10/03/2006
Distorted - ניזכרים ומתקדמים
מאת: אופיר מסר
מרואיינים: מירי (שירה) ורפי (גיטרה) מלהקת Distorted

להקת Distorted היא אחת מהלהקות הבולטות ביותר בסצינת המטאל הישראלית ולעומת להקות כמו Arafel או Eternal Gray, שגם הקליטו בחו"ל, Distorted בהחלט מהווה את החלק המלודי יותר של המטאל בארץ. יש שיגדירו את הלהקה כדום אוריאנטלי, אך חברי הלהקה מעדיפים לעזוב את ההגדרות האלו ופשוט לעשות מה שהם אוהבים במוזיקה שלהם אשר עכשיו יש לה ביטוי בדמות אלבום הבכורה "Memorial". לאחר 10 שנות קיום Distorted מתחילה להיתקדם בצעדי ענק לקראת הכרה גדולה בישראל וכן גם בחו"ל ולשם כך תפסנו את חבריה, מירי מילמן ורפי מור, לשיחה על האלבום החדש ועל מה שצופן להם העתיד.


שלום לכם, ממש עוד מעט אתם עומדים להשיק את אלבום הבכורה שלכם, איך המרגש?

מירי: מרגש מרגש מאוד! מתפוצצים מחוסר סבלנות כבר. רפי פה מרטיב תחתונים כל לילה מרוב התרגשות. זה מעמד מאוד מרגש.

רפי: לזכותי ייאמר שהם לא שלי.


איך הגעתם ל-Nmc שהחתימו אתכם? לא רציתם לחכות להחתמה בלייבל שכולו עוסק במטאל?

מירי: בארץ קצת קשה למצוא לייבל שעוסק רק במטאל, בחו"ל קשה למצוא לייבל שמבין בהפצה ישראלית, אז החלטנו ללכת על הפצה ישראלית וחוץ ישראלית. Nmc מקושרים היטב לכל החנויות בארץ והם יכולים לעשות את העבודה הרבה יותר טוב מכל לייבל שהוא לא בארץ, לכן היה נוח יותר לחתום עם חברה מהבית בשביל לעשות את ההפצה פה בבית שלנו - ישראל.

רפי: צריך להבין שללהקה שעומדת במעמד של "Unknown Band" בחו"ל נורא קשה לקבל לייבל ישר באלבום הראשון, על אחת כמה וכמה להקה מישראל. אז לאחר תקופה מסויימת ששלחנו את האלבום לחו"ל, החלטנו לפצל את זה כמו שמירי אמרה. אנחנו מאוד מרוצים מהבחירה ב-Nmc ומפה יש לנו רק את האופציה להתקדם בדרך הכובשת.


מדוע בחרתם דווקא בתאריך ה-13.3.06 כדי להוציא את האלבום?

מירי: למספר שלוש יש צליל שמצלצל היטב. בלי שום קשר שהוא גם חלק מתאריך הלידה שלי. חוץ מזה, החלטנו השנה לחגוג בפורים, כי זה חג מאוד משמח ורצינו שאנשים ירגישו שמחה גם בחג וגם בהשקה.

רפי: קודם כל מדובר בחג שיסמל את צאת האלבום, ודבר שני... הגיע הזמן כבר!


האם יש לכם כבר אילו תוכניות להפצה בחו"ל, הופעות אולי?

רפי: חתמנו בלייבל צרפתי שיפיץ אותנו ברחבי אירופה. אבל אנחנו מחכים להודעה רישמית.

מירי: יש גם עוד דברים על הפרק כמו סיבוב הופעות, אבל עדיין שום דבר לא סגור.


ספרו קצת על האלבום החדש Memorial, האם יש קונספט מאחוריו ומאחורי השירים שבו או שכל שיר מדבר על משהו אחר מבחינתכם?

רפי: כל שיר נוגע בנושאים אחרים באלבום, אבל הכל מתגבש לקונספט אחד מורחב שמדבר על הנושא של האובדן האישי אצלנו. כולנו איבדנו מישהו קרוב בצורות רבות מאוד, ולכל שיר יש את הנר שלו בנושא. בגדול האלבום נכתב במשך תקופה ארוכה וכל שיר שנכנס אליו בסופו של דבר הוא תוצר סופי (כמעט... ) של הזווית של הקונספט של האלבום.


הרבה אנשים רוצים לדעת, למה לא כללתם באלבום את השיר הידוע שלכם, "Almost Dead". תוכלו להאיר על הסוגיה הזו?

מירי: מבחינתנו, "כמעט מת" שייך לגלגול הקודם שלנו, כהיותנו להקה פחות מגובשת, עם חומר רך יותר. היום הסגנון כתיבה שלנו שונה לחלוטין מהשיר הזה ולא מצאנו סיבה לשייך אותו לאלבום הזה, הוא היה מתבלט בשוני שלו בצורה קיצונית וגם הליריקס שלו לא מתאים לקונספט. בקצרה: דיי התבגרנו בכתיבה המוסיקלית מאז שיצא השיר הזה אז בשבילנו הוא "כבר מת" ולא "כמעט".


מה תוכלו לספר על עטיפת האלבום, היא מאד מיוחדת ומציגה רגשות רבים. מאיפה הגיע הרעיון שלה?

מירי: הרעיון היה שלי בגדול וכולנו פיתחנו אותו. חשבנו על משהו שינסה להציג את האלבום בצורה הטובה ביותר מבלי להשתמש במילים. כשישבנו לתכנן את הקונספט של העיצוב הרבה תמונות רצו לראש, כולנו מצאנו את עצמנו במרכז עם כל כך הרבה מהליריקס וכל מה שעבר לנו בראש זה תמונות, ככה שבסופו של דבר מה שיצא זו מין המחשה ויזואלית של מה שכולנו ניסינו להראות.

בחרנו לקחת דוגמן בית בשם "עוז מיכאלי" בעל גוף כחוש במיוחד, שייצג את הצד המאוד מלנכולי של האלבום הזה. כל המוטיב החוזר של התמונות באלבום מייצג בעצם דבר אחד: זכרון ותמונה שווה יותר מאלף מילים. התמונות מייצגות בעצם את כל מה שהאלבום הזה אומר וזה זכרון. חשוב לציין כי את היצירה הזאת יצרנו בעצמנו, מביום התמונה, צילום ועד לעיצוב העטיפה (בעזרת אדם נישמה כמובן). גיא צילם, נישמה עיצב את הפרונט והבאק קאבר ואני את כל הבוקלט.


מלבד יומן ההקלטות שלכם שפרסמנו אצלנו ושגם עכשיו נמצא באתר הרשמי שלכם, מה תוכלו לספר על ההקלטות בשבדיה? האם היה שווה לכם להגיע לשם כדי להקליט?

מירי: היה שווה את זה ואפילו יותר. קודם כל זכינו בחוויה מגבשת מאוד שבחיים לא היינו זוכים לה בארץ. נסענו לשם כלהקה, חזרנו משם כאחים. הזענו שם את הנשמה שלנו יחד, ישנו יחד, אכלנו יחד, יצרנו יחד אלבום... זה חוויה שלא זוכים לקבל אותה כל יום. ומלבד זאת, חזרנו עם אלבום ברמת סאונד בינלאומית, משהו שלעולם לא היינו משיגים פה בארץ. אז בהחלט זה היה שווה את זה, הייתי חוזרת על זה שוב היום בלילה!

רפי: קודם כל, התוצר מדבר בעד עצמו. בשום מצב אני לא חושב שהיינו מקבלים סאונד כזה והפקה כזו בארץ. בכלל: כל האלבום הוקלט ומוקסס בשבועיים. אין מצב שהיינו מצליחים לעשות את זה פה. היינו שם בכזה Mode של עבודה פרודוקטיבית, תחת ידיים של אומן בחתיכת אולפן מצוייד... אין דרך אפילו לתאר את זה. כמובן יש את נושא הגיבוש הלהקתי והחוויה המנטלית שעברנו שם. לא רק שזה היה שוה את זה, לדעתי אנחנו חוזרים לשם לאלבום שני. צריך להבין ששם אנשים באמת באים להקליט, לעבוד, לסגור מוצר. פה בארץ גם היו טוחנים אותנו בכסף, וגם עוד היו גורמים לנו להרגיש ש-"תאמינו לי, קיבלתי מעט מדי". אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, ואנחנו יודעים איך אנחנו רוצים את זה, וקיבלנו בדיוק את מה שרצינו.

לפני כחודשיים עזב אתכם מתופף הלהקה, אורי אשל. איך זה השפיע על הלהקה, במיוחד לקראת השחרור של האלבום החדש?

מירי: כמובן שהמקרה הזה השפיע עלינו עד מאוד. הגענו לצומת בלהקה, להפרד מאח. זה היה מאוד קשה, לשני הצדדים. אבל, כמו בכל פרידה, בכל גירושין, יש את הצדדים השליליים והחיוביים. אנחנו פשוט מנסים להמשיך הלאה ומאחלים לאח שלנו - אורי את כל הטוב שבעולם. אנחנו אוהבים אותו מאוד ומאחלים לו הצלחה בכל דרך שהוא רק יבחר.


תוכלו לומר לנו את הסיבה לעזביתו? האם מצאתם כבר מתופף קבוע שיכנס לנעליו?

מירי: הסיבה שמורה לנו בלבד ואנחנו לא רוצים לעשות מזה משהו ציבורי. לעת עתה אח חדש נכנס ללהקה - מתן שמואלי ואנחנו מקווים שהוא ישאר איתנו.

רפי: מתן שמואלי הוא מוזיקאי מוכשר ומתופף אגדתי. צריך להבין כמה החיבור שלנו איתו נהדר ואת זה כמובן יהיה אפשר להרגיש בהופעה הקרובה. למתן יש יעדים משלו לכבוש ואם זה יוכל לצעוד יד ביד ביחד עם דיסטורטד, אז הוא ימשיך איתנו ואז הרווחנו. אם לא, הרווחנו אח.


מתן שמואלי מנגן ביחד עם רפי גם ב-Moonskin, עוד להקה מרובת דכאון. למה אתה כל כך מדוכא רפי?

רפי: אני ממש לא מדוכא... אני פשוט נותן ביטוי לצד רווי הרגשות שלי. המוזיקה שאנחנו עושים במונסקין שונה מהמוזיקה בדיסטורטד, זה רק עוד פן מוזיקלי שאנחנו מציגים. אבל לדעתי התיאוריה שלך על מונסקין מוטעית קצת. אמנם מונסקין מכילה פן דומי למדי, אבל הקו המוזיקלי שלה אינו מדוכא כלל וכלל. אני מניח שתיאלץ להמתין בסבלנות להופעה כדי להבין עד כמה אני לא מדוכא בכלל.


ובחזרה לאלבום... כשמקשיבים לו אפשר להרגיש השפעות של שתי להקות עיקריות, תגידו עד כמה זה נכון: אורפנד לנד (בעיקר מסהרה), ו-Draconian בשילוב של הסאונדים בגיטרות בעיקר, פרטו ונמקו.

מירי: אני לא מסכימה. מבחינתי, אני לא ממש מכירה את Draconian, לא ממש מתחברת לסהרה, אז לא. אבל יש כאלה שישוו, אומנם יש אווירה אוריינטלית, אבל לקחנו את זה בכיוון קצת שונה מאורפנד לנד.

רפי: את הסאונד של הגיטרות שמזכיר לך את דראקוניאן... אתה מאוד צודק, בכל אופן הקלטנו באותו אולפן עם אותו סאונדמן ואותו ציוד ואפילו עבר מאסטרינג באותו מקום. הסיבה שהם חתומים ב-Napalm Records ואנחנו לא נעוצה בעובדה שהם שבדים, NR הם אוסטרים, ואנחנו... אתה יודע, יהודים. ההשוואה לסהרה דווקא תמוהה מאוד בעיניי, כי הקו המוזיקלי שונה מאוד. אנחנו אמנם משתמשים בסולם מינורי-הרמוני ("אוריינטלי") לא מעט, אבל זה הדבר היחידי שדומה. המוזיקה שלנו משדרת משהו אחר לגמרי במקצבים ובתפקידי הגיטרות. כמובן שיש פול כבוד לאלבום, אבל זה ממש לא אנחנו.


יש גם לא מעט קטעים שמזכירים קצת את Nevermore במוזיקה ומקצבים מהירים יחסית לדום, אתם בכוונה יוצאים מהגבלות של הז'אנר הדומי?

רפי: אני לא חושב שקבענו מעולם שאנחנו מחוייבים לז'אנר כלשהו. אנשים נורא אוהבים לקטלג ומכיוון שיש לנו מוטיביים דומיים במוזיקה, אז אנחנו ישר משוייכים לשם. למעשה אנחנו הרבה יותר קרובים לדת' מלודי מאשר לדום, מבחינת רית'ם סקשן. אם תשאל אותי מה אנחנו מנגנים מבחינת סגנון, אני אגיד לך שאנחנו מנגנים דיסטורטד מטאל. אין שום הגדרה שבעולם שקולעת למה שאנחנו עושים, וחוצמזה, אני פה בשביל ליצור מוזיקה, לא בשביל ליצור הגדרה שתתאר את המוזיקה. בלי קשר, אנחנו מאוד אוהבים את נוורמור.


על מה בעצם מדברים הטקסטים ומה הליך הכתיבה שלהם? קודם טקסט? קודם מוזיקה? מי כותב?

מירי: הטקסטים מדברים בעצם על האובדן האישי שמדבר כל האלבום. על החיים בארץ ואיך זה משפיע על כל אחד מאיתנו ועל כולנו בכללי.

רפי: מירי כותבת את המילים ואח"כ אנחנו יושבים איתה וקוראים. המוזיקה נכתבת קודם כל, כדי לקבל את הוייב של השיר ולדעת איך לכתוב את הליריקס בצורה כזו שיתאימו לשיר כשכבה אינטגרלית. יש שירים שהמילים נכתבו קודם, בסה"כ זה תלוי בזרימה שלנו.


מה לגבי שימוש בכלים קלאסים או קלידים? הרבה להקות מונחות זמרת עושות שימוש בהם כדי ליצור אווירה סימפונית, חשבתם על זה או שזה לא מתאים למה שאתם עושים?

מירי: באלבום הזה נגענו ממש ממש מעט בקלידים. אני חושבת שאנחנו לא ממש להקה שבנויה לאווירה סימפונית של ממש. מעט תוספות מעולם לא מזיק אבל לא ברמה של אפיקה או אפטר פוראבר שהקלידים אצליהם ממש בפרונט. אנחנו להקה יותר של גיטרות בפרונט ושירה. אבל שוב, הכל פתוח... הכל תלוי במוד ואיך שזה יצא החוצה.

רפי: אני לא יודע אם באלבום הזה היה צורך לשכבות נוספות של קלידים וכלים סימפוניים. אמנם יש באלבום כלים נוספים מלבד הגיטרה/באס/תופים, אבל כאלמנט מפתיע יותר מאשר כשכבה אלמנטרית. אני לא פוסל שום דבר לאלבום הבא, אני מאוד בעד התקדמות כל שהיא מאלבום לאלבום.


איפה אתם חושבים שאתם יושבים מבחינת הסצנה בארץ? אתם קורצים לקהל הגותי? המטאלי? הדומי? המסיבתי?

מירי: אנחנו קורצים לכל סוגי הקהל, אנשים שיודעים להעריך מוסיקה איכותית, גות'ים, דומים, דת'ניקים הכל. אנחנו תמיד רוצים להרחיב את המעגל הזה, זה חשוב. ובגלל שאנחנו להקה שקשה להגדיר מוסיקלית, אני מאמינה שכל "מטאל הד" יכול להתחבר לאיזה שיר ואם אנשים שלא אוהבים מטאל גם יוכלו להתחבר לזה? הרי זה משובח!


מדוע בחרתם בלהקת כנען להופיע איתכם בהופעת ההשקה?

רפי: כי הם אחלה אנשים ולנו תמיד חשוב להופיע עם אנשים טובים. מעבר לזה, הם עושים מוזיקה טובה, ששונה מאוד באווירה שלה משאר להקות הדת' בארץ וגם הרבה אנשים ביקשו שהם יופיעו איתנו, אז למה לא בעצם.


צפוי איזה משהו מיוחד או בלתי סטנדרטי בהופעה? תרגישו חופשיים לספר כאן ולהרוס את ההפתעה לקהל.

מירי: כן. יהיו הפתעות. דברים שמעולם לא עשינו בהופעות ואנחנו מאוד מקווים שהקהל יעריך את ההשקעה שנעשתה פה. ולא. אנחנו לא נהרוס את ההפתעות!

רפי: ברור שיהיו הפתעות!!! אבל אני מעדיף שכולם יבואו לראות, מאשר לשמוע על זה פה.


בהחלט יהיה נחמד לראות אתכם במועדון כמו הבארבי לשם שינוי.

מירי: כן, גם אנחנו מאוד שמחים שזה בבארבי, בחרנו בו, כי זה מקום מספיק גדול כדי לארח את כל האנשים שיגיעו לחלוק כבוד להשקת האלבום שלנו. יש בו סאונד איכותי והפעם בהופעה הזאת אנחנו לא מתפשרים על כלום!

רפי: הבארבי פשוט מקום מצויין להופעות. וכיף להופיע שם. יש לך גם בקסטייג' מגניב ולא איזה ארון שרתים.


באחת תמונות הפרומו באתר שלכם רואים את מירי מימין ורפי משמאל עושה אגרוף למצלמה, זה מסר של מגננה על הסולנית או סתם איום בת ימי?

רפי: זה אומר שמאחורי כל חזית יפה, קיים עדיין הכוח שישבור לכם את הפנים בהופעה!

מירי: רפי סתם עושה פוזות ... לא, אין פה עניין מגננתי, פשוט עוד צילום "אומנותי" שכזה בסשן צילומים להקתי רגיל ביותר.


לסיום, מה הלאה ללהקה, אחרי האלבום וההופעה?

מירי: הופעות. הופעות. הופעות. הרבה פרומושן, הרבה הופעות, כתיבה של אלבום חדש ועבודה קשה כמו תמיד!

רפי: אנחנו מתחילים סשן כתיבה לאלבום כבר החל מאפריל, בזמן שגיא נוסע לטיול בהודו ותאילנד ובני מסיים את ההכנות שלו לחתונה במאי. זה זמן שאנחנו ננצל לגיבוש הקונספט לאלבום השני, אח"כ שמישהו ינסה לעצור אותנו!