Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
Dusturbed
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

31/03/2020
אפר ואבק – מדוע האלבום של יהודה פוליקר הוא האלבום הכי מטאל?
כתב: מתן קדר

השנה היא 1988. שנות השמונים, טור הזהב של המטאל, כשלהקות כמו מטאליקה משחררות את “…And justice for all" וסלייר זורקת על העולם את “South of heaven”. יהודה פוליקר, דור שני לניצולי שואה מיהדות יוון, יוצא להקת "בנזין" וכוכב רוק מקומי, משחרר את אלבום הסולו השלישי שלו. בעוד ששני האלבומים הקודמים היו אלבומים עם איזשהו וייב די שמח, משהו בין מוזיקה יוונית לרוק, מוזיקת טברנות מקפיצה במידת מה, האלבום הזה הוא אחר.

אני חושב שאם הייתי צריך לשייך אותו לז'אנר של מטאל הייתי אומר שזה אלבום דום מטאל. רוב האלבום עוסק במערכות יחסים ומשפחה, כשמעל הכל מרחף הצל של השואה. האובדן של משפחה, המרחק, כי פתאום היא נוסעת... משהו באלבום הזה משדר חורף. עצבות. כל מני אמירות כמו "הנצח הוא רק אפר ואבק" ו"שנים וכלום עוד לא נמחק", "עוד הפצע פתוח", התקווה הזאת לעבור את הטראומה ולבנות חיים חדשים כמו בשיר "חלום לים התיכון".

יתכן והשואה הייתה הטראומה הכי גדולה שהעם היהודי עבר בעידן המודרני, ובכלל, ברמה כלשהי האלבום מדבר על המקום הזה אבל עם שמץ של התחמקות ממנו. כאילו, לא נדבר על מחנה ההשמדה, לא נדבר על המוות אלא רק נרמז עליהם. נדבר על תחנת הרכבת של טרבלינקה, על פרידה ממישהי שאולי לא תחזור, נדבר על מה קרה בגלל המלחמה, אבל לא על המלחמה עצמה, כי זה רק מעלה עוד ועוד טראומות. עולם המטאל מסוגל להכיל טראומות ואפילו לדבר עליהן בפירוט, אבל העולם המיינסטרימי מתקשה עם זה יותר, ואולי בגלל זה הרמיזות הבוטות במקום הישירות.

בכלל, אם תקשיבו טוב לטקסטים אתם עלולים להבחין שכל האלבום שואל אם בכלל מותר לנו להיות מאושרים אחרי השואה, ועזבו שלדור המילניאלי והמפונק של היום השאלה הזאת היא בכלל לא שאלה, כי אין פזמון, תרקדו. עשו ניסיון עם עצמכם להתחבר למצב הרגשי של ניצולי השואה, של הילדים שלהם, ולדמיין את הבית הטראומטי הזה בו הם חיים אחרי המלחמה, ותגידו לי אתם אם הרגש הזה לא גורם לכם לרצות להסתגר ולבכות. יש משהו אפילו מפחיד ומזעזע במחשבה הזאת, במחשבה על החוויה הרגשית הזאת. מותר להיות אסטרונאוט ולעוף לחלל?

יש גם משהו מאוד איטי וסבלני באלבום, מקצבים שאפילו הייתי משייך אותם לפיונרל דום, עם ערימות שכבות של כלים שונים, בין בוזוקי, אקורדיאון ועוד, כשכל כלי בשקט יכל להתחלף במשהו מצמרר יותר, ועם קצת דיסטורשן זה היה מדהים. אפשר לראות שישנה הרבה עבודת גיטרה, כי בכל זאת בבסיסו פוליקר גיטריסט, מפרק אקורדים מינוריים כמו בוס.



ומעל כל האלבום הזה יש דבר אחד שקשה להתעלם ממנו. הקול של פוליקר. יש משהו שבאופן טבעי עצוב בקול שלו. אני חושב שיש סיכוי שהוא בכלל לא התכוון לזה, אבל משהו בקול העצוב הזה שלו מצליח להעביר בפני עצמו את תחושת השכול והאובדן לתוך האלבום.
אני יודע, קל לנו כמטאליסטים להיות ציניקנים לגבי שירים שהם לא שירי מטאל, ואני זוכר את עצמי כנער לא מתעניין בשום רמה במוזיקה המקומית שיש לנו פה, ולעת זיקנה אני מוצא את עצמי שומע את השירים שהיו לנו בבית, את מה שההורים שלי היו שומעים, ואני מבין שלא סתם אמא שלי, פולנייה במקצועה, הייתה שומעת את פוליקר.

מהצד השני, אנחנו עם שעבר את השואה, עברנו מלחמות בלי סוף, אפילו יש לנו את יפה ירקוני "זמרת המלחמות". תחשבו על כמה שירים אתם מכירים שהם שירי אובדן ומלחמה ישראלים, בלי להיות מטאל. "פרי גנך", בלדה לחובש", "חורף 73'", "שמור על העולם", "לבכות לך"... יש לנו רפאטואר מלא, וכל טקסט של שיר כזה יכל להיות שיר מטאל.

אני מניח שמי שאוהב רק מטאל בסגנון טופה-טופה לא באמת יבין על מה אני מדבר, וזה בסדר. בסגנונות היותר עצובים, קודרים ומדכאים של המטאל אפשר להרגיש את זה יותר. ואם אתם עדיין מתקשים להבין על מה אני מדבר, שכל אחד מכם יחשוב מה הדבר הכי קשה וכואב שהוא התמודד איתו בחיים, מה הביאו אותו לדמעות או טראומה, וישאל את עצמו איך הוא מרגיש כשהוא שומע שיר מטאל שהוא אוהב שמדבר על זה. זה שום, וברגע שתמצאו את התחושה הזאת אצלכם בזמן שאתם שומעים את השיר הזה, תבינו אותי. פוליקר זה מטאל.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::