי קצת בעיה איתו הוא הטקסטים שמרגישים לי יותר מדי פואטים ופחות מדי עניינים, מה שיוצר סוג של הרגשה של ריחוק מהמוזיקה. למרות זאת, My Dying Bride ממשיכה לייצר אלבומים מעניינים, מדכאים ושחורים מאוד, ומי שישרוד אותם ייהנה מהם מאד - ימשיך להיות אדם עצוב יותר, אבל עשיר יותר כתוצאה מהחוויה.
|
