31/03/2014
השקט האפל – אלבומי החובה של Dark Tranquillity
כתב : שגב רום
Dark Tranquillity, כילידי Gothenburg שבשוודיה – ואף מהראשונים שבהם, בכל הנוגע למטאל – הם מהאבות הרוחניים של המון, המון להקות שהגיעו היום להכרה ואהדת הקהל. להקות כמו Insomnium, Omnium Gatherum, Kalmah ואף הגרסא המחודשת של Arch Enemy החל משנות האלפיים, חבות ל-Dark Tranquillity תודה מוזיקלית עצומה. כל אלו מבוססים על שנים של עבודה והתחדשות מצד אותה להקה חלוצית, ובעיקר על סקאלה שנעה בין שני אלבומים משפיעים במיוחד: The Gallery מ-1995 שהוא כנראה האבטיפוס המושלם של דת' מלודי שוודי, וכן Fiction מ-2007 שניקז כעשור של התנסות בכיוונים שונים לתערובת מפתיעה של ריפים, שירה מגוונת וליריקה בעלת עומק. בכל זאת, שני אלבומים אלו רחוקים שנות אור מלהקיף את כל מה שעשתה הלהקה ב-25 שנותיה (!!) וישנן עוד יצירות רבות המהוות נקודות ציון ראויות. ליקטנו עבורכם כמה שהיכרות איתן תוכל לעזור לכם להבין את ההתפתחות של Dark Tranquillity מראשית דרכה ועד הגעתה לישראל, להופעה השנייה בתולדותיה.
 Enter Suicidal Angels - EP נובמבר 1996
את המחצית הראשונה של שנות התשעים – ולמעשה את כל פעילות הלהקה עד אותה העת – ריכז כאמור אלבום המופת The Gallery. דת' מטאל, כפל גיטרות, מנגינות פשוטות להפליא וטכניקה מקצועית בצדן, לא שהו עד התקופה ההיא בכפיפה אחת. רק שנה אחת אחר כך, שחררה הלהקה EP עם ארבעה שירים חדשים שנשאו דמיון לקודמיהם אבל תפסו כיוון אחר במידה מסוימת. יש שיאמרו שהשינויים היו בעיקר לרעה: הרמוניות פחות גרנדיוזיות, סאונד פחות מפוצץ וזעקני ומה לא. הזווית האחרת היא המעניינת: האווירה נעשתה פחות עמוסה ופינתה מקום למורכבויות חדשות. הגיטרות החלו להיות מובחנות, במקום לעוף שתיהן ישר לחזית. אחת נותנת את הטון, השנייה מובילה את המאזין. התיפוף שעדיין לא נשמע כמו כלום חוץ מאנושי והנוכחות של גיטרת הבס, שמרו על האיזון הכללי. היכולת להתחיל לבצע הפרדה חכמה ולקחת כל נגן לנקודת הקיצון היו נחלתה של Dark Tranquillity באופן נדיר שתועד אי שם ב-1996 ובהמשך השתכלל בדרכים אחרות. בין The Gallery שהיה יישום הגאונות של הלהקה באמצעים מסורתיים יחסית, לאלבום השלישי The Mind’s I שהיה נסיוני למדי, שוחרר EP לא מוערך שבימינו זקוק לתשומת לב. לצד השיר “Archetype” שהוא סוג של בדיחה, השיר הראשון “Zodijackyl Light” התבלט כל כך, שנכנס לאלבום הבא.
להאזנה לשיר Razorfever
 Character - ינואר 2005
מ-1997, שם הפסקנו, ועד 2005 – מתחה Dark Tranquillity את גבולותיה בכמה וכמה מובנים. Projector היה שופע בשירה נקייה, Haven בהשפעות אלקטרוניות ו-Damage Done הביא את צמד הגיטרות לשנות האלפיים וכלל את הלהיטים “The Treason Wall” ו-“Final Resistance”, כמו גם את “Monochromatic Stains” – השיר המועדף עלי של הלהקה בכל הזמנים. האלבום Character, שיצא שלוש שנים לאחר מכן, מצא בנס עוד זווית לתקוף את הדבר הזה שנקרא אלבום חדש. התוצאה הייתה אגרסיבית מעבר לכל מה ששחררה הלהקה באותו שלב ובכלל, תוך דגש על המשמעות שמאחורי כל זה. “Lost to Apathy” ששוחרר כ-EP וצולם לו קליפ, המטיר שורה של שנינויות במהירות שיא. “Am I 1?” הפילוסופי-משהו מלווה אותי כשאני נזכר בתקופת התיכון ו-“Through Smudged Lenses” מלא כולו בשריפות וזעקות שבר כך שהשילוב בין התוכן למוזיקה היה כאן יוצא דופן. מעל לכל אלו עומד “The New Build” אשר פותח את האלבום והוא מהשירים האלימים שאני מכיר, לפחות כמו אלו שכתב Chris Barnes ל-Cannibal Corpse והאלבומים שכתב Dave Mustaine כ-Megadeth בתחילת שנות התשעים. בלי שירה נקייה, בלי התייפייפות, עקפו Dark Tranquillity את כולם בסיבוב ובמיוחד את In Flames, שעם שירים כמו “The Quiet Place” המשיכו ב-2004 לקבור את עצמם עמוק.
לצפייה בקליפ של The New Build
 Construct - מאי 2013
מספיק מילים נשפכו על מה ש-Fiction עשה ל-Dark Tranquillity ועל המלחמה שנפתחה בין המצדדים בו לאלו המצדדים ב-The Gallery הקלאסי. קשה לחלוק על כך שבאופן יחסי שילב האלבום כמו שצריך בין המרכיבים האהובים. ב-2010, בחלוף שלוש שנים, הסתמך We Are the Void על רגש וקלידים במידה מוגברת מקודמו, אך הפיק פנינים בדרכו שלו ובהן “Dream Oblivion” האימתני ו-“Iridium” המצמרר. עם זאת, מבקרי המוזיקה השתכנעו פחות והלהקה לקחה קשה את התגובה הצוננת שהאלבום זכה לה מהעיתונות. תחושות קשות אלו דרשו שינוי בחשיבה ועבור האלבום החדש Construct, כל תהליך הכתיבה השתנה, למעשה. הגיטריסט Martin Henriksson (שניגן בס באלבום כפי שעשה עד 1999) לקח צעד אחורה ופינה את המקום לקלידן Martin Brändström, הגיטריסט העיקרי Niklas Sundin והמתופף Anders Jivarp. אלו שימשו כצוות הכתיבה הראשי, מקום שבעבר לקחו בה חלק משני בלבד. כשלוקחים בחשבון את האווירה שברקע ההתרחשויות, אין פלא שהייתה זו התקופה האפלה ביותר של הלהקה מזה שנים והחומר עטה גוון עצוב ויצירתי בו בזמן. מ-“Uniformity” שמתאים גם ל-Projector החדשני ועד ל-“Endtime Hearts” הקצבי והסוחף, Construct הוא אלבום שיש בו הכל ובבוא היום, בוודאי ייחשב כאחד משיאיה של Dark Tranquillity.
להאזנה לשיר Endtime Hearts
|
