|
06/01/2008
The Cult - Born Into This
מאת: איתי פרייז
The Cult הבריטית נוסדה ב-1984, ולמרות שרבים מכירים אותה בעיקר כלהקת הארד רוק על סף הגלאם משנות השמונים, האמת היא ששהיסטוריה שלה מורכבת בהרבה. The Cult היא אחת הלהקות המשפיעות ביותר על עולם ההארד רוק (אפילו להקה עלומת שם בשם Guns N' Roses חיממה אותה בתחילת הקריירה שלה). היא אומנם שיחררה כמה להיטים במשך השנים אך מעולם לא פרצה למיינסטרים כמו כמה להקות אחרות מהתקופה.
מפתיע בהתחשב בעובדה שהגיטריסט שלה, בילי דאפי, הוכתר כאנגוס יאנג (גיטריסט העל של AC\DC) החדש ולסולן איאן אסטברי, היה את המראה הכריזמה והקול של ג'ים מוריסון (הסולן האגדי של The Doors). אותו איאן אסטברי אף זכה למלא את מקומו של מוריסון המנוח כשחבר ל-2 מחברי The Doors, הלא הם Ray Manzarek הקלידן ו-Roby Krieger הגיטריסט, ביחד עם Stewart Copeland (המתופף של Police) באחת הסאגות האומללות יותר של עולם הרוק.
הדבר קרה לאחר ההתפרקות של The Cult בשנות התשעים, רק שכעבור כמה הופעות ביחד התחיל גל של תביעות על שם הלהקה, בין השאר מ-John Densmore המתופף המקורי של The Doors שתבע את קריגר ואת מאנזרק, ואז תביעה של קופלנד שהועזב בגלל התביעה הקודמת, זה הסתיים בתביעה גם מהירושה של מוריסון ע"י אשתו, מה שדיי הקפיא The Doors החדשים שלבסוף הופיעו עם השם Riders On The Storm, על שם שיר מאוד ידוע של הלהקה משכבר הימים.
כל זה הותיר לאסטברי את הזמן לחזור ללהקה המקורית שלו ולהתחיל לעבוד על אלבום חדש שדובר עליו שהוא יהיה האלבום הכבד ביותר מאז Electric המצליח, אלבום שיצא תחת הפקתו של מפיק העל ריק רובין ב-1987 והיה המעבר של הלהקה מהפוסט פאנק לכיוון יותר הארד רוקי, כמעט גלאמי - סגנון שבו הגיעה הלהקה להצלחה הגדולה ביותר שלה.
האלבום האחרון של הלהקה לפני כן היה Beyond Good And Evil המוצלח מ-2001, שלמרות האיכויות שלו לא היה ההצלחה שחברי ההרכב קיוו לה. מה שמביא אותנו ל-2007 ולאלבום Born Into This שיצא בלייבל המכובד Roadrunner. האלבום אכן מחזיר את The Cult לעשות את מה שהיא הכי טובה בו - הארד רוק גותי פסיכדלי מלא בכריזמה. ואכן, האנרגיות פה בשיא - מה שמראה שהלהקה (שהיא בעצם אסטברי ודאפי) לא איבדה את זה ואולי אפילו שיכללה את עצמה בצורות מסוימות.
The Cult עברה בעבר כבר כמה מתופפים רציניים, כולל מאט סורום (Velvet Revolver ו-Guns N' Roses) וחיזקה את עצמה כאן במתופף מעולה, הלא הוא ג'ון טמפסטה (Testament, White Zombie) שנותן תרומה משמעותית לאלבום הזה. חוץ ממנו מגיעים על תקן נגנים שכירים גם הגיטריסט Mike Dimkitch והבסיסט Chris Wyse שכבר היה חבר בלהקה וחוזר באלבום הזה.
כבר בפתיחת האלבום, השיר "Born Into This" פותח בהארד רוק חזק ומהודק כשהגיטרה של Duffy מקשטת בשלל סולואים פסיכדליים. מעל הכול ניצב כמובן Astbury והכריזמה הבלתי נגמרת שלו - הוא פשוט מרחף מעל השיר. ב-"Citizens" אסטברי מראה כמה נדירים הקול וסגנון השירה שלו בימנו ואיך עושים הארד רוק כמו שצריך - מדובר באחת ההגשות המרשימות שלו מאז האלבום הקלאסי Sonic Temple.
"Dirty Little Rock Star" הוא השיר בו אסטברי והחבר'ה מוציאים את הזעם על תופעת האינסטנט רוק סטאר הכל כך נפוצה היום, זה בהחלט לא שיר שבריטני ספירס או לחילופין Tokyo Hotel ייהנו מהמסר שבו, אבל אצלי לעומת זאת הראש זז מצד לצד ומצאתי עצמי מפזם את המילים... The Cult הם ללא ספק הרוק סטארס האמיתיים ומהסוג הישן והטוב.
השיר "Holy Mountain" נשמע כמו בלדת ג'וני קאש קלאסית שמאוד מזכירה בלדה שעשו דינוזאורים אחרים - ה-New York Dolls - באלבומם האחרון. ב-"I Assassin" הלהקה חוזרת לאנרגיות ולגרוב, ואני חייב לציין שוב את ג'ון טמפסטה, בעיקרון מתופף ת'ראש בעברו, שמטפל פה במקצבי תופים שונים לגמרי ממה שהוא עושה בדרך כלל בהרכבים האחרים שלו והוא עושה הכל פה על הצד הטוב ביותר.
"Illuminated" מלא בנשמה של אסטברי, סולן בריטי אמנם, אבל אמריקאי שורשי בנשמתו שהיה יכול להיות זמר גוספל מוערך. "Tiger In The Sun" הוא שיר פוליטי מחאתי שמצטרף לגל האומנים האמריקאים העכשווי שמוחה כנגד בוש ומדיניותו. בשיר "Savages" אסטברי חוזר לאחד הנושאים האהובים עליו ביותר - האינדיאנים בארה"ב - ויוצר אווירה אינדיאנית בכלי הקשה, אשר משם הם חוזרים להארד רוק הנותן בראש.
לסיכום ובלי יותר מידי דיבורים נוספים, The Cult חזרו ובגדול. האלבום הזה מומלץ לכל מי שאוהב הארד רוק מלא בגרוב, וגם מבחינת הפסיכדליה יש פה כמויות גדושות. למי שהצליח לאתר את המהדורה המיוחדת של האלבום הזה, יוכל גם לקבל דיסק בונוס ובו 5 שירים, ביניהם "Stand Alone" המצוין ו-"War Pony Destroyer" המלא בגרוב וכן כמה דמואים של שירים מהאלבום. The Cult היא כת שאין לי שום בעיה להצטרף אליה ... ואני בטוח שגם אתם.
|
