Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

16/06/2022
אלבומי היומולדת של אמצע יוני ברוך השד!
כתבו: יותם Defiler

זו הפעם הראשונה, כמדומני, שאין לנו אף אלבום מהאייטיז שחוגג איתנו את השבוע. כרגיל, אנחנו שמים פה את האלבום שחוגגים יומולדת מה-14 לחודש עד ה-20 לחודש כולל – ובכך מכסים את כל יוני (ובדרך כלל כמעט תמיד גם את כל חגי השבועות של שנים עברו). ומה יש לנו הפעם? האמת שבוע די רגוע. היו כמה קלאסיקות ענקיות, כן? מגהדת', נייטוויש, פאפא רואץ' – אפילו ווייט צ'אפל ואוגוסט ברנס רד חגגו איתנו השבוע. אבל בעיקרון – אני מאד מקווה ששומרים את הטוב של יוני לסוף למה זה שבוע מעט משעשע ומשמים. לא סיבה כמובן לא להגיד לכל האלבומים האלה מזל טוב, שחוגגים בדיוק יומולדת שמתחלק ב-5 השבוע!

האלבום הזה שחוגג 30 שנה מתי שאף אחד לא חוגג גם כן:


Trouble – Manic Frustrations

האלבום החמישי של טראבל, אשר לקחת את הרכב הדום העתיק הזה משנות ה-80 והפך אותו לעוד יותר פסיכודלי ופחות מטאלי. טראבל הלכו ונהיו יותר רוקנרול ופחות מטאל – אבל המוסיקה עדיין הייתה איטית, כבדה ומעושנת. לחובבי הסטונר המוחלטים.



אלבומים שחוגגים 25 שנים:

Megadeth – Cryptic Writings

אלבומה השביעי של מגהדת' שאחרי יות'נזייה הרגוע הלך והוכיח שהוא יכול להיות רגוע אפילו עוד יותר! זה האלבום האחרון בהרכב הקלאסי של מגהדת', עם ניק מנזה, מרטי פרידמן ודיויד אלפסון – ולמרות שהוא רחוק שנות אור מקלאסיקות הת'ראש האגדיות שלהם, הוא עדיין אלבום הבי מטאל ממש אבל ממש-ממש טוב.

Paul Di'Anno – As Hard as Iron

אלבומו השני של פול דיאנו אשר אמנם גרם לו להשתפר מאלבום הבכורה הקרינג'י שלו, אבל עדיין לא לגמרי יצאנו מהמחוזות הללו וגם מי שאוהב הבי מטאל קלאסי קשה לו להתעלם מכמה האלבום הזה לא מעט נואש ולא מודע לעצמו.



אלבומים שחוגגים 20 שנים:

Papa Roach – Lovehatetragedy

אלבומה השלישי של להקת הנו-מטאל פאפא רוץ' לא התקרב לשחזור ההצלחה של האלבום הקודם שלהם שהביא להם את אחד מלהיטי הרוק הגדולים ביותר של המילניום, אבל הוא בהחלט המשיך להשאיר אותם בתודעה, וכעת הם שילבו פחות ראפ ויותר שירה, ועדיין השתתפו בפסי קול של משחקי מחשב, במיוחד של ספורט כמו הוקי וסקייט. האלבום מכר חצי מיליון עותקים תוך חצי שנה וכנראה חצה את קו ה-3 מיליון במהלך השנים האחרונות.

Nightwish – Century Child

האלבום ששינה את פני המשחק עבור נייטוויש והביא אותם לפסגת הז'אנר (הם כבר היו שם בתכלס מאז ווישמאסטר, אבל זה האלבום שנתן להם לפתוח פער על כל האחרים). ביחד עם מארקו על הבס והשירה הנוספת, נייטוויש הפכה למכונת להיטים שקשה לעמוד בפניה, ובעוד שהשיא יגיע רק עם Once ב-2004, כבר בסנצ'ורי צ'יילד היה אפשר להבין שזו להקה בליגה אחרת לגמרי.

Jerry Cantrell – Degradation Trip

מדי כמה שנים ג'רי קאנטרל מתעקש להוציא מוסיקה מצוינת גם מחוץ ללהקת האם שלו אליס אין צ'יינס, ואנחנו המרוויחים העיקרים של העניין, במיוחד מאז שליין סטנלי נפטר. ב-2002, לפני עשר שנים, יצא האלבום השני שלו, שכבר ראה את אליס אין צ'יינס קבורה מתחת לאדמה של דור שלא הכיר אותה. ככה הוא המשיך ליצור – ודגרדיישן טריפ הוא כנראה אלבום הסולו הטוב ביותר שלו.

Otep – Sevas Tra

אלבום הבכורה של אוטפ, שבעקרון הוא היפוך המילים Art Saves. להקת הנו-מטאל מלוס אנג'לס מונהגת על ידי אוטפ שאמייה, אחת מהנשים הראשונות במטאל וברוק הכבד שיצאה מהארון בגלוי, מעבר להיותה גם טבעונית מובהקת שנלחמת למען זכויות בעלי חיים – המוסיקה של האלבום הציג את אוטפ בגרסה הטהורה ביותר שלה, עם מטאל אלטרנטיבי כבד וחסר פשרות.

Vintersorg – Visions from the Spiral Generator

למרות שוינטרסורג מלכתחילה היו יותר פולקיים ועדינים מבורקנאגר, נדמה שוינטרסורג החליט לקחת את המוסיקה לכיוונים יותר ויותר פרוגרסיביים. באלבום הרביעי הזה אין ספק שהאלמנטים של הפולק מטאל הויקינגי שהיו באלבום הבכורה נשארו פחות או יותר מאחור.

Rotten Sound – Murderworks

הרכב הגריינדקור המעולה מפינלנד עם האלבום שהביא אותם לתודעה. גריינד איכותי, מצוחצח ומלוכלך גם יחד.

…And Oceans – Cypher

בתכלס, בעוד שאנד אושנס התחילו כלהקת בלאק מטאל סימפונית, בסייפר הם כבר עברו לחלוטין לאינדסטריאל והתרחקו מהמטאל השורשי שלהם. להבדיל מלהקות אחרות, אחרי האלבום הזה הם החליטו שהם מעדיפים להפריד את המותג של אנד אושנס מהמוסיקה החדשה שם אוהבים והם הקימו את האבוק יוניט. זה היה אמור להיות הסוף של אנד אושנס אבל לפני שנתיים ראינו מהם אלבום נוסף.

Endstille – Operation Wintersturm

אלבום הבכורה של הרכב הבלאק הגרמני אנדשטילה, שפתח קריירה ענפה וארוכה של אלבומי בלאק שטניסטים. למרות השמות המזמינים, אנדשטילה מבהירה פעם אחר פעם שאין שום קשר בינם לבין הימין הפאשיסטי באירופה, ושמבחינתם בלאק מטאל הוא בעיקרו אה-פוליטי.

Armageddon – Three

אלבומה השלישי של להקת הדת' מטאל המלודי משוודיה בהנחייתו של כריסטופר אמוט, אחיו של מייקל אמוט אשר עד אותה תקופה ראה בארצ' אנמי פחות או יותר פרויקט צד ובארמגדון פרויקט ראשי. עם בוא 2002, כשארצ' אנמי הביאו את אנג'לה וארמגדון הוציאו את האלבום הזה, שהיה לא רע אבל לא טוב כמו שני הקודמים, כריס אמוט הבין מה ההרכב שצריך ללכת לישון ומה נשאר איתו הלאה. נחשו מי זה מי ואל תגידו להם שאתם יודעים.

Salem – אל תסתר

הסינגל הבודד שבישר את שינוי הגישה והריביזייה של סיילם הישראלית והאגדית יצא ממש לפני עשרים שנה וכמה ימים. 'אל תסתר', שירם השני של סיילם בעברית לאחר העיבוד שלהם ל'עיירה בוערת' באלבום קדיש, לא נוגן הרבה פעמים על הבמה, וכמו חברו הפך להיות המנון שמזוהה עם השואה והגבורה דרך עדשה מטאלית ישראלית



אלבומים שחוגגים 15 שנים:

August Burns Red – Messengers

אלבומה השני של מי שתהפוך להיות ענקית המטאלקור מפנסיבלניה. לאחר שהפיקו את האלבום אצל טו מדסן הנפלא מדנמרק, ההרכב הפציץ עם הזמר החדש ג'ק לור והלהקה לא הפסיקה להתנפח מאז.

Turisas – The Varangian Way

אלבומה השני והמהולל של להקת הפולק מטאל הפינית הזו. אני זוכר את התקופה שכולם עפו עליהם, הם אפילו ביקרו בארץ. אבל מאז 2013 הם פחות או יותר החליטו להשתתק. מישהו זוכר למה?

Becoming The Archetype – The Physics of Fire

אלבומה השני של להקת המטאלקור הפרוגרסיבית מאטלנטה ג'ורג'יה שהביא את ההרכב למודעות וחשף אותם להמון מאזינים נוספים בכמה וכמה טורים בארה"ב. חבל שהלהקה הזו נעלמה ומתעסקת בעיקר בלדבר על זה שאולי הם יחזרו במקום לעשות מוסיקה.


אלבומים שחוגגים 10 שנים:

Whitechapel – Whitechapel

אלבומה הרביעי של להקת הדת'קור מנוקסוויל, טנסי. האלבום האחרון שלהם לפני שהם הפכו ללהקה ממש גדולה ופחות או יותר נשארו ההרכב המרכזי שממשיך להוביל את סאונד הדת'קור האמריקאי גם עם שמונה אלבומים באמתחתם. מי שלא ידע, וויטצ'אפל נקראים על שם הרובע בלונדון בו ג'ק המרטש ביצע את זממו.

The Ghost Inside – Get What You Give

להקת המטאלקור האמריקאית מלוס אנג'לס הוציאה לפני עשור את אלבומה השלישי, והראשון שלהם בחברת התקליטים אפיטאף שנתנה להם את התנופה להכנס למצעד בילבורד האמריקאי. הלהקה תמיד נשארה על הגבול של המטאלקור המסורתי בסגנון קילסוויץ' ואנארת' אבל פיתחה גם סאונד משלה.

The Night Flight Orchestra – Internal Affairs

אלבום הבכורה של פרויקט הרוק הקל-בינוני-עד-כבד של ביורן סטריד ושארלי דיאנג'לו. סאונדים של הסבנטיז והניינטיז, סגידה לדיפ פרפל ות'ין ליזי – והרבה מאד רוקנרול עדין שנעשה על ידי מטאליסטים שרגילים לתת בראש בדת' מטאל מלודי לכל הפחות. מי ידע שמפרויקט האולפן הצנוע הזה תקום להקת ענק?

Dying Fetus – Reign Supreme

אלבומה הלפני אחרון והשביעי של המלכים הקודמים של הברוטאל דת' מטאל, לפחות עד שקאטל דיקפיטיישן פחות או יותר ירשו את מקומם לפני חמש שנים. גם לפני עשור דיינג פטוס, עם עשרים שנות קילומטראז', עדיין היו מפלצות וריין סופרים הוא אלבום ברוטאל דת' מטאל מעולה, ולהבדיל מהרבה אלבומים אחרים שלהם – ממש לא ארוך מדי.

Ihsahn – Eremita

אלבום הסולו הרביעי של איהסן, הקול של אמפרור ואחד מהיוצרים הגדולים ביותר במטאל האוונגרדי לאורך ההיסטוריה שלו. בעוד שהוא לא עשה את אותו האימפקט של שלושת האלבומים הקודמים, הוא בהחלט שמר על הכיוון ונתן לאיהסן ולהקתו להתפתח למקומות מרהיבים שהוא לא יכל לקחת את אמפרור אליהם. לא סתם קוראים לאלבום "מתבודד".

Dawn Of Demise – Rejoice in Vengeance

להקת הדת' מטאל מדנמרק ממשיכה לתת בראש. כל איזה שלוש או ארבע שנים הם מוציאים אלבום וממשיכים להשתולל עם דת' מטאל שיש בו קצת גנריות אבל הוא עדיין טוב מאד לסוגו. מי שאוהב את הדת' מטאל שלו כבד אבל לא מהיר כמו פסיכפוטים זה אחלה של נקודה להתחיל.

Ophidian I – Solvet Saeclum

אלבום הבכורה של להקת הדת' הטכנית מאיסלנד שהוציאה בשנה שעברה את אלבומה השני והמטורף. לא טוב כמו השני שלהם, אבל עדיין אלבום דת' מטאל מקצועי, מעולה ומרהיב.


אלבומים שחוגגים 5 שנים:

Currents – The Place I Feel Safest

אלבום הבכורה של הרכב הדג'נט מקונטיקט. הלהקה ידעה כמה חילופים לפני שהם חתמו בשארפטון רקורדס והוציאו אלבום דג'נטי מגניב, ממש ברוח התקופה.

Iced Earth – Incorruptible

אלבומה האחרון של אייסד ארת' – להקת הפאוור-ת'ראש האגדית מאמריקה שלמרות שידעה אלף חילופי הרכבים הונהגה במשך כל העשור האחרון על ידי ג'ון שפר כנגד אמות הסיפים... ואז התרסקה, כפי שידוע לכולנו, בכך שהוא נתפס מסתער על הקפיטול ביחד עם תומכי טראמפ רבים בינואר 2021. לפחות האלבום האחרון שלהם עוד נשמע סבבה, אם כי הוא העייף בחבורה. בלתי-ניתן-להשחתה? כנראה שלא כל כך.

Igorrr – Savage Sinusoid

אלבומה השלישי של האגדה בהתהוות איגוררר והראשון שיצא במטאל-בלייד, זה האלבום הראשון שלא היה בו שימוש בסמפלים אלא בלהקה חיה, כולל הופעת אורח של טראביס רייאן מקאטל דיקפיטיישן. הפרויקט פורץ הגבולות הזה הגדיר מחדש את ההגדרה של מה נחשב מטאל, לא מעט בזכות האלבום הזה.

Carach Angren – Dance and Laugh Amongst the Rotten

אלבומה החמישי של כאראך אנגרן ההולדנית, הלהקה שקיבלה, בצדק, את הכתר של הבלאק הסימפוני לאחר שדימו בורגיר קצת הלכו לאיבוד איתו בעשור האחרון. זה אמנם לא האלבום הכי חזק שלהם, אבל הוא סולידי ושווה לחגוג אותו.

Entrails – World Inferno

אתם אוהבים את אנטומבד? טוב מאד, גם אנטריילז. הלהקה השבדית הותיקה הייתה קיימת בניינטיז בפורמט כזה או אחר, אבל רק בשנת 2010 הוציאה אלבום ראשון. ומאז יש להם כבר שבעה אלבומים. זה החמישי מביניהם – והוא מרגיש כאילו אנטומבד מעולם לא עזבו אותנו.

Tombs – The Grand Annihilation

אלבומה הרביעי של להקת הבלאק מטאל המודרני הזו מברוקלין, ניו-יורק. אין הרבה מה לחפור על זה, אבל מי שאוהב את הבלאק שלו מפותח וחוצה גבולות, גובל בפוסט-בלאק מטאל, אז טומבס קמה במיוחד בשבילך!

Dead Head – Swine Plague

הרבה לפני שמגיפה שיתקה את כל העולם, אבל מספיק אחרי ששפעת החזירים עדיין הייתה טרייה בזיכרון, ההרכב ההולנדי הותיק הזה, שמערבב בין ת'ראש מטאל לדת' אולדסקול, הוציא את אלבומו השישי. יש כאלה שזוכרים את דד הד מקיל דיביז'ן, יש כאלה שזוכרים אותם אפילו מדרים דיסיבר או אפילו לפני. אבל אני זוכר אותם מהאאטלנד, שנתן לי בראש ללא רחם. האלבום הזה גם בסדר.

Zohamah – Manic Depression

EP הבכורה של פרויקט הבלאק מטאל של חזי מנשה, יוצא ספון אוף איבל ואימטריאל. 12 דקות של מטאל קיצוני שמערבב בלאק, דום ודת' מטאל ללא רחם.

Rasha'im – The Horns of Euthyphro

בתכלס, הכנסתי את 'רשעים' לכאן רק בגלל השם. לא הרבה מכירים את פרויקט הבלאק מטאל הזה מדנוור, וזה האלבום היחיד שלהם, אבל בחייכם, קוראים להם 'רשעים'. הם כבר מקבלים כמה נקודות אצלי.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::