לאתר הרשמי:
19/09/2003
At Vance - The Evil In You
מאת: אלון מיאסניקוב
תאומי וחקייני Malmsteen יש עשרים בשקל, יש מוצלחים פחות (Joe Stump) ויש יותר (Chris Impellitteri) מוצליחם. Olaf Lenk נמצא בראש רשימת המוצלחים, Olaf הוא גיטריסט ומורה וותיק, שכבר נמצא בשנות ה 40 שלו,
והספיק לרכוש נסיון רב בנגינת גיטרה ווירטואוזית במהלך השנים שלו בלהקת Velvet Viper.
ב 98 הוא ו Oliver Hartmann יוצא להקת centers הקימו את At Vance להקת Power מטאל הבנויה בעיקר על ריפים נאו קלאסים דוגמת Malmsteen הוירטואוז. Oliver , שהתחיל כזמר ונגן בס בלהקה,עבר במהרה לתפקיד הזמר בלבד ומהר מאד נתפס בגרמניה כאחד הסולנים היותר מוערכים,ובצדק. מנהג מוזר שעשתה לה הלהקה,הוא לבצע שירים של להקת Abba כמעט בכל תקליט, מה שהביא לגרסאות מעיניינות של Money money money, SOS, ו The winner takes it all.
מספר שינויים די רצינים עברו על הלהקה לפני צאת התקליט החדש – The evil in you, תקליטם הרביעי מאז 98',
הבסיסט הוחלף,וכמובן,השינוי הגדול ביותר- Hartmann עזב, והוחלף ע"י אדם שמוערך מאד בז'אנר באירופה ובגרמניה–Mats Leven,לשעבר הסולן של Malmasteen ושל John Norum,עוד גיטריסט אירופאי מערוך מאד,ויוצא להקת Europe (זה שעשה את הסולו ב The final countdown? זה הוא).
התוצאה ? שנוייה במחלקות,Leven הוא ללא ספק סולן מצויין,ו Lenk הוא ללא ספק גיטריסט גדול, אבל Leven קצת פחות מעניין מ Hartmann לדעתי,למרות שהוא עדיין מצליח לעמוד יפה בדרישות התפקיד. אבל הבעיה הרצינית ביותר,היא המחסור בשירים טובים,זו בעיה של הרבה להקות שמוציאות תקליט בשנה,דוגמת At Vance, וזו תופעה שאופיניית ללהקות בעלות רמת מקצועיות גבוהה מאד,היכולת לכתוב 20 ריפים מקצועיים בדקה והעובדה שכל סולו שינוגן ע"י הגיטריסט הוא מדהים גורמת ללהקות שכאלו להוציא יותר מידי תקליטים ובקצב מהיר מידי וכאן באה לביטוי הירידה באיכות החומר. אם הייתי שומע את התקליט כתקליט ראשון של להקה לא ידועה הייתי אומר – "אחלה תקליט מטאל" אבל האמת היא,שלעומת שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה, החומר כאן הוא רק חצי מעניין.
הריפים הם כרגיל,Malmsteen,מהירים ומלודים, הלידים מבריקים ומנוגנים להפליא אבל רק חלק מהשירים פוגע במטרה.
Fallen Angel פותח יפה את התקליט, ולאחריו השיר הטוב ביותר באלבום- Broken vow. אבל אז יש שרשרת קצרה של שירים בינוניים,ולצערי ביניהם גם שיר הנושא, שאינו מהטובים של הלהקה. יש כמה עליות ("Right or wrong”), אבל רוב הזמן השירים אינם יותר מסתם טובים. בקיצור נמרץ, תקליט טוב, מומלץ לאוהבי הז'אנר וחובבי נגינת גיטרה ווירטואוזית , אבל בהחלט החלש מבין תקליטי הלהקה.
|
