03/08/2015
המשך הדרך - סקירת פסטיבל Roadburn 2015 חלק ב'
מאת: דני אחירון

אם כבר קראתם סקירת פסטיבל שלי או בכלל בעבר, עכשיו כשאנחנו בחלק השני בטח אתם מצפים שאספר לכם על איך היה קשה לקום ביום השני, כמה שלא ישנתי טוב, איזה כיף היה בארוחת הבוקר, מה קנינו בסופר ובאיזה צבע היו השמים. מכיוון שהזמן קצר והמלאכה מרובה נדלג על השלב הזה ונחזור ישר לעניינו. למי שלא היה ולמי שהספיק לשכוח - Roadburn 2015 בעיר Tilburg שבהולנד. כמעט 4,000 חובבי מוזיקה, מטאל ועוד דברים נחמדים, המון להקות מהמון כיוונים ודני אחד שבא להנות, להצטלם עם חברי להקות ולהציע להם בירה, לקנות מארץ' ולנסות להשאר בהכרה בשביל לזכור את הכל ולכתוב לכם על זה אח"כ...

Der Weg Einer Freiheit

את היום השני פתחתי יחסית מאוחר אחרי שמכרתי עוד כרטיס אקסטרה שהיה לי לפסטיבל והגעתי טיפה מאוחר מדי בשביל Big Naturals ב Cul De Sac שהיה כבר מפוצץ באנשים. אבל כן הספקתי לתפוס מקום ב Het Patronaat בשביל הלהקה הגרמנית הנהדרת הזאת שאני לא באמת יודע להגות את השם שלהם. יצא לי לראות אותם ולבלות איתם בארץ ב Deathfest שאירגנו חברי Viscera Trail ככה שזאת הייתה הופעה שניה שיוצא לי לראות ואני חייב להגיד שלמרות שכבר בארץ התרשמתי בהופעה בפסטיבל הרגשתי שהם צברו אפילו עוד קילומטראז' ושהמוזיקה שלהם התהדקה עוד יותר. DWEF מנגנים בלאק לפרצוף עם ממש קצת מלודיה, קרוב להרכבים כמו Sacramantum ו Dissection ומהודק בקטע גרמני ומיוחד בדרכו שלו. לקראת סוף ההופעה קצת איבדתי את הפוקוס אבל גם כשקצת לא הייתי שם, ההופעה ההדוקה שלהם העיפה אותי לכל הכיוונים והזכירה לי למי אני לא זוכר איך להגות את השם שלהם, אבל זוכר היטב את המוזיקה שהם מנגנים.

לשיר מתוך ההופעה

Eyehategod

לא היה מצב ביקום שאפספס את EHG, לכן כשנכנסנו חזרה אל ה Patronaat למרות שהיה צפוף להחריד מיהרתי לחתוך קדימה כמה שרק יכולתי. עדיין לא כל כך הייתי עצמי בהופעה של EHG ולמעשה ביליתי חלקים נרחבים ממנה בפוגו מטורף בסלואו מושן אבל אני לא חושב שזה גרע מהעניין אלא רק הוסיף לו מימד ויזואלי נוסף. אומנם ביום הראשון של הפסטיבל שמעתי כמה שירים בבמה הראשית בין הופעות אבל למעשה בניתי על ההופעה השניה להתפרע בה. אני לא מעריץ גדול שלהם ולמעשה פרט לאחרון ו Dopesick עד להופעה לא הכרתי את רוב החומר, אבל זה ממש לא משנה בהופעה שכזאת. Mike Williams הוא אחד הסולנים הכי מופרעים שיצא לי לראות ולא בגלל יכולות השירה שלו או הפנים הלא יפות שלו. דנה חברתי ניסחה את זה הכי טוב באומרה "הבנאדם הזה יכל להיות הנשיא של העולם" וזה נכון, בין אם זה במונולגים עם עצמו או ריבים מטופשים עם הקהל Mike סחף את כולם כמו כומר משולהב, הלהקה שסביבו נתנה קונטרה במוזיקה הכל כך עוצמתית ומקוטבת שלה שנעה בין כבדות אינסופית לקטעי הארדקור ומזכירה בכל רגע נתון שלולא הם, המטאל היה הרבה יותר משעמם ומתייפיף. EYG מזכירים לנו את כל מה שמכוער, כבד ומגעיל במטאל ועושים את זה בצורה סוחפת, אחד הרגעים היפים של הפסטיבל עבורי.

לשיר מתוך ההופעה

Enslaved

גם Enslaved היו הופעה שציפיתי לקראתה, בעיקר עקב היותם אחד מאוצרי הפסטיבל והעובדה שהסט היה סט מיוחד לפסטיבל שהובטח שילווה ב Video Art ויכלול את המיטב של הלהקה. הספקתי לעבור בדרך בהופעה של Lucifer, להקה עם הרבה הייפ סביבה אבל מהשיר וחצי שראיתי לא נפלתי והשתכנעתי שמדובר בעוד הרכב סטונר עם זמרת ואחלה יח"צ. בחזרה ל Enslaved - הבמה המרכזית התמלאה באנשים סביבנו ולאחר פתיחה מושקעת של ה Video Art כולם הלו לבמה ו Grutle הסולן/בסיסט הכריזמטי של ההרכב החל לשאוג ברעם. מודה ומתוודה שלא הכרתי טוב את החומרים היותר ישנים של הלהקה אבל הקליפים המושקעים ברקע דאגו להציג לנו טוב שהסט התמקד באלים הנורדים כאשר כל אל זוכה בשיר מהעבר שייצג אותו נאמנה והגיש את השיר בצורה ויזואלית מלהיבה. זכור לי שההופעה של Enslaved בארץ הייתה מהנה אבל על הבמה בהולנד הם נסקו לגבהים חדשים ש Grutle ו Ivar הובילו את החגיגה כשלצידם מככב בענק הגיטריסט Arve "Ice Dale" Isdal שנתן שואו משוגע ונראה כמו הגרסה הנורדית של Slash. אם יש משהו שהבנתי מההופעה הזאת הוא ש Enslaved באמת יכולים לעשות מה שהם רוצים מוזיקלית, ואם בדרך כלל אני רגיל לשמוע את הגלגול המודרני והיותר מעודן שלהם באותה הופעה זכיתי לראות צדדים יותר מחורעים שלהם ואפילו Outro סיום אקוסטי שניגן Grutle בסוף. ההופעה המושקעת הזאת של Enslaved רק חידדה לי ולכל מי שצפה בהם למה הם אחד הקולות המיוחדים והמעניינים במטאל הסקנדינבי ושלמרות החיבור הכה הדוק שלהם לשורשים כוחם עדיין במותנם.

לשיר מתוך ההופעה

Mortals

נהיה קצת מאוחר, פגשתי את החברים ב Cul De Sac כמו שסיכמנו והגענו להופעה השניה(הייתה אחת יום לפני כן) והאחרונה בפסטיבל של ההרכב. כשבאנו ראינו שלוש בנות חייכניות ב Soundcheck ומהר מאוד כשהוא נגמר וכאשר המקום התמלא מאחורינו עד אפס מקום ההופעה התחילה. יש לא מעט הרכבי בנות, יש לא מעט סולניות שמתהדרות בנשיות שלהן אבל במקרה של בנות Mortals הגישה שונה לחלוטין. מדובר בטריו מברוקלין שמנגן בלאק מטאל קראסטי-הארדקוריסטי ורזה ללא שום מניירות שלרוב כלולת בז'אנר או בעובדה שמדובר בהרכב נשי. למעשה עד שראיתי אותן בלייב והבנתי שמדובר בבנות לא שמתי לב לזה כאשר שמעתי את האלבום השני שלהן שיצא בשנה שעברה. הן אומנם לא הרכב הבלאק מטאל או ההארדקור הכי מקורי או חדשני, אבל הן להקה שכיף לצפות בה ונדיר למצוא גם בנוף הגברי הרכב בלאק שמנגן כ"כ רזה עם בס גיטרה ותופים בלבד וללא תחפושות מסביב. למרות שהיה סוף היום הבנות נתנו לכל מצטופפי ה Cul De Sac בראש בהופעה הדוקה והזכירו שלעתים סטיגמות הן דבר מטופש ועדיף לתת למוזיקה לדבר בעד עצמה ולתת בראש וזהו. אחרי ההופעה גם ניגשנו אליהן ויצא לנו להכיר אותן קצת ולהבין שהן גם נשמות טובות, במיוחד Caryn המתופפת שהייתה נלהבת כמו שפן אנרג'ייזר.

לשיר מתוך ההופעה

Miava

את היום השני פתחנו עם Miava(שהשם שלהם הוא ראשי תיבות של Mary isn't a virigin anymore, סתם ככה על הדרך שתדעו) הרכב שנכנס תחת המטריה הצרה של הרכבי פרוגרסיב-מטאלקור כגון Animals as Leaders, The Contortionist וכו'. הגענו בצהריים חזרה הישר אל ה Cul De Sac על מנת לצפות בהופעה ופחות או יותר אחרי חצי שעה די הבנתי את הקטע. אני לא מעריץ גדול של הז'אנר למרות שלהקות כמו Between The Buried and Me עדיין מצליחות לעניין אותי אבל הבעיה שלי עם Miava לא ממש הייתה קשורה לז'אנר ויותר לעובדה שהמוזיקה שלהם הייתה עבורי די נוסחתית ורפפטיבית. אז נכון, אפשר להצמיד את הטייטל הזה להרבה מאוד דברים, אבל באמת שמשהו שם לא עבד לי ולמעשה די שיעמם אותי במקום מסוים. זאת הייתה ההופעה הראשונה בפסטיבל שקצת חיכיתי שתיגמר כבר כי הרגשתי שמיציתי. למרות הכל פרט לגחמות שלי שאר יושבי המקום די נהנו אבל אותי זה קצת פיספס ואילו רק יכולתי, הייתי חוזר בזמן ושם אותי בחדר הירוק לצפות ב Oozing Wound במקום.

לשיר מתוך ההופעה

Acid Witch

עברנו באולם הראשי לשמוע מה זה לעזאזל Claudio Simonetti’s Goblin ‘Dawn of The Dead’ וכפי שהשם מרמז, היה באולם הקרנה של סרט האימה הקלאסי כשאת הסרט מלווים ברגעי מפתח כמה נגנים שמתבלים את הסצנות היותר מותחות. מגניב זה כן, מעניין זה לא כל כך לכן המשכתי ללכת לתפוס מקום לקראת ההופעה הבאה של עוד להקת קאלט שרציתי לסמן לי בV בפנקס שלי. Acid Witch שלמי שלא מכיר, עושים דת'-דום מגעול של פעם עם אוירת אימה קאמפית וטייטלים מחוכמים כגון Metal Movie Marijuana Massacre Meltdown, Witches Tits ועוד. אני בעיקר מכיר אותם כי Lesse סולן/גיטריסט Hooded Menace שאג להם באלבום הראשון, מעבר לזה ידעתי שכדאי לראות את זה ושאולי שווה להיות על אסיד בזמן ההופעה(החלטתי לוותר על התענוג הפעם) לא ממש באתי עם ציפיות ולכן לא כל כך התאכזבתי, אבל לדברי אנשים שהיו שמכירים את ההרכב קצת יותר הקלידים שבולטים בחומר המוקלט קצת נבלעו בהופעה למרות שנראה שהסולן/קלידן Slasher Dave שהוא דמות קאלט בפני עצמו מתאמץ בנגינה שלהם ולפחות שמע אותם במוניטורים שלו. לשם שינוי העובדה שההופעה התרחשה ב Patronaat לא שינתה הרבה או הוסיפה ולמעשה קצת כמו ב Miava גם פה הרגשתי שדי הבנתי את הפרנציפ אחרי חצי שעה של הופעה. למרות זאת נשארתי עד הסוף ודי נהנתי כי גם אם באתי סאחי לחלוטין ולמרות עניין הקלידים, Acid Witch עדיין מספקים מופע מבדר של Death Metal מטופש איך איכותי וכיף לפרקים ומצדיקים את מעמד הקאלט שלהם, גם אם הם לא הלהקה הכי מבריקה בעולם.

לשיר מתוך ההופעה

Tombs

את Tombs גיליתי בשנה שעברה כשיצא אלבום המופת השני שלהם Savage Gold שהצליח להפתיע אותי ולהתברג מהר מאוד לעשרת אלבומי השנה שלי. העובדה שהם ב Roadburn היו עבורי תמריץ נוסף להגיע לפסטיבל ואני יכול להגיד בודאות שההופעה שלהם ענתה על כל הציפיות שלי ומעבר. מונהגים ע"י הסולן, השרירן הגיטריסט ואיש העסקים Michell Hill החבורה מ Brooklyn מנגנים תמהיל יחודי ועוצמתי של בלאק אמריקאי בשרני ומודע לעצמו בו זמנית שאומנם רחוק מהשורשים הסקנדינבים של הז'אנר אבל עומד בגאון בפני עצמו. ההופעה החיה שלהם עוצמתית בדיוק כמו באלבום כשבהופעה החיה מתבלטים מולי בעיקר המתופף Charlie Schmid שהתיפוף שלו הלך והתחזק לאורך ההופעה, Fade Kainer שעד להופעה לא ידעתי על קיומו התפרע על הסינטיסייזר ושאג לפרקים ולמרות שלא ממש היה צורך, חיזק את Mike Hill, הסולן ואיש החזון מאחורי ההרכב שלעתים נראה שבחבטות שלו על הגיטרה ובנוכחות הפיזית העצומה שלו מחזיק את כל ההרכב על כתפיו תרתי משמע. הדבר העיקרי שמבדל את Tombs ואף הופך אותם להרכב בלתי נשכח היא העוצמה. ההגדרה של המוזיקה שלהם פחות משמעותית מהמוזיקה עצמה, שלוקחת מעט מהבלאק, הרבה מהדת' והת'ראש וגם מהמקומות הנסיוניים במטאל ובעיקר חוזרת למקורות בכוחניות המסוגננת שבה. הכל בפרונט, הכל חזק וקשה להישאר אדיש אל מול העוצמה הזאת, שחוצה ז'אנרים וחילוקי דעות במוזיקה שאין דרך לתאר אותה חוץ מעוצמתית.

לשיר מתוך ההופעה

Undersmile

האמת שהיינו די מותשים אחרי Tombs ואני לפחות קצת רציתי לחזור ולנוח, אז במעין שוטטות בין הופעות עברנו ממש במקרה דרך ה Green Room והסתכלנו מתוך סקרנות על מה שקרה בבמה שם שהקרינה איזה סרט זוועות עם אימאג'ים ממלחמת ויאטנם. הייתה שם איזו להקה שניגנה די לאט מה שדי התאים להלך הרוח שלנו באותו רגע. עמדנו למעשה להגיד "נחמד.." ולהמשיך ואז שתי הסולניות-גיטריסטיות שהיו על הבמה החלו לשיר בצורה מסונכרנת ואני חושב שכל הגדרה שלי לקריפי השתנתה בעקבות אותו רגע. זה היה החומר ממנו עשוים סיוטים וטריפים רעים כשהסרט שמוקרן ברקע עושה לך רע בנשמה והקולות המיוסרים של הבנות שנעים בין יללות לשירה לגראולים כואבים אכלו את מה שנשאר מהנשמה שלי באותו רגע. אנחנו מצדנו התהפנטנו ולא יכולנו לזוז משם עד לסוף ההופעה. אחרי ההופעה התברר לי ששם ההרכב הוא Undersmile ושלמעשה ראיתי אותם בגלגול היותר שמח שלהן כבר באותו בוקר לפני Miava כשהופיעו עם ההרכב הפחות גהנומי שלהן Coma Well שכולל למעשה אותם אנשים עם מוזיקה חביבה טיפה יותר. אצתי רצתי לקנות לי עותק של האלבום שלהן ואפילו בדרך חזרה הספקתי להצטלם איתן ועם התקליט כשבמציאות הסולניות Hel ו Taz התגלו כשתי בריטיות חביבות. ממליץ לכם לשמוע את האלבום שלהן שיצא השנה, לא אחראי על מה תחלמו בלילה לאחר מכן.

לשיר מתוך ההופעה

Argus

את הבוקר/צהריים האחרון של הפסטיבל פתחנו עם גיחה קצרה ל White Hills שהופיעו באולם הראשי ודווקא הפתיעו במוזיקה יחסית מעניינת אבל היה חשוב לי לתפוס מקום טוב ב Green Room לקראת Argus וכך החלטתי שאעשה ויהי מה לכן גררתי את כולם לבוא איתי ולתפוס מקום בשורות הראשונות. את Argus עצמם גיליתי לקראת הפסטיבל והמוזיקה שלהם די דיברה אלי עם שילוב לא רע של NWOBHM יחד עם רגעי דום קודרים מראשית ימי הז'אנר בשנות ה-90' המוקדמות. מי אלו לעזאזל Argus? עד לכתיבת הסקירה הייתי בטוח שהם הרכב אייטיז שהתאחד אבל למעשה מסתבר שהם איתנו סה"כ 10 שנים ושההאבי מטאל הנגוע בדום שלהם הוא לא תוצר היותם להקת עבר אלא בחירה מכוונת לנגן מה שהיה פעם למעשה זה לא משנה כי העובדה היא שהמיקום שלהם בפסטיבל עבורי היה מושלם. אחרי כמה ימים של להקות די דומות מוזיקלית או לפחות עם אותה אוירה הצפיה בהרכב מטאל קלאסי הייתה מרעננת כמו שוקו ולחמניה, ביחוד כי היה מדובר בהופעה הראשונה שלנו לאותו יום. יש המון הרכבים שמתיימרים לנגן כמו פעם אבל באמת שברגעים הטובים(והיו לא מעט כאלו) Argus הזכירו לפרקים ענקי Heavy Metal מהאייטיז לצד רגעים אוירתיים ווקאלים מדהימים שהזכירו יותר את Cathedral ו Candlemess ולאורך כל ההופעה היו מקצועיים להחריד וגם אם בדיעבד הבנתי שהם לא להקה מהאייטיז הם בפירוש הרגישו ככזאת. הופעה כיפית שפתחה את היום נהדר.

לשיר מתוך ההופעה

Gnaw Their Tongues

אין לי סיבה טובה באמת ללמה הלכנו ל Gnaw Their Tongues אולי כי חשבתי שזה יהיה מגניב, כנראה כי היה נדמה לי שזה יהיה מעניין ובעיקר כי אנשים אמרו לי שאני צריך לראות אותם ולא זכרתי אם סתם לא אהבתי את זה או האם זה באמת היה חרא. לצערי בפועל התשובה הייתה קרובה יותר לב'. הקדמנו להגיע ל Cul De Sac ולתפוס מקום כשעל הבמה היה המוח הסוטה מאחורי ההרכב Mories שהיה חמוש בגיטרה בס אימתנית ולצדו אדם נוסף שתפעל את הסימפולים ומכונות התופים. ההופעה מתחילה ואחרי סמפול לא ברור Mories מתחיל לצרוח את נשמתו ומענה את האוזניים של כולנו. אין לי בעיה עם רעש שיש לו קצב או פואנטה אבל זה היה פשוט...רעש. וזה כל הפואנטה של ההרכב הזה, רעש וכנראה Shock Value מוזיקלי. ישנן סיטואציות שבהן הניסוי המוזיקלי המזוכיסטי הזה אולי היה עובד לי יותר טוב, אבל אחרי שיר וחצי יצאנו משם כי הספיק לנו ויותר מהקקופוניה הרועשת הזו והחלטנו שיש לנו דברים טובים יותר לעשות..

לשיר מתוך ההופעה

Lo-Pan

הלכנו ל Lo-Pan עם ההבטחה של המלצה משחר ש "הם ממש ממש טובים" על סמך איזו הופעה שלהם שהוא ראה פעם. הגענו ל Green Room להופעה האחרונה שנראה בו ועל הבמה הייתה ממקומת להקה שבה המתופף ישב מקדימה והסולן עמד מאחוריו כשישנו איזה Video Art שמוקרן מאחוריו. אולי זאת תאוריה פסיכולוגית בשקל, אבל קצת צרם לי שאולי הסולן מתחבא עקב המשקל שלו(מדובר בבחור די מגודל), אבל במבחן התוצאה המתופף גנב את ההצגה בכל מקרה עם עבודת תופים עוצמתית והמון כריזמה. אבל גם הכריזמה של המתופף לא הצליחה להציל את ההופעה מליפול למעין שיממון שכזה. שום דבר שם לא היה רע או לא נכון, אבל המוזיקה עצמה קצת חזרה על עצמה והם עבורי לפחות היו עוד להקת Stoner נחמדה מאוד אבל כזאת שיכלה באותה מידה לחלוף לי ליד האוזן ולא הייתי מתעמק בה לעולם. אז אחרי חצי הופעה זה הספיק לי בשביל לצאת לאכול צ'יפס עם קטשופ קארי ולנשום קצת לפני ההופעה הבאה.

לשיר מתוך ההופעה

Abrahama

אברהמה היא אחת מהלהקות שזכיתי לעשות עליהן קצת שיעורי בית כשבחרתי אותם רנדומלית בתור להקה שאנסה להכיר לפני הפסטיבל ושמעתי לא מעט את האלבום האחרון שלהם, שהצליח להתחבב עלי קלות אבל לא השאיר עלי רושם משמעותי חוץ מאלבום חביב לנסיעות. למעשה האלבום הזה כבר בן 3 הם הגיעו לשם רגע לפני האלבום החדש ובהופעה הם ניגנו כמה שירים ממנו. אברהמה היא להקת ה Stoner הממוצעת שכולכם מכירים, ממש כמו Lo-Pan שראינו לפני כן. זה נשמע קצת כמו הרבה דברים, אין לזה הרבה ערך מוסף וקצת כמו קרמבו, זה נחמד אבל אפשר לגמרי לחיות בלי זה(הכנס כאן תגובות זועמות של חובבי קרמבו וטבעונים) פרט לדמיון חזותי לברנדון בויד מ Incubus הסולן שלהם לא נתן להופעה הרבה ערך מוסף וממש כמו שזה נשמע, בתום 30-40 דקות של מוזיקה סבבה לגמרי וכמה רגעים כיפיים ואפילו כיפיים מאוד, אבל לא כאלו שמשתווים להופעות טובות באמת גם סיימנו עם זה. ניחא.

לשיר מתוך ההופעה

Anathema

לפני הכל רק אציין שאני שונא אותך שגב. אותך ואת כל האנשים שאומרים ש Anathema זה סבבה כי זה לא. אז יצאו להם כמה אלבומי דום ממש טובים בתחילת הדרך כשהם עוד ניסו לעשות משהו משמעותי וכנראה שהם גם די טובים. אבל איך לעזאזל מישהו ציפה שאשרוד לשמוע אותם בסט שסיכם את כל הקריירה שלהם מהסוף להתחלה? איזה אדם שפוי בדעתו ובשמיעתו שורד את החומר החדש? באמת, אני לא מחפש חזית עם מעריצי אנת'מה או חובבי הז'אנר, אבל בחיי שבאותו רגע יכלו לשים לי גם באוזן את האלבום האחרון של שלמה ארצי והתגובה שלי הייתה זהה. כששמים אותם ליד להקות דומות כמו Paradise Lost אי אפשר שלא להתבעס ממה שקרה להרכב הזה. כל קשר בין המוזיקה הזאת לבין מטאל, רוק או מוזיקה מעניינת הוא מקרי בהחלט. זה כאילו הלהקה הזאת מנגנת אויר והמהומים. אפילו המתופף שלהם היה מאחורי כלוב כזה מפלסטיק סטייל משפט אייכמן שמנע ממנו לברוח כנראה מלנגן את אותו מקצב משעמם. כפי שהבנתם שרדתי אולי 3 שירים עד ששמתי לב שאני נרדם בעמידה. התעוררתי אחרי איזה חצי דקה של נמנום, שאלתי את דנה חברתי אם גם היא נרדמת והסכמנו פה אחד שיוצאים משם. Anathema זה לא אתם זה אני..בעצם זה כן אתם. סורי.

לשיר מתוך ההופעה

Tweakbird

המירמור מההופעות האחרונות והעייפות המצטברת גרם לנו לצאת להסתובב קצת. הלכנו לאכול גלידה ולמעשה כבר כמעט חתמנו את הפסטיבל שלושתנו. קודם לכן יצא לי לפגוש את אחד מהצמד Tweakbird וכמעט שקניתי תקליט שלו סתם כי זכרתי שהם ממש טובים אבל לא באמת היה לי כוח לחכות להופעה שלהם. אז איך שהוא העברנו את הזמן עד להופעה בשיחות בירה בחוץ עם גרמנים והולנדים וכשהגיע רגע האמת הצלחנו להגיע לשורה הראשונה ב Cul De Sac להופעה האחרונה בהחלט לפסטיבל. Tweakbird מציגים את עצמם כאחים והם צמד חמד מוזר שמורכב מגיטריסט עם גיטרת בריטון עמוסה בפאזז וקול צפצפני(עוד לא הבנתי אם זה אפקטים או לא) ומתופף היפראקטיבי. השירים שלהם חלקם שטותיים יותר ופחות אבל כולם סוחפים במידה שווה והם לגמרי המקרה הזה של להקה שמעבירה בלייב דברים שלא עוברים בחומר מוקלט. הרבה הפסקות עם שתיית בירה ובדיחות מוזרות בינם לבין עצמם לבין הקהל, פוגו ראשון לפסטיבל שכלל Crowd Surfing במתחם הממש קטן שהיה שם והופעה בלתי נשכחת גרמו ל Tweakbirds לסגור לי את הפסטיבל בצורה מושלמת ולספק לי את אחת התמונות האהובות עלי מהפסטיבל.

לשיר מתוך ההופעה

פספוסים כואבים:

חשבתם שלא פיספסתי דברים שאני אוהב בהמשך הפסטיבל? טעות מרה בידכם! לצערי הליין אפ רק הלך והתהדק והויתורים הכואבים לצד סתם פספוסים המשיכו מכל מיני סיבות משונות, רגע לפני הסוף הנה כל הדברים הנהדרים שלא זכיתי לראות:

Big Naturals עוד הרכב סטונר ממש ממש טוב שפיספסתי עקב איחור שלנו להגיע ולתפוס מקום

Solstafir שמעתי המון דברים טובים ממי שזכה לראות ולמרות הצצה לסט הראשון החלטתי לוותר

Focus פרוג הולנדי ישן וטוב. ראיתי כמה שירים אבל מתחרט שלא ראיתי יותר

Skeletonwitch ממש אהבתי את האלבום האחרון וקיוויתי נורא לראות.

Oozing Woundשמעתי אותם אחרי הפסטיבל ומאז אני דופק את הראש בקיר על זה שפיספסתי. הת’ראש הכי טוב ששמעתי מזה המון המון זמן.

Sun Worhsip בלאק-דום-רשע צרפתי ממש מוצלח, לצערי ברגע האמת לא כל כך התאים לי

Enslaved 2 נכון שראיתי את הסט הראשון אבל בסט השני הם ניגנו את האלבום החדש והנהדר שלהם ולי נותר רק לאכול את הכובע שלא ראיתי את זה.

Black Anvil בלאק אמריקאי נחמד מאוד שדי נהנתי מהאלבום שלהם בשנה שעברה.

Coltsblood סלאדג’-דום רשע ומריר ורעיל כמו נפט, עלו מאוחר מאוד ובחדר צפוף ביום השלישי.

Fistula הרכב סלאדג’-קראסט מהיר ומלוכלך שהכרתי בזכות צפריר מדוקטלון. גם הופיעו מאוחר.

.Izah עוד הרכב שהוא דיבור חם, אבל לא מספיק חם בשביל שברגע האמת אתאמץ להדחף ולראות אותם

Bongripper 2 מהיוטיובים והסיפורים של שחר הסט השני היה הרבה יותר אינטנסיבי ומגוון מהראשון ופיספסתי אותו בשביל לאכול. מבעס.

Admiral Sir Cloudesley Shovell הרכב רוקאנדרול רטרו סבנטיז שנשמע ממש כיף בבית. לא זוכר למה פיספסתי את זה.

לסיום סיומת ה Roadburn הראשון שלי היה חוויה מיוחדת גם עבור מישהו שזה לא הפסטיבל הראשון שלו. אני ממליץ לכל מי שאוהב מוזיקה מיוחדת ואוירה אחרת לבוא לשם מתי שהוא, אני יודע שאני בודק מחירי כרטיסי טיסה ברגע שהם מפרסמים את הליין אפ לשנה הבאה. מקווה לשתות איתכם בירה שנה הבאה ב Tilburg או סתם פלאפל אצל הטורקי ההזוי ליד ה Cul De Sac אני בטוח שיהיה כיף.

לחלק א' של הסקירה

אוהבים את אנת'מה? חושבים שדני לא מבין כלום במטאל? רוצים לספר על פסטיבלים?