10/06/2015
גיליתי את הדרך - סקירת פסטיבל Roadburn 2015 חלק א'
מאת: דני אחירון
צילום: דני אחירון ,Lee Edwards

אני מניח שרוב הקוראים לא תהו אף פעם באמצע פסטיבל איך לעזאזל הם הולכים לכתוב עליו ומה הם הולכים לכתוב. למעשה ידעתי מה אני הולך לכתוב פשוט תהיתי איך אני הולך להעביר את מה שעברו עלי ב4 ימים די מטורפים לכדי כתבה ואיך אני עושה את זה בכמה שפחות מילים כי להרגשתי בשנים האחרונות יומני המסע שלי מ Hellfest ו Wacken היו טיפה'ילה חופרים מדי וקצת חטאתי למטרה שלשמה אני כותב ובמקום לכתוב כתבה עניינית ישבתי ורשמתי לכם מתי שתיתי בירה ומתי ברח לי פוק במקום להתמקד בעיקר - שזה המוזיקה עצמה. אז הנה אני יושב ומספר מה עבר עלי ועל חברים שלי בפסטיבל Roadburn האחרון אשר ב Tilburg שבהולנד שהשנה החלטתי לכתוב בפורמט טיפה אחר שאני מקווה שיעבוד טוב יותר עבורי ועבורכם.

לפני הכל אקדים ואומר שאם יש משהו שהבנתי תוך כדי הצפיה בפסטיבל היא בעיקר שהסטיגמה שלו כחממה ל "מטאל היפסטרי, אופנתי ורחוק מהמיינסטרים" היא לא נכונה בעליל. למעשה אני באמת מאמין שמדובר בפסטיבל מטאל הכי מגוון שיצא לי להיתקל בו ובמשך 4 ימים יצא לי לראות כמעט כל ז'אנר מטאלי באשר הוא. החל מ Bell Witch שמנגנים Funural Doom, חברים שלנו Enslaved שנגעו בהמון דברים עד שהתעצבו לנגן את מה שהם מנגנים כיום, עד ל Goatwhore שעושים Thrash-Black, Anathema ביום הרביעי שכל קשר שלהם למטאל בימים אלו מקרי בהחלט, הרכבים כמו , Ken Mode Tweakbird ו MIAVA שחורגים לחלוטין מהסקאלה ולהקות כמו Argus שמזכירים לכולנו מאיפה הכל התחיל. יחד עם הפורמט היחודי של פסטיבל Indoor מצומצם מאוד החוויה ש Roadburn מציעה היא שונה מרוב הפסטיבלים כיום ואחרי ביקור בפסטיבל מובן לי לחלוטין מה מושך אליו אנשים שחלקם הגדול רחוק מחווית הפסטיבלים שנות אור. אז בוא ניגש ונבין מי מה מו.

למעשה Roadburn קיים כבר 20 שנה. הוא התחיל על ידי יוזמה של אדם הולנדי נחמד בשם Walter שכתב באתר מטאל בעל אותו שם אותו הקים אחרי שנים של עיתונאות מטאל. לאחר שנוצר מצב שבו כולם רצו לכתוב באתר שלו וכל מה שחם בעולם ה Doom-Stoner-Sludge כיכב שם הוא עשה מעשה והחליט לנסות ולארגן בעיר שלו פסטיבל שיכיל את המוזיקה שהוא ועוד הרבה אנשים אוהבים. עם השנים עוד ועוד להקות באו לשם והפסטיבל הפך לשם דבר במטאל היותר שולי ומשונה, להקות כמו YOB, EYEHATEGOD, BONGRIPPER ועוד החלו לחזור לשם כל שנה-שנתיים ועוד הרבה להקות גילו את הפוטנציאל החבוי שם ובקהל המצומצם והאיכותי שבו והחלו לנסות ולהשתבץ שם. כמה מצומצמם ואיכותי? הפסטיבל מציב סה"כ 4,000 כרטיסים למכירה מה שלרוב מוביל ל SOLD OUT די מהיר ופסיכי ולא כמו זה של הפסטיבלים הגדולים אלא כזה שבאמת משאיר אנשים מחוץ לאולם וממלא את Tilburg שבימים כסדרם היא עיר הולנדית די רדומה בהמון מטאליסטים שמשתלטים על בתי הקפה, הברים והמסעדות שלה במהלך 4 ימי הפסטיבל.

בעיר עצמה הפסטיבל התבסס לו באולם ה 013 בעיר Tilburg שהוא כמו מין אשכול פיס שמכיל חלל מרכזי לכמה אלפי אנשים ועוד חדרים קטנים שמאפשרים קיום של הופעות קטנות יותר במקביל. השנה הפסטיבל התהדר ב5 במות: הבמה הראשית, Green Room ו STAGE01 שהם 2 חדרים צדדיים במתחם ה 013. לזה תוסיפו את ה Het Patronaat, אחת הבמות הכי מגניבות שיצא לי להיות בהן אי פעם שהיא למעשה קומה 2 במבנה עתיק של כנסיה שבו מקיימים הופעות ולסיום ישנו ה Cul De Sac(ביטוי צרפתי שבשורה התחתונה אומר "סוף העולם") שלמעשה הוא בר מקומי שבתוכו בבמה שמזכירה משהו שבין הלבונטין 7 לראבל יש הופעות במהלך ימי הפסטיבל. באזור המתחם הזה יש גם מבנה נוסף שיש בו Merch של הלהקות שמופיעות, יש מתחמי אוכל ולמעשה ברדיוס של 400 מטר רבוע נמצא כל הפסטיבל. העובדה שהוא קטן מאוד יחסית לפסטיבלים אחרים באירופה יוצר אינטימיות שאין במקומות אחרים. איך זה מתבטא? ביום הראשון של הפסטיבל יצא לי להתקל ב Merch באחד Mikael Stanne, בימים כסדרם סולנה של להקת Dark Tranquillity ובפסטיבל עצמו צופה נלהב מן הצד שבא לראות הופעות. למעשה זה היה מצב די רגיל במהלך הפסטיבל לראות הופעות ביחד עם להקות שראית יום לפני ושתראה בהמשך היום. ההפרדה הזאת שבין קהל לאומנים לא כל כך קיימת שם. מעבר לזה העובדה שהפסטיבל נמשך 4 ימים או אולי אילוצי המקום גורמים לו להתחיל יחסית מאוחר ולהיגמר מוקדם, ככה שיוצא פחות המצב הדי שגרתי בפסטיבלים שבו אתה על הרגליים 10-12 שעות ורואה הופעה שאתה ממש ראית באפיסת כוחות כמעט מוחלטת.

המקסימום הופעות שאפשר לראות במקום הוא 8-9 ליום עקב הסידור הזה. אני בעיקר שמחתי על כך למרות שהנגזרת של זה לפעמים הייתה התנגשות מבעסת ב Running Order. אחרי שעברתי איתכם על מה שמסביב ואת הרקע לדברים, בואו ניגש לפסטיבל עצמו ולמיטב ההופעות שיצא לי לראות(וגם לאלו שלא):

Bell Witch

למעשה שמעתי על ההרכב בעבר אבל יצא לי לשמוע את אלבום הבכורה שלהם ברצינות רק לקראת הפסטיבל, מדובר בשני חבר'ה, בסיסט ומתופף שעם כוח אדם מינימלי יוצרים דברים מופלאים ומוזיקה עם אטמוספרה די פסיכית. אני ודנה זוגתי הגענו ל Het Patronaat והתמקמנו מבעוד מועד בשורה הראשונה, ב 15:00 על הדקה הם קרעו לנו את עור התוף והרעידו את הכנסיה ואת הגופות של כולנו בסאונד העוצמתי שלהם. כל מי שפחד מ Funural Doom בעברו צריך לשמוע את ההרכב הזה ופשוט לצלול פנימה כי הם לא פחות ממדהימים. תמיד נחמד לגלות דברים חדשים בלייב, למשל ש Adrian המתופף הוא גם הנבחן הראשי ו Dylan הבסיסט הוא זה שסוחב את שירת הקלין על כתפיו. הם לא היו פתיחה קלה לפסטיבל אבל ההופעה שלהם ענתה לי על כל הציפיות ויותר ולמעשה הם השאירו לי טעם של עוד לגבי הפסטיבל ולגבי ה Het Patronaat שהוכיח את עצמו כמקום מדהים עם סאונד ואקוסטיקה פסיכיים לראות בו הופעות.

לשיר מתוך ההופעה

Floor

את Floor למעשה עוד הכרתי מלפני כן ומראש ידעתי שזאת הופעה שאני חייב להיות בה ויהי מה. הם ניגנו באולם הראשי שלמעשה זאת הייתה ההופעה הראשונה באותו יום שראיתי בו. מי שלא מכיר, Floor הם להקתו המקורית של Steve Brook שאולי מוכר לחלקכם בתור הסולן גיטריסט של Torche הלא פחות מעולים. ההרכב הזה הוציא אלבום אחד לפני 15 שנה ובשנה שעברה שיחרר את האלבום השני שלו שהיה לא פחות מדהים. המוזיקה של Floor נעה בין ה Stoner ל Doom אבל בעיקר נשמעת כמו טריפ ממש ממש ממש נעים. הקול המלטף של Brook בשילוב הגיטרות הלא סטנדרטיות שבהרכב סוחפים לאללה ולראות את זה בלייב לא איכזב. לא מדובר בהופעה תזוזתית, בנגנים מטורפים או באיזו שהיא תופעה על טבעית, אלא פשוט בטריו שעושה מוזיקה טובה וממכרת להחריד. השעה של ההופעה הרגישה כמו נצח שלם בטריפ נהדר וכשהם סיימו לנגן אף אחד לא באמת רצה שזה יגמר. מקווה לשמוע מ Floor שוב ממש בקרוב כי ההופעה שלהם עשתה לי טוב על הנשמה.

לשיר מתוך ההופעה

Thou

ממוזיקה נעימה לאוזן חזרנו לכנסיה בשביל לראות את אחד ההרכבים הכי מגעילים שישנם ב Sludge בשנים האחרונות. לשמוע Thou מאז ומתמיד הכאיב לי, באוזניים ובנשמה. החבורה הזאת הספיקה בקצת פחות מעשור של קיום להוציא המון המון המון חומר כשאני נחשפתי בעיקר להוצאות האחרונות שלהם עם The Body ולאלבום שלהם Heathen מהשנה שעברה שמשום מה לא סיים אצלי בטופ 10 אבל היה אחד האלבומים הכי מועכים ששמעתי. שמחתי לראות שבהופעה המפלצת הזאת שנקראת Thou לא רק מכאיבה, אלא גם מצליחה ממש להפחיד. הצרחות המתייסרות של Bryan הסולן שנראה רוב ההופעה כאילו עוד רגע הורידים במוח שלו מתפוצצים והעיניים שלו קופצות החוצה מהחורים שלהן ביחד עם חטיבת הקצב המנסרת פשוט היוו בשבילי את אחת ההופעות היותר בלתי נשכחות בפסטיבל כשגם בחומרים שלא הכרתי לא יכולתי שלא להתהפנט מהמוזיקה הכל כך חודרת שלהם. כנראה שה Patronaat והאקוסטיקה הנהדרת שלו תרמו לחוויה אבל איך שלא אסתכל על זה ההופעה של Thou הייתה שעה של מזוכיזם מענג.

לשיר מתוך ההופעה

Wovenhand

בשלב הזה של היום כבר התחלתי להתעייף קצת. החלטתי ללכת להופעה הכי זמינה ופחות צפופה ודווקא מסתבר שגם בקרב לא מעט מטאליסטים הרבה אוהבים את התופעה ושמה Wovenhand. יצא לי לשמוע את האלבום האחרון והמדובר של ההרכב ולפרקים די נהנתי מההופעה, אבל עדיין קצת קשה לי להבין על מה המהומה. David Eugene Edwards מקבע עצמו כמעין בוב דילן אלטרנטיבי, שמתבלט מרחוק עם הכובע עטור הנוצה שלו אבל גם אם הוא תפס חלק מהקסם של דילן, המוזיקה שלו הצליחה להשאיר אותי מעוניין לפרקים ורוב הזמן קצת הרגשתי שאני שותה מיץ פטל מדולל עם הרבה יותר מדי מים. יש לזה קטע, זה באמת מגניב ואני מכבד כל מי שאוהב את זה, אבל עבורי ההייפ היה טיפה מוגזם.

לשיר מתוך ההופעה

Ken Mode

מיהרתי לתפוס מקום להופעה של Ken Mode תוך כדי שאני מוותר על לא מעט דברים טובים אחרים אבל ידעתי שזה יהיה שווה את זה. האמת שההכרות שלי איתם קרתה בצורה די מקרית כשהחלטתי בספונטניות להקשיב להמלצה באתר של Relapse ולהזמין את האלבום הקודם שלהם והימרתי הימור מוצלח כי ההרכב הזה תפס אותי לגמרי. רגע לפני האלבום החדש הם הגיעו ל Roadburn להופעה ב Green Room שהוא חדרון צדדי מימין לבמה הראשית באולם ה013. קחו את הקורו תגביהו את הבמה ותוסיפו 2 מטר אחורה וזה פחות או יותר המימדים של החדר הזה. ללא ספק הנוכחות של Ken Mode ריעננה את היום שלי כשהם נותנים הופעה פסיכית לגמרי עם מוזיקה אנרגטית יותר גם עם כבדה קצת פחות. Jesse הסולן/גיטריסט לקח כל מניירה אפשרית של סולן הארדקור-פאנק ושידרג אותה לכדי אומנות כשהשיא היה בשיר שבו הוא החליף את הגיטרה בבס ויחד עם Skot הבסיסט התפרע עם הבס שלו בקטעים לא הגיוניים. את ההופעה הוא חתם כשהוא יורד אל הקהל עם הגיטרה, מנגן עם מבט ריק בעיניים וצורח עלינו את שורות השיר ללא מיקרופון. הופעה שמילים קטנות עליה ורק ההמלצה לראות אותה בעיניים שלכם עושות עמה צדק. תמשיכו ותעקבו אחריהם ולא תצטערו.

לשיר מתוך ההופעה

Bongripper

אפתח ואומר שאני מצטרף לאלו המשבחים ואומרים ש Bongripper היא אחת הלהקות הכי כבדות שישנן כיום. יש אלימות יותר, יש הרבה יותר מהירות, יש מפחידות יותר אבל הם ללא ספק אחת הלהקות עם הצליל הכי כבד שישנו. לפסטיבל הם הגיעו על מנת לתת 2 הופעות. אני זכיתי לחתום את היום הראשון עם ההופעה הראשונה שכללה ביצוע מלא מהסוף להתחלה של אלבומם האחרון(והדי מדהים) Misrable. אומנם הייתי בסוף היום ודי עייף אבל ההופעה שלהם הייתה משהו שלא יכולתי לפספס ולא רציתי לפספס. אצל הרבה הרכבים אינסטרומנטלים העדר הסולן ממש מתבלט לרעה אבל במקרה של ידידנו מנפצי הבונגים ההפך הוא הנכון. העובדה שאין שירה רק הופכת את הריפים הכל כך ממכרים, התופים האכזריים והבס הנשמעת היטב למכאיבים יותר. בהופעה שאני ראיתי ההרכב אומנם היה קצת פחות אנרגטי מאשר בהופעה השניה שלהם בפסטיבל(אותה ראיתי לרגע ובעיקר שמעתי סיפורים עליה) אבל זה לא שינה את העובדה שבאותו ערב באולם ה 013 ב Tilburg ב12 ומשהו בלילה, אני ועוד מאות אנשים דפקנו את הראש כאילו אין מחר לצלילים שנשמעו באותו רגע הכי כבדים ביקום. ההופעה הזאת סגרה לי את היום בצורה לא פחות ממושלמת והשאירה לי המון טעם של עוד לגבי המשך הפסטיבל.

לשיר מתוך ההופעה

פספוסים כואבים:

מכיוון שיש פחות שעות להופעות ועדיין כמות פסיכית של להקות, לצר העובדה שכל הלהקות בפסטיבל נבחרות בפינצטה ואין להקות "שממלאות סלוטים" לצערי הפספוסים של Roadburn כואבים ומבעסים במיוחד. הנה כמה שהיו לי במהלך היום הראשון:

Minsk שמעתי עליהם המון דברים טובים ולא הספקתי לראות

Primitive Man רשע, מלוכלך, מגעיל וכל כך רע שידעתי ש Floor יבואו לי מולם יותר בטוב.

Subrosa נכון שראיתי כבר בהלפסט שנה שעברה, אבל המכשפות האלה קנו את עולמי וקיוויתי לתפוס אותן גם השנה.

Helms Alee עוד הרכב סטונר נשי מצוין שלצערי לא יכולתי לראות כי נפלו על במה קטנה ובין הופעות אחרות שרציתי.

Lazer\Wulf כאב הלב הראשון שלי בפסטיבל, אבל לצערי הם התנגשו עם בונגריפר. היה כיף להיתקל בהם בין ההופעות!

Monolord כנראה שקצת נטרתי להם טינה על הEP הראשון שלהם שהיה סביר, אבל האלבום שיצא להם השנה הולך ומקבע אותם כשם חם בדום-סלאדג'.

Goatwhore ניסיתי לשמוע ולראות אבל זכיתי רק לראות שיר בהופעה שלא הגעתי אליה בזמן בשביל לתפוס לה מקום.

לחלק ב' של הסקירה

חושבים שדני מגזים? כועסים עליו שלא נסע להלפסט השנה? רוצים שסקוטר יגיע לארץ?