06/01/2016
סוגרים את 2015- סקירת אלבומי השנה
כתב : צוות מטאליסט

את הסיכום השנתי הבין לאומי נפתח ברשימות הכלליות של אלבומי השנה שבחרו כתבי האתר, וגם בפירוט על כמה מהאלבומים החשובים יותר.

אלון מיאסניקוב – עורך ראשי:

2015 הייתה שנה עמוסה, שראתה לא מעט אלבומי מטאל מצויינים חדשים – לכמה מהלהקות הגדולות והחשובות בז'אנר, אם אלה Slayer שיצאו עם אלבום חדש ומפיק חדש לראשונה מזה שנים רבות, אם אלה Maiden שעשו קאמבק בדמות אלבום שמוכר מצויין וגם זוכה ללא מעט תשבוחות או Faith No More שחזרו לאחר שנים של העדרות. לצד אלה בלטו להקות ענק יותר ז'אנריסטיות שהוציאו אלבומים מצויניים, אם אלה My Dying Bride, Blind Guardian, Symphony X וכמובן - Paradise Lost, שאלבום הרטרו החדש שלהם בהחלט מצטייר כאלבום השנה של מרבית חברי צוות מגזין מטאליסט.

את השנה סגרנו לצערנו עם אחת האבדות הגדולות ביותר שניתן להעלות על הדעת – Lemmy, האיש שאחראי כנראה יותר מכל אדם אחר למטאל הקיצוני כפי שאנחנו מכירים אותו.

אז הנה הוא – סיכום השנה הבין לאומי של מגזין מטאליסט, האלבומים, הנבחרים, והמומלצים:


יבגני טרבנוב
Trivium – Silence in the Snow

Trivium היא להקה שלא מפסיקה להשתנות. למעשה, קשה למצוא שני אלבומים זהים לאורך הקריירה של החבורה הקליפורנית שכוללת כבר שבעה אלבומי אולפן ולא מעט התנסויות במטאלקור, נו-מטאל ות'ראש מטאל. למזלי, אני לא הייתי היחיד שחש בתחושת מיצוי מסוימת שאפפה את אלבומם הקודם Vengeance Falls.

באלבומם הטרי שנושא את השם Silence in the Snow, חברי הלהקה הגישו למעריצים אלבום האבי מטאל מלודי, שלעיתים חוצה את הגבול אל מחוזות הפאוור אבל משמר את הסאונד המודרני שהיה ללהקה מתחילת דרכה. Trivium כבר לא ילדים שרק כעת דורסים רגל בעולם המטאל המסחרי - הם להקה מנוסה ומשופשפת עם כישורי נגינה והלחנה מהשורה הראשונה. ו-Silence in the Snow הוא בדיוק מה שציפיתי לו: הוא מחבר בין מסורת מטאלית למודרניות ומגיש לנו שירים מלודיים, מהירים ואפיים. במרכז האלבום עומדת פריטת הגיטרה של הגיטריסט המוביל Corey Beaulieu, והיא נהדרת כמו השירה הנקייה של הסולן וגיטריסט הקצב, Matt Heafy שהפעם החליט לוותר על הגראולים וסקרימים.

שיר מומלץ: שיר הנושא "Silence in the Snow"

אלבומי שנה נוספים:

Swallow the Sun - Songs from the North
Myrkur - M
Gnaw Their Tongues - Abyss of Longing Throats
Enslaved - In Times
Paradise Lost - The Plague Within
The Gentle Storm - The Diary
The Black Dahlia Murder - Abysmal
Native Construct - Quiet World


חיים וינטראוב
Iron Maiden – The Book of Souls

זהו אלבום האולפן הרשמי ה-16 במספר של IRON MAIDEN, ואחרי מס' אלבומים לא משמעותיים של הלהקה חוזר לימי הזוהר של IRON MAIDEN בהיותו אלבום קונספט ארוך ומגובש הכולל שני דיסקים, יצירות ארוכות של 10, 13 ואף 18 דקות, שירה אופראית דרמטית של ברוס דיקינסון והמנוני מטאל מלאי קורוסים של "הו הו הו" מתמשכים שבקלות ניתן לדמיין אצטדיוני כדורגל שרים אותם בהתלהבות חדורת אמונה (כמו למשל If Eternity should fail שבקלות היה יכל להיות חלק מ-Powerslave האלמותי בריף שמזכיר את rime of the ancient mariner ומלודיות נעימה, או The red and the black שהוא באזני הח"מ השיר הטוב באלבום). עם זאת באלבום יש גם רגעים פחות טובים כמו למשל Speed of light שנשמע לטעמי קצת "גלאמי" מדיי בסגנון שלהקה כמו POISON או WARRANT היו יכולים לבצע בשנות ה-80', ויש גם שיר או שניים שלצערי די שיעממו אותי (כמו Death or Glory). זו נקודת החולשה העיקרית של האלבום – השירים הטובים באלבום הם אלו שמזכירים קלאסיקות קודמות של IRON MAIDEN – When the river runs deep שנשמע לקוח מ-Piece of Mind או Shadows of the Valley שמחקה בריף הפתיחה כמעט בצורה מושלמת את Wasted years. בשאר השירים אין פה כל חידוש או בשורה.

לסיכום, מעריצי מיידן מושבעים ימצאו באלבום הזה כל מה שחיפשו, אולם הוא לא ישנה את עולם המטאל כפי שמיידן עשו בהצלחה לא אחת.

שיר מומלץ: "If Eternity Should Fail"

אלבומי שנה נוספים:

paradise lost - the plague within
harmony - theater of redemption
helloween - my god given right
battle beast - unholy savior
mondo drag - mondo drag
between the buried and me - coma ecliptic
udo - decadent
powerwolf - blessed and posessesd


ירון הורינג
Tribulation – The Children of the Night

זה האלבום השלישי של ההרכב השבדי המפואר הזה, אלבום שהוא ללא ספק נקודת ציון ונקודת מפנה עבורם. הסגנון שאפיין אותם בשנים האחרונות עבר שינוי והלך באלבום הזה לכיוון מלודי הרבה יותר, לא עוד ת'ראש-בלאק-אוואנגרד אפלולי אלא יותר אפלה גות'ית מטאלית על מצע רוקי יותר. כל נסיון להגדיר את הסאונד של האלבום בצורה מדוייקת פשוט יחטא לאמת. ג'והאנס הסולן, מתהדר בשירה בלאקית אפלה ואיטית. קלידים מלווים את המוזיקה של טריביוליישן בצורה מופתית, זה לא מרגיש סינטטי או מלאכותי, אלא ממלא את האוירה בצורה מלכותית. האלבום עצמו נותן דגש משמעותי לכלים ולנגינה אינסטרומנטלית נהדרת, ואוירה, מלא מלא אוירה, כל כך הרבה אוירה עד כדי שהאלבום הזה נגמר לכם לפני שבכלל הרגשתם.

ועוד שתי נקודות לזכות האלבום הזה, הראשונה היא שכל הרכב שבו הסולן הוא גם נגן הבס פשוט לא יכול להיות הרכב רע. והשניה היא שמדובר באלבום שצריך להתרגל אליו, וברגע שתתרגלו, לא תבינו למה הייתם צריכים להתרגל אליו, הוא הרי נהדר.

שיר מומלץ: "Strange Gateways Beckon"

אלבומי שנה נוספים:

Lamb of god - Strum und drang
Paradise Lost - The Plague Within
Btbam -Coma ecliptic
Trivium - Silence in the Snow
Faith No More-Sol Invictus
Thy Art Is Murder- Holy War
Iron Maiden The Book of Souls


יותם "דפיילר" אבני
Between the Buried and Me – Coma Ecliptic

ניתן כבר להתייחס אל BTBAM כאל המושיעה של ז'אנר שלם. בעוד שבסביבות 2006-2007 חשבנו שז'אנר ה-Progressive Metal אמר את מילתו האחרונה, לאחר שעשור שלם כל הלהקות שהנפיקו בו אלבומים ניסו להיות איפשהו בין Dream Theater, Symphony X או Pain Of Salvation, העזו החבורה מאלסקה לשבור חזק שמאלה עם אלבומם Colors ולהציג אינטרפטציה משלהם לז'אנר, כשהוא מהול לא פחות באלמנטים של המטאל המודרני כמו שהוא חולש על כלל הגוונים המוסיקליים האפשריים בז'אנר הרוק.

Coma Ecliptic אולי אינו פורץ דרך כמו Colors או The Great Misdirect, אבל הוא בהחלט מייצב את החבורה הזו בפסגת היצירתיות של הז'אנר. לא עוד שמרנים כמותי יכולים להסיט מבטם כאשר סופרים הם את הטובים בתחום ולדלג על הרכב כמו BTBAM. ההתמדה, המוסיקליות והכישרון שלהם בסופו של דבר הצליח להבליח גם את הקשה שבאוזניים, וסוף כל סוף נפל לידי אלבום שאני יכול לומר בגאון שהוא אמנם לא ממציא את הז'אנר מחדש, אבל הוא בהחלט מציג ארסנל מוסיקלי סוחף, מורכב, מבריק ומהנה.

Coma Ecliptic הוא אולי לא האלבום הכי טוב של השנה, אבל הוא בהחלט אחד מהאלבומים הבולטים בז'אנר והנציג המוחלט של ז'אנר שלם אשר כמעט ודעך עד אשר עבר את ההתחדשות המתבקשת בידיהם של BTBAM, מה שמיקם אותם באופן רשמי בתור אחת ההרכבים המוכשרים ביותר באחד מתת הסוגים של הרוק המורכב ביותר עד כה, גם באלבום היותר נגיש והיותר מלודי שלהם.

שיר מומלץ: "The Coma Machine"

אלבומי שנה נוספים:

Sylosis - Dormant Heart
Gama Bomb - Untouchable Glory
Soilwork - The Ride Majestic
Symphony X - Underworld
Gorod - A Maze Of Recycled Creeds
Nile - What Should Not Be Unearthed
Nightrage - The Puritan
Gruesome - Savage Land
Native Construct - Quiet World
Alkaloid - The Malkuth Grimoire
Unleash The Archers - Time Stands Still
Blind Guardian - Beyond The Red Mirror
High On Fire - Luminiferous
Clutch - Psychic Warfare


ראובן שליט
Marduk – Frontschwein

כמו האל מהמיתולוגיה הבבלית/מסופוטמית שהם קרויים על שמו, הם היו שם כמעט מההתחלה. עוד כשהשכנים ממערב רק התחילו להיסגר על עצמם ועל הסאונד שלימים יכונה "הגל השני של הבלאק מטאל" או "בלאק מטאל נורבגי", מרדוק כבר יסדו להם נישה שוודית משלהם ונתנו פירוש מעט שונה לז'אנר המתהווה. מרדוק ולאחר מכן גם דארק פיונרל ועוד הרכבים העדיפו את המהירות, האגרסיביות ואת החדות על פני האטמוספריות האפלה האופיינית, ונתנו להם עדיפות בסאונד ובכתיבה.

האמת, לפגוש אלבום של מרדוק ברשימת אלבומי השנה של השנים האחרונות זה מעט מפתיע. זה לא שהם לא עשו מטאל טוב, להפך, חלק מהאלבומים האחרונים פשוט מצוינים, אך מצד שני, הבלאק של מרדוק עד עתה היה די צפוי ולא סטה בהרבה מהנוסחה שהם עצמם רקחו. וכאן בדיוק נכנס Frontschwein. המהלך שהחל כמה אלבומים אחורה, הגיע לשיאו. באלבומם האחרון מרדוק השכילו לשלב את כל הרכיבים האיכותיים שמאפיינים אותם ולהוסיף אליהם אטמוספריות אפלה בעזרת סאונד רך ואורגני יותר, והורדת הילוך היכן שצריך. וכל זה מבלי לגרוע כהוא זה מזהותם המוזיקלית – מה שבנוסף לכתיבה פשוט טובה וליריקה מרתקת, יצר את אחד מהאלבומים המובחרים של השנה החולפת.

שיר מומלץ: שיר הנושא "Frontschwein"

אלבומי שנה נוספים:

leprous - The Congregation
cradle of filth - hammer of the witches
arcturus - arcturian
tribulation - the children of the night
Mgła - Exercises in futility
Thy Catafalque - Sgùrr
Satan's Host - Pre-dating god 1\2
the gentle storm - the diary
Galar - De gjenlevende
Inquinamentum – Void


רועי דגני
Bumblefoot – Little Brother Is Watching

הגיטריסט הוירטואוז והמוזיקאי המופלא מברוקלין Ron Thal הוא ללא ספק אחד המוזיקאים היותר עסוקים בתחום, אך בין הופעות אורח שונות, הפקת אלבומים לאמנים אחרים וכמובן סיבובי ההופעות האינטנסיביים עם להקת Guns N' Roses בה היה חבר עד לפני כשנה – חלף זמן רב למדי מאז צאת אלבומו הקודם, "Abnormal". "Little Brother is Watching" מגיע בשלב בו Ron כעשה את הבחירה המודעת לחזור ולטפח את קריירת הסולו המכובדת שלו – שהחלה גם היא לתפוס תאוצה בעקבות המודעות לה זכה עקב חברותו ב-Guns. הסגנון המוזיקלי של האלבום שונה מהותית מקודמו – את הגישה הציניקנית שאפיינה את "Abnormal" החליפה גישה מפויסת ומפוקחת יותר. במילות השירים מגולל Ron בחדות הלשון והשנינות האופייניות לו את קורותיו העדכניים לתקופה האחרונה, כששיר הנושא דווקא בעל מסר עמוק למדי ביחס לחברה המודרנית שבאמצעות האינטרנט הפכה לפולשנית וביקורתית יותר מתמיד ביחס לפרט. "Little Brother" אף כולל בלדות נהדרות לצד שירים כבדים ואפיים או קצביים, מולחנים באופן מבריק שעל אף שמשלבים את טכניקת הנגינה המורכבת של Ron אינם נגועים כלל בפלצנות. האותנטיות הקורנת מכל תו באלבום והשירים הנהדרים, שכל אחד מהם הוא קסם בפני עצמו, כמו גם ביצועים נהדרים מצד Ron עצמו וחברי להקתו – הופכים את "Little Brother is Watching" לאחד מהמובחרים שבאלבומי המטאל של 2015.

שיר מומלץ: "Don't Know Who to Pray To Anymore"

אלבומי שנה נוספים:

Paradise Lost – The Plague Within
Faith No More – Sol Invictus
Queensrÿche - Condition Hüman
Leviathan - Scar Sighted
Tort – II
Tribulation – The Children of the Night
Subterranean Masquerade – The Great Bazaar
Morgoth – Ungod
Chastain – We Bleed Metal


ניצן כהן
Symphony X – Underworld

אחרי 10 אלבומים, Symphony X עשו דרך ארוכה עד שהגיעו להיות אחת מלהקות הדגל בעולם הפרוג, שלא לדבר על הפאוור-פרוג שהם מייצגים. הם למדו מה הקהל שלהם אוהב, רוצה ונותנים לו את זה בכל פעם מחדש. האלבום "Underworld" שיצא במאי השנה הוא תערובת מושלמת של כל מה שSymphony X מנסים לייצג, ולמען האמת, של כל מה שהקהל רוצה לשמוע. הפרוג אמנם מורגש אך לא מורכב מדי ולחלוטין לא מפריע לאוזן הרגישה שלנו. בין שירים כבדים וחזקים לבלדות מרגשות מסתתרים כמה סולואים נהדרים, שהם למעשה לב ליבו של האלבום הזה. המלודיות מדויקות ונחות על הגבול הכיפי שבין הפרוג לפאוור שהם אוהבים כל כך. באלבום הפשוט והנהדר הזה, הגיטרות התחזקו לכיוון חביב של האבי מטאל והכול פשוט מאוד כיפי. הליריקה שמספרת סיפור אהבה ואכזבה קורע לב מלווה באדיקות מוזיקה נעימה לאוזן ורועשת כאחד והשילוב המושלם בין כל הכלים מוכיח שמדובר בלהקה מנוסה שרכשה לעצמה מקום של כבוד בהיכל התהילה של המטאל, ובאלבום מצוין לכל הדעות.

שיר מומלץ: "Nevermore"

אלבומי שנה נוספים:

Nightwish - Endless Forms Most Beautiful
Kamelot – Haven


דני ארם
The Agonist – Eye of Providence

את אגוניסט חיבבתי מאוד גם לפני האלבום הזה. בתור התחלה הסגנון שלהם לא נשמע לי כמו אף אחד אחר. והלהקה מורכבת מנגנים מעולים וזמרת תותחית בחוד.

ואז הזמרת התותחית הלכה ובאה זמרת אלמונית במקומה, ויקי פסראקיס, וביחד איתה נכתב והוקלט האלבום הזה. לאלבום הזה יש את כל האלמנטים שאהבתי באלבומים הקודמים של אגוניסט. הוא עדיין נשמע כמותם ולא כמו אף אחד אחר. הנגינה מעולה, מעניינת ומשרתת את השירים מעולה. אבל את השינוי הגדול הביאה ויקי, הזמרת החדשה. בתור התחלה, היא מעולה. לקח קצת זמן לאוזן להתרגל לשינוי מאליסה, אבל אחרי תקופת המעבר התברר שהיא עושה הכל טוב מאוד. גראול, שירה נקייה עוצמתית ושירה עדינה. ואם כבר הזכרנו שירה נקייה, זו תופסת מקום הרבה יותר גדול באלבום הזה מאלבומים קודמים. כשהמוזיקה נשארה מהירה, טכנית וכבדה, זה מוסיף לצד המלודי, מה שלי מרגיש כמו שדרוג. דבר נוסף שחדש באגוניסט זה שירים שקטים יותר מהסגנון המהיר ועצבני שהם תמיד עשו.

לסיכום, האלבום הזה נשמע הרבה יותר ממוקד ומגוון בו זמנית. שירים מעולים, נגינה טובה מאוד ושירה עוצמתית. יש בו את כל מה שאני רוצה באלבום מטאל.

שיר מומלץ: "Gates of Horn and Ivory"

אלבומי שנה נוספים:

Paradise Lost - The Plague Within
Lamb of God VII - Sturm und Drang
Symphony X - Underworld
Iron Maiden - The Book of Souls



אייל ויינברגר
Enslaved – In Times

להקת Enslaved החלה את דרכה בגל השני של הבלאק מטאל כלהקת ויקינג בלאק מטאל,הלהקה חקרה במהלך 24 שנות קיומה אופקים שונים והתפתחה למחוזות אחרים מחוץ לעולם הבלאק מטאל הרגיל. האלבום In Times, השלושה עשר שהוציאו (כבר נותן לו נקודת זכות), הוא התוצאה של כשרון אומנותי מופלא והיצירתיות שהלהקה צברה בתהליך ההתפתחות שלה.

האלבום משלב בתוכו קטעים של שירת בלאק אכזרית עם נגינה מהירה ו- Blast beats שמזכירים לכולנו מאיפה Enslaved הגיעה ומצד שני קטעי שירה נקיים שחודרים לנשמה וביניהם קטעי נגינה פרוגרסיביים שמעוררים את המוח ושומרים על עניין ואתגר למאזין. הלהקה מצליחה ליצור את השילובים בצורה מבריקה ובאופן לא מלאכותי ועל כל זה עוד מוסיפה סאונד והפקה איכותית. התוצאה: אלבום סוחף ועמוק שלא נותן מנוחה לנפש ולמחשבה.

המוזיקה של Enslaved כבר לא פונה רק לקהל הבלאק אלא גם לקהל שתמיד סלד מהבלאק המסורתי המלוכלך שנשמע כאילו הוקלט במערה בעזרת טייפ רקורדר, אז אל תפסלו את האלבום כי בלאק זה לא כוס התה שלכם, תנסו, אנחנו ממליצים.

שיר מומלץ: "Building with Fire"

אלבומי שנה נוספים:

Paradise Lost - the Plague Within
Fear Factory - Genexus
Marduk - Frontschwein
Myrkur - M
Kylesa - Exhausting Fire


עדי ביטרן
Faith No More – Sol Invictus

Faith No More היא להקה שתמיד אתגרה אותי. נכון, זו היתה אהבה משמיעה ראשונה, אבל אני מוצאת את עצמי כל כמה זמן חוזרת לאיזה סיבוב חוזר על אחד המתקנים בלונה פארק המשוגע שהם מציעים לנו שוב ושוב באלבומים השונים. בנתיים הם כבר הספיקו להתפרק ולהתאחד (אפילו להופעה מצויינת כאן בארץ) אבל בחלומותי הפרועים לא באמת חשבתי שנזכה לשמוע מהם עוד אלבום. ואיזה אלבום! Sol Invictus הוא כל מה שטוב באלבומים הישנים, מרוכז באלבום אחד, ובעיקר בולטים בו הטירוף וההזיה של Angel Dust לצד הבלדות המתקתקות של King for a Day, Fool for a Lifetime והנגישות של Album of the Year. זה ממש Faith No More של פעם, כמו שהתגעגענו אליהם, וזו כנראה הסיבה להצלחת האלבום בקרב המאזינים הותיקים. התמזל מזלי גם לתפוס אותם בהופעה השנה ואכן הסט ליסט שהיה מורכב מהחומרים החדשים לצד הקלאסיקות הישנות - היה הומוגני, זורם ונהדר להחריד. אפילו בשמיעה של כמה שירים בודדים כבר רואים איך Faith No More, כמובן בניצוחו של Mike Patton האלמותי, מצליחים בדרכם הטיפוסית ללטף ולשבור, ללחוש ולהרוס, לפלרטט ולכווץ – לקחת אותך איתם ברכבת שדים דרך כל קשת הרגשות האנושית, ומצליחים במשימה גם כמעט 20 שנה אחרי האלבום האחרון שלהם.

שיר מומלץ: "Superhero"

אלבומי שנה נוספים:

Ureas - The Black Heart
Subterranean Masquerade - The Great Bazaar
Symphony X - Underworld
Kamelot - Haven
Queensryche - Condition Human
Marilyn Manson - The Pale Emperor
Iron Maiden - The Book of Souls


אלעד מיאסניקוב
Paradise Lost – The Plague Within

Paradise lost היא אחת הלהקות היותר מגוונות ומחדשות בסצנת המטאל, לטעמי, בפרט בז'אנר מאוד צר כמו דום מטאל. כאחת מהחלוצות בז'אנר, הלהקה מיקמה ומצבה את עצמה אי שם בשנות ה 80 כמשהו מיוחד, אפל, מלנכולי ויוצא דופן. מהנגינה האיטית, הגראול העבה, השימוש בקלידים ובשירה נשית ברקע באלבומם השני, Gothic פתח את קהל המטאליסטים של הדת' למשהו קצת יותר "רך" אבל עדיין מאוד קרוב לקיצוניות אותה הם העריצו.

אחרי שנים של שינויים מוסיקאליים שהלהקה עברה בשנות ה 90 המאוחרות ובתחילת ה 2000, נקודת המפנה הייתה עם צאת אלבומם הראשון של vallenfyre, פרויקט הסולו של גיטריסט הלהקה Greg Mackintosh. שם הוא חזר לעשות את מה שהוא יודע – דת' מלנכולי, עוצמתי ובלתי מתפשר. לכל הדעות החזרה למקורות הזו רק התבקשה להתקיים גם באלבומם הקרוב של Paradise lost. כיוון שסימנים מנבאים צריכים להגיע במקבצים – הצטרפותו של Nick ל Bloodbath באלבומם האחרון חיזקה, לפחות עבורי, את התחושה החמימה שהאלבום הקרוב של Paradise lost יהיה בסימן החזרת עטרה ליושנה ככתר קוצים לראשו המדמם של ישו.

קודם כל, בראש ובראשונה: השירה של Nick! לבן אדם יכולת גראול ממעמקי קיבה מרופדת בבייקון, בירה ושאר תוצרים של המטבח הבריטי שמייצרים צליל מפלצתי ללא שום אפקטים, תוספות או מיסוכים. למרות שהסאונד מודרני, יש בו אטימות מסוימת שנותנת תחושה לא נוחה, לא נקייה, שרק מעצימה את המלנכוליה שהאלבום הזה מפזר ומשדר לכל כיוון. השירים בחלקם כבדים, ריפים מלאים, עמוקים ומקצבם נע בין איטיות של צב למהירות כיאה ללהקת דת'. השילוב של הסממנים הרכים יותר כביכול (קלידים, שימוש בכלי מיתר ושירה נשית) עם הסממנים המטאלים עובד בצורה מעולה בשירים כמו An eternity of lies, או בקטעים שהם יותר מטאליים קלאסיים כמו הרצועה הראשונה באלבום No hope in sight שכבר בשמיעה הראשונה העיף לי את השערות.... בידיים (שאריות השיער על הפדחת שלי כבר שנים מחכות לסיוע של האו"ם) או כמובן Flesh from bone – קטע יוצא דופן לחלוטין מכל הרפרטואר של הלהקה מכל שנותיה – שיר אגרסיבי, אטמוספרי, שמביא את הלהקה למהירות שטרם נשמעה.

בקיצור, למרות שחרגתי מההקצבה... מדובר לדעתי באחד האלבומים החשובים של השנה גם בגלל המשמעות שהוא מסמן וגם בגלל איכותו בכל הפרמטרים.

שיר מומלץ: "No Hope in Sight"

אלבומי שנה נוספים:

Arcturus- Arcturian
Tribulation- The Children of the Night
Powerwolf - Blessed & Possessed
Faith no more – sol invictus
Black star riders - The Killer Instinct
Orchid - Sign of the Witch


שגב רום
Powerwolf – Blessed & Possessed

אתם יכולים לומר שיש בלהקה הזו מידה לא מבוטלת של ליצנות, או שהיא לא לוקחת את עצמה ברצינות עם שירים כמו "Resurrection by Erection", אבל כנראה ששום דבר לא יעזור לכם. עם קמצוץ ההומור הזה ומעשיות מומצאות ושאינן מומצאות על מיני זאבים שונים, Powerwolf לוקחת מכל וכל ויוצרת כבר למעלה מעשור, המנוני Power Metal עם המון אופי ונשמה. עם קצת Judas Priest, קמצוץ של Savatage ואפילו קאבר אחד ל-Amon Amarth, האלבום החדש הצליח יותר מתמיד ליצור אצלי התרגשות שלהקה בז'אנר לא הצליחה מאז ששמעתי לראשונה את Blind Guardian או Stratovarius. טוב, אולי גם Civil War הצליחה בכך באלבומה הראשון – בכל זאת... הסיבוב הנוכחי של 2015 סיפק לנו גם בזו הפעם, עוד 11 המנוני מטאל משובחים ואלבום קאברים כתוספת, שמלאים בשילוב נדיר של קצב ומלודיה עם גוון עממי מדי פעם, במובן הטוב של המילה. אם רק נדמה לכם שהלהקה בכלל והאלבום בפרט יתחבבו עליכם, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לפספס זאת.

שיר מומלץ: "Armata Strigoi"

אלבומי שנה נוספים:

Marduk - Frontschwein
Venom - From the Very Depths
Enslaved - In Times
Halestorm - Into the Wild Life
Abiotic - Casuistry
Unleashed - Dawn of the Nine
Paradise Lost - The Plague Within
My Dying Bride - Feel the Misery
Trivium - Silence in the Snow


אלון מיאסניקוב
Queensryche – Condition Human

Queensryche היא אחת הלהקות החשובות בתולדות ז'אנר המטאל, ולצערי קצת נעלמה מהפנתאון בשנים האחרונות, בייחוד בישראל. לפני 3 שנים חלה רעידת האדמה הגדולה כשהסולן המיתולוגי ג'ף טייט פוטר, והחלו תביעות הדדיות על הזכויות על השימוש בשם הלהקה – כשטייט מפסיד בהן בגדול.

ב 2013 יצאה הלהקה לדרך חדשה עם הסולן טוד לה-טור, שנשמע כמו טייט צעיר ומשופר, ועם אלבום S/T לא רע בכלל שחזר קצת לשורשים הכבדים והמטאלים יותר של הלהקה.

עכשיו – באלבום השני עם ההרכב החדש, נראה שהלהקה לוקחת עוד צעד לכיוון הנכון ולכיוון אלבומי מופת כמו Operation Mindcrime הנצחי, ההרכב משלב ב Condition Human קצת יותר טקסטים פוליטים וחברתיים, לחנים כבדים יותר, קצת פחות רכות ממה שהיה באלבום הקודם – וזה עובד להם נהדר.

נכון, זה לא אלבום פנתאון כמו ב 1988, אבל גם יחסית להקה להקות צעירות ומוצלחות – Queensryche מצליחים פה לייצר אלבום רענן, אקטואלי ומוצלח, וזה בהחלט מספיק בשבילי.

שיר מומלץ: "Guardian"

אלבומי שנה נוספים:

Orden Ogan – Ravenhead
Unleashed – Dawn of the nine
Paradise Lost – The Plague Within
Crade Of Filth - Hammer of the witches
Powerwolf – Blessed and possessed
Cattle Decapitation – the anthropocne extinction
Iron maiden – the book of souls
The Black Dalia Murder – Abysmal
Saxon – Battering Ram
Death Dealer – Hallowed Ground
Powermad – Infinite