Iron Maiden – Killers
שנה: 1981

האלבום הזה, יחד עם No Prayer For The Dying והאלבום הראשון שלהם ביטאו בצורה בוטה את ההשפעה האדירה של דיפ פרל על "מיידן", מספיק להקשיב ל Another Life, Innocent Exile ואפילו Drifter ו Twilight Zone כדי לקלוט שסטיב האריס היה אז הרבה יותר ממעריץ של הסגולים, יש כאן רעיונות ברורים וליינים ברורים ששימשו את בלקמור וחבורתו בשנות השיא שלהם, זה כמובן פותח ע"י איירון מיידן למקום כבד ואפל יותר אבל הבסיס וההשפעה החזקה כאן לגמרי.

Yngwie Malmsteen – Rising Force
שנה: 1984

ברור לחלוטין שריצ`י בלקמור יחד עם הנדריקס היו האבות הרוחניים של מלמסטין, שומעים את ההשפעה על הקטע הראשון Black Star וזה ממשיך דרך Far Beyond The Sun לתוך האלבום, כל הניאו קלאסיות של פרפל פותחה כאן ע"י מלמסטיין למקום יותר וירטואוזי ואפי אבל אין לטעות באבא של היצירה הזו, לאבא היה כובע שחור רחב שוליים והוא לא היה רב ממאה שערים, מלמסטין שבהמשך הקריירה באלבום Inspiration בחבר לבצע 2 שירים של Deep Purple (את Pictures Of Home בביצוע נפלא ו Child In Time בביצוע סביר ומטה) הודה ואמר בגלוי את מה שכל בר דעת עם חוש שמיעה מינימלי יכול להבין לבד: הם אחת ההשפעות הגדולות ביותר על חייו.

Axel Rudi Pell – The Masquerade Ball
שנה: 2000

אקסל רודי פל רוצה כל החיים להיות בלקמור יותר ממה שדייב מאסטיין רוצה להיות במטאליקה, אקסל שחרר כ 20 (!!) אלבומים ומתחזק קריירה של כמעט 40 שנה ועדיין הוא לא רק מנסה להשמע כמו בלקמור, מנגן עם גיטרה ומגבר כמו של בלקמור אלא גם מתלבש ומצטלם כמוהו ואף לקח את הכובע הידוע.

באלבום הזה ההשפעה הסגולה בשיאה, אורגן ההמונד מבוצע בצורה מושלמת על ידי הקלידן פרדי דורננברג והשירים... אם דיפ פרפל היו הופכים ללהקת Heavy Metal גרמנית ככה זה היה נשמע, וזה נשמע מעולה שלא יהיה לכם ספק.

Green Carnation - Blessing In Disguise
שנה: 2003

כשלהקת הארד רוק או Heavy Metal סוחבת השפעות מדיפ פרפל אנחנו כבר לא מופתעים, אבל כשלהקת פרוג נורווגית שהחלה את הקריירה כלהקת Death/Doom מטאל והתרככה עם הזמן שואבת השפעה כזו, אז זה מיוחד יותר, A Blessing In Disguise הוא תקליט נהדר אבל אחד האלבומים הכי מושפעי פרפל שתוכלו למצוא בעולם, מספיק לשמוע את ההמונד ב Lullaby In Winter ולעוף בשנייה ל Child In Time.

Whitesnake – Good To Be Bad
שנה: 2008

דיויד קוברדייל לא באמת התגבר עם סיום הקריירה שלו בדיפ פרפל, עד היום הוא מנסה בכל דרך אפשרית לסחוט את הלימון הסגול, בשנה שעברה הוציא אלבום קאברים ללהקת האם שנקרא לא פחות: The Purple Album, הכל ברור והכל ידוע.

כאן באלבום שלו (הלהקה זה הוא) מ 2008 שהיה למעשה אלבום הסטודיו הראשון שלו תחת השם Whitesnake מ 1992 הוא מוציא את האלבום עם ההשפעה הכי גדולה של פרפל עליו, בשנות ה 80 קוברדייל עוד ניסה לברוח מזה וליישר קו עם הגלאם מטאל האמריקאי באלבומים כמו 1987, אבל כאן הוא אומר בגלוי כמו כולם את מה שגם ככה שומעים, גם הוא רוצה להיות סגול 30 שנה לאחר שפוטר מהלהקה.

DIO – Holy Diver
שנה: 1983

העבודה של רוני ג`יימס דיו עם בלקמור בשלושת אלבומי המופת של Rainbow הטביעה את חותמה באופן ברור בכל אלבומי הסולו של דיו ובאלבום הבכורה בעיקר, כאן הוא לא לקח נגיעות מתקופתו בבלאק סבאת` שהסתיימה ממש סמוך להקלטת האלבום, אלא הלך שנים מספר אחורה וכל תחושת הניאו קלאסי, הקלידים, הסאונד גיטרה, הכל כאן צועק בלקמור הרבה יותר מסבאת`, בהמשך הקריירה הוא יישר קו גם עם סבאת` כששחרר אלבומים כמו Magica שהיו על סף הגנובים מלהקת האם.

Europe – War Of Kings
שנה: 2015

כן כן, אותה Europe של The Final Countdown השיר שעשה לה טוב ועשה לה רע בו זמנית, השיר שבזכותו כל עקרת בית מכירה אותם אבל גרם לאנשים לתייג אותם כלהקת פופ שיער ולא להתעמק ולהבין איזו להקה גדולה ומוזיקלית היא, כאן מדובר באלבומה החדש שיצא בשנה שעברה, Europe של שנות האלפיים היא הרכב פעיל מאד, מופיע המון ומשחרר אלבומים טובים למכביר, הם גם שינו את הסאונד והפכו אותו לפחות נוצץ והרבה יותר סבנטיז הארד רוק, כאן שומעים לאורך כל האלבום את מגע הזהב של דיפ פרל בצורה בוטה, לא שזה מפריע כי זה אלבום מצויין, אבל זה פשוט קיים שם ובגדול.

Savatage – Gutter Ballet
שנה: 1989

להקת ה Heavy Metal האגדית מארה"ב באחד מאלבומיה הטובים ביותר שיצא בסיום האייטיז, הלהקה ריככה מעט את הסאונד שלה כאן והקלידים הפכו יותר דומיננטים וכלי שסביבו נבנת רוב כתיבת השיר, בהתאם לכך המלודיות הסגולות מצאו דרכן ללב האלבום וההשפעה של האורגן של לורד סופר מורגשת, תקשיבו ל When The Crowds Are Gone ותבינו על מה אני מדבר.

Def Leppard – High n Dry
שנה: 1981

לפני שדף לפארד שדרגו את הסאונד שלהם ב 1983 למשהו בומבסטי וגדול מהחיים היה להם סאונד יותר וינטאג`י ואורגני שהתבטא היטב בשני האלבומים הראשונים מ 1980 ו 1981, כאן הגיטרות של סטיב קלארק מזכירות בצורה חשודה ומחוותית ריפים רבים של בלקמור, ההשפעה כאן בשונה מאצל להקות רבות אחרות לא היתה בהכרח בקטע הניאו קלאסי כמו בקטע של הריפים הבסיסיים שk השירים, השפעה שקלארק לקח עמו הלאה גם כשהסאונד של לפארדג השתנה והפך קומוניקטיבי יותר באלבומי ההמשך.