Scardust - Shadow
ז'אנר: Symphonic Progressive Metal

קשה לי למצוא יצירה שריגשה אותי כמו האי-פי של Scardust. רק שני שירים (וובכן, אחד מהם באורך של 13 דקות) ועם זאת מנעד מוסיקלי מכל קצוות המטאל. אם זה הבעיטה מהעולה של Tantibus שנותנת שיר Progressive Metal שזז ללא הפסק וחולש על כל פינה מוסיקלית אפשרית, או יצירת המופת Shards הארוכה והאפית, שנעה בין Folk Metal לבין אופרה משתקת לבין קטעי Groove Metal כבדים המלווים בגראולים. הלהקה משלבת בין השירה הנשית של נועה גרומן, אולי הקול המוכשר ביותר בסצינת המטאל שלנו, וכנראה מעבר לה, ביחד עם הנגינה הוירטואוזית של ידין מויאל וינאי אבנט על הגיטרה והבס. על התופים ממסמר את התפקיד יואב ויינברג (הזכור לנו מ-Vipress ומ-Sonne Adam בין היתר) שמוכיח שהוא לא רק מכונת הרג משומנת אלא מסוגל לנגן אלגנטי, קליל ומורכב. הקלידים (בהקלטה על ידי ליאור גולדברג מ-Magor, כיום על ידי אלקס ניקולה) שוזרים את הכל ליצירה שנשמעת קלאסית לא פחות ממטאלית.

היו אולי אלבומים שיותר נתנו בראש, אבל אף יצירה לא פתחה לי את האופקים כמו Shadow של Scardust.

האזינו ל Scardust


ניצן כהן

Orpheus Blade – Wolf's Cry
ז'אנר: Progressive Metal

לפני הכול, Orpheus Blade זה חלום. חלום של מישהי אחת שעבדה והשקיעה את כל החיים שלה בשביל להגשים, בשביל ליצור יצירה מוזיקלית שמספרת הכול. זה סיפור כואב על אהבה בין אדם לזאב, על נקודת שבירה, על נגיעה באש וקריאה להישרף. זה סיפור שעובר לא רק במילים, אלא בכל צליל מכל כלי ובעיקר בקולה המטריף של אותה בחורה מאחורי החלום- עדי ביטרן. ברמה הגשמית יותר של האלבום הנפלא הזה, מעבר לכתיבה הנהדרת יש בו גם ביצוע מעולה של חבורת מוזיקאים מוכשרים שעזרו לעדי להגשים את החלום הזה, ביניהם Henning Basse הגרמני שנתן את הצד הגברי לסיפור. עם הקלטה באיכות עולמית למוזיקה גאונית, אין ספק שזהו לא רק אחד האלבומים הטובים שיצאו השנה במטאל הישראלי, אלא אחד האלבומים הטובים שיצאו השנה. נקודה. וחוץ מכל אלו, אני באופן אישי מצטמררת בטירוף בכל פעם שאני שומעת את השלישייה שסוגרת את האלבום (Chronicles, The Man Who Cried Wolf & Shapeshifter) ומעוררת בי רצון עז לילל לירח ולהישרף איתם.

האזינו ל Orpheus Blade


חיים וינטראוב

DESERT -Never Regret
ז'אנר: Power Metal

זהו האלבום השני של להקת DESERT, שמשכלל את המוטיבים שאנו מכירים כבר מ- Star of Delusive Hopes מ-2011 (גם בזכות ההפקה המצוינת של אלכס זבולון מ-THE FADING). אוהבי DESERT יודעים בדיוק מה מקבלים אצלם, ולמרות שזה סיפור שידוע מראש זה ממש לא מאכזב. מטאל דרמטי שמתאים לפרק של "משחקי הכס", מטאל בסיסי ואפל שנשמע כמו אפוס ארוך של מיתולוגיה, אלים ומכשפות. לדוגמא שיר כמו Imperial Eagle מייצג זאת באופן נהדר לטעמי: יצירה פאגאנית שמתחילה במארש אבלים של חצוצרות וקונטרבאס (עבודת קלידים נהדרת של אולג אריוטקין), ממשיכה בגיטרות ותופים של שני הסרגיי-ים (מטאלהארט ודמיטריק) ושל אסף מרקוביץ' שמכים בעור התוף ובחזה במרץ מטורף, ובשירה מסתורית ואפלה של אלקסיי ריימר (שלאחר ש"מתרגלים" למבטא המיוחד שלו רק מחזק את המוטיב הדרמטי הכל-כך מיוחד של הלהקה הזו - רוק כבד מלודי מחד ואגרסיבי מאידך). יש לציין כי אמני מטאל ידועים משתפים עם DESERT פעולה באלבום – בין היתר Ralf Scheepers מ-PRIMAL FEAR ו-Infy Snow שלנו שבעצמה הוציאה אלבום נהדר השנה – מה שמוסיף לבינלאומיות של האלבום ולכך שהוא התקבל באהדה רבה גם בחו"ל (מתבטא גם בהזמנות להופיע בחו"ל –פולין, בולגריה ואפילו ברוסיה).

האזינו ל Desert


ראובן שליט

Ingrain - Aembers
ז'אנר: Black Metal

לפעמים כל מה שצריך זו טיפת מזל וויתור על דעה קדומה או שתיים כדי למצוא יהלום מוזיקלי כמו אי פי הבכורה הזה של חבורת הפוסט-בלאק הירושלמיתIngrain . טיפת מזל וסקרנות כדי ללחוץ על לינק רנדומלי ולא מחייב, וויתור על הדעה הקדומה שבלאק מודרני ואיכותי יכול להיעשות אך ורק רחוק מהבית, על רקע איזה רכס אירופאי מושלג, בצמוד ליער אמריקאי אפל, או בכל מקום בו מתקיים חורף אמיתי, קר, ארוך ומושלג.

ינאי יפה, (גיטרות וקולות ליווי) דניאל טרייסטמן, (תופים), והלל טל (בס ושירה) הוכיחו לי לשמחתי שהחרא המתנשא על תוצרת המולדת שאני, טועה ובגדול. Aembers המתנגן על רקע עטיפה כריסמסית קסומה של אייל צפוני העשוי מצבירי כוכבים וכתמי חלומות הוא דוגמה טובה של מעט פחות מחצי שעה איך בלאק מודרני צריך להיכתב.

אני מאוד רוצה לקוות שהאי פי המצוין הזה והחתימה בלייבל הסיני pest productions שמתמחה בבלאק אווירתי, הם לא הפסגה, אלא רק נקודת הזינוק של Ingrain בפרט ושל סצנת הבלאק המודרני בישראל בכלל.

האזינו ל Ingrain


דני ארם

Subterranean Masquerade - The Great Bazaar
ז'אנר: Progressive Metal

לתומר פינק, האיש שמאחורי Subterranean Masquerade לקח עשור מאז הוצאת האלבום הראשון של Subterranean Masquerade לאסוף את עצמו, את הלהקה ומספיק חומרכדי להוציא אלבום שני. הוא מקבץ אליו חבורת מוסיקאים מוכשרים שמשתרעים על כמה מדינות. חלקם מנגנים בלהקות מצליחות אחרות. וביחד הם בונים את האלבום השני. ואיזה אלבום.

זהו אלבום שמספר סיפור. קונספט, אם תרצו. השילוב בין סגנונות מוזיקליים חוצי עולם והנגיעות האישיות של הנגנים, יצרו משהו באמת מופלא. לאורך שבעת השירים באלבום Subterranean Masquerade הצליחו לגרום לי להרגיש שצללתי לאיזה סיפור פנטזיה שמתרחש במקום וזמן אחר.החלק הבאמת מרשים הוא, איך הם גורמים לכל כך הרבה ז'אנרים מוזיקליים שנשמעים לאורך האלבום, להישמע כסגנון מוזיקלי אחיד ומיוחד ללהקה הזאת.

יש מעט מאוד אלבומים שאני יודע שיישארו איתי להרבה שנים. ואם להיות כן, ממש מעט כאלה שנוצרו בישראל. האלבום הזה הולך להישאר איתי. בניית המתח בשירים, המלודיה, הנגינה, השילובים יצרו משהו שאני יודע שאני אתגעגע אליו מידי פעם ואחזור לשמוע אותו לעוד הרבה הרבה שנים.

האזינו ל Subterranean Masquerade


אייל ויינברגר

Shredhead – Death is Righteous
ז'אנר: Thrash/Groove Metal

לקח לשרדהד ארבע שנים מאז אלבום הבכורה לשחרר את האלבום הזה שבמהלכם הלהקה גדלה, התפתחה והתבגרה. טוב, מי שראה אותם בהופעה יודע שהמילים "התבגרה" ו "שרדהד" לא יכולים להופיע באותו משפט אבל בהחלט ניתן להרגיש בקפיצת מדרגה מבחינת בשלות מוזיקלית. השירה, הגיטרות,הבס והתופים משתלבים ביחד בצורה נפלאה עם סאונד מלא ואיכותי ולמרות הסגנון האינטנסיבי והמהיר האלבום לא משעמם לרגע. האלבום עצמו מציג כיוון קצת שונה ששרדהד החליטו לקחת, הת'ראש נשאר אבל עם יותר דגש על גרוב ועל שירה כבדה סטייל פיל אנסלמו.

כמובן שאי אפשר לנתק את חווית האלבום מחווית ההופעות. שרדהד, שהשנה חרשו את במות ישראל ויצאו לסיבוב הופעות בחו"ל כדי להראות לאירופאים מאיפה משתין הת'ראש, נותנים הופעה פסיכית עם אנרגיות של פצצת אטום שהופכת את הקהל לצמא דם. כשאני שומע את האלבום אני מרגיש את הטירוף של ההופעות, אני מרגיש כמו בן שש עשרה מלא אנרגיות שעצבני על כל העולם. וזה מרגיש נפלא.

האזינו ל Shredhead


ירון הורינג