תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dusturbed
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

31/05/2018
אלבום קלאסי – Pro-Pain - Foul Taste of Freedom
מאת: אלון מיאסניקוב

גארי מסקיל הוא סוג של אגדת הארד-קור אמריקאית, הוא הקים את הרכב ה Crossover האגדי Crumbsuckers ב 1982, להקה שהייתה בין הלהקות הראשונות ששילבו Thrash ב Punk והיו בין האחראיות לז'אנר המשלב בין השניים - הרי הוא Crossover המדובר. ההרכב הוציא שני אלבומים נחשבים, ואז החליף שם והתרכך מוזיקלית תחת השם החדש Heavy Rain, הגלגול החדש כשל והתפרק סופית ב 1990.

ב 1991 היה זה מסקיל, בסיסט הלהקה שהחליט להקים הרכב חדש על חורבות ה Suckers – לצד המתופף דן ריצ'רדסון – כשהפעם הוא גם על השירה הניחרת, ולצידם הליד גיטר המשובח של טום קלימצ'אק. אלבום הבכורה Foul Taste Of Freedom יצא בהוצאה עצמית ואז הודפס שוב כשהלהקה הוחתמה ב Roadrunner Records - ואגדה חדשה נולדה.

האלבום לקח את ההארד קור שממנו באו חברי הלהקה, שילב אותו עם ריפים של Thrash, בליווי סאונד טוב וגיטרות מלודיות מלוטשות, וחיבר אותו עם טקסטים פוליטים וחברתיים זועמים של מסקיל, ושירת הארד קור קצבית – שהובילה חלק לשייך את הלהקה לז'אנר הראפ מטאל שבדיוק החל דרכו.

מסקיל לא חסך שבטו מהשלטון האמריקאי, ודי ברור שהבחור הוא שונא רפובליקנים ושמרנים מהקשים, השירים שלו עסקו בעוני, בטינופת, בשמרנות האמריקאית, ובחדות חריפה הוא חיבר שירים קצביים למסרים ברורים מאד לגבי השלטון של ג'ורג' בוש האב, לגבי המלחמה בעירק, ועל השלטון בארה"ב באותם שנים בכלל.

על גבי זה ניצבו כמה ריפים גאוניים ומחלקת קצב מבריקה. שירים כמו Pound For Pound קיבלו קליפים שזכו לשידורים חוזרים ונשנים ב Headbanger’s Ball המיתולוגית, והשילוב של הארד-קור, Thrash ומקצבי גרוב הזניק את האלבום לתודעה של אוהבי הז'אנר דאז.

Every Good Boy Does Fine עסק בעובדים הזרים שנהרו ונוהרים עדיין לארה"ב ממקסיקו, וכדי להגביר את התחושה המקסיקנית של השיר הם שילבו בו חצוצרות מסורתיות וזה התחבר למשהו שטרם נשמע לפני כן בז'אנר, לא Fאנק, לא פולק-מטאל, אלא סוג של הארד-קור מקסיקני שמח. הזוי, אבל גאוני.

זה היה האלבום הכי מיינסטרימי של הלהקה, וכנראה גם הכי מצליח שלה, למרות שהם ממשיכים עד היום והוציאו כ 15 אלבומי אולפן, האחרון שבהם ב 2015, הם מעולם לא פרצו בגדול, אבל זה לא מנע מהם להמשיך לעשות מוזיקה משובחת, ומהאלבום הזה להפוך לאלבום קלאסי בתת-הז'אנר המאד ספציפי שלו.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::