|
29/02/2008
Nominon - Terra Necrosis
מאת: אלון מיאסניקוב
כשהתחלתי לשמוע מטאל לא שמרתי את עצמי לז'אנר אחד מסוים. התחלתי אמנם עם Iron Maiden, Metallica ו-Slayer, אבל לצידם שכנו לבטחה Guns N' Roses, Deep Purple וגם Led Zeppelin, ושנה או שנתיים לאחר מכן - הגיע הדת' מטאל השבדי. מה שהיה אחד הז'אנרים הנשמעים ואהובים ביותר בארץ בתחילת שנות התשעים.
בתקופה ההיא הדת' השבדי היה שונה מאד מזה האמריקאי שקדם לו, וכמה להקות בלטו מעל כל השאר. את חלקן מכירים גם היום כמו למשל Entombed ו-Dismember, אך לפניהן ניגנו רוב חברי הלהקות האלו בהרכבים אחרים, פחות מוכרים, כמו Nihilist - ההרכב הראשוני שהפך ל-Entombed לאחר שנגן הבאס ג'וני הדלנד, הקים את Unleashed.
לפניה הייתה Morbid, שנודעה בעיקר בגלל ש-Dead, סולנה המתאבד של Mayhem - היה חבר בה, ולצידה התקיימו גם להקות פחות נודעות, כמו Comecon - שבה ל.ג פטרוב, סולנה של Entombed שר, ו-Carbonized - הרכב הדת' מטאל שהפך להיות מאוחר יותר Therion.
עוד להקה שהגיעה פחות או יותר באותה תקופה היא Nominon, להקה שהתחילה דרכה ב-1993, ופעלה מתחת לפני השטח בשעה שכל אותן להקות הגיעו לפסגת עולם המטאל האירופאי. היא הוציאה דמו ראשון ב-1993, אבל לא מימשה את הפוטנציאל לכדי אלבום מלא. חברי ההרכב פעלו במקביל עם Dion Fortune וגם שם לא הוציאו אלבום מלא. מה שכן - הם דאגו לגוון.
בהרכב עברו כמה עשרות מוזיקאים שבדים, חלקם מלהקות ידועות יחסית כמו Thy Primordial, Marduk ו-The Legion, ובסופו של דבר הגיע גם האלבום Diabolical Bloodshed ב-1999, ובשלב הזה כבר היה מאוחר מידי. ספינות הדת' מטאל השבדי כבר הפליגו, בשטח כבר פעלו שתי להקות בשם In Flames ו-Dark Tranquillity שהכניסו מושג חדש לסצנת הדת' מטאל - דת' מלודי - וזה שלט ביד רמה ובזרוע נטויה בשעה שגם Dismember ו-Entombed מצאו עצמן נשכחות יחסית.
מה שכן, מהרגע שהלהקה התחילה להוציא אלבומים, היא לא הפסיקה. אולי הדת' השבדי הברוטאלי המקורי כבר לא היה מה שהיה פעם, אבל גם אלו שהמציאו אותו כבר לא ממש עסקו בו, אולי מלבד Dismember שעוד התמידו בכך, זה הותיר מספיק מרווח ל-Nominon להמשיך לפעול, והלהקה המשיכה - בשקט יחסי - להוציא אלבומים. אלבום אולפן מלא וגם כמה EP's מאז, ואפילו אוסף שיצא ב-2006, ועכשיו - אלבום אולפן חדש.
Terra Necrosis עושה בדיוק מה שכתוב על העטיפה (לא בדיוק במילים האלו), מדובר באלבום שממשיך את דרכם של אלבומים כמו Left Hand Path של Entombed - סאונד שבדי מחוספס, וחזרה מכוונת לשורשים של הסגנון. אין שום דבר מלודי או מופק במיוחד במה שהלהקה עושה, היא פשוט עושה כבוד לכל מה שעשה את הז'אנר הזה למשהו כל כך מקורי ומיוחד בתחילת שנות התשעים.
החל מהקטע הראשון שבאלבום אל תצפו ליותר מידי גיוון, הם מגיחים, מכים בראש כמו חבורה של ויקינגים עם פטישי מלחמה, ובורחים חזרה אל הספינות. בדרך אפשר להתרשם מכמה ריפים שבדים משובחים, כמו זה שבשיר "Black Chapel" או ב-"Hell Above", וממתופף ששם לו למטרה לקרוע לתופים שלו חור יציאה חדש, אבל למי שמחפש את מה ש-In Flames מציעים רק בגלל שזה דת' ושהלהקה שבדית - צפויה הפתעה רצינית.
בקיצור, גם אנשים כמוני, שגדלו דווקא על דת' מטאל כזה - ולא על הצד המלודי יותר שלו, וגם כאלו צעירים יותר שפשוט אוהבים יותר אגרסיה בתוך המטאל הקיצוני שלהם, יתחברו לאלבום הזה. אחרים - שרוצים את הדת' שלהם מופק, מצוחצח ונעים לאוזן - ימשיכו להקשיב ללהקות אחרות לגמרי.
|
