11/04/2006
Stress Factor 9 - ראיון עם הלהקה
מאת: אלון מיאסניקוב
מרואיינים: חברי להקת Stress Factor 9

סיפורי חלופת ההרכבים בלהקת הט'ראש המיתולוגית Annihilator הפכו כבר מזמן לאגדה, אבל שני אנשים שהיו חברים בלהקה באלבומה הראשון והקלאסי Alice In Hell ואף חזרו אליה לאלבום Criteria For A Black Widow, הם אלו שעל גורלם תוהים רוב מעריצי הלהקה. השניים הם Randy Rampage, הסולן המקורי של הלהקה וחבר לשעבר בלהקת ההארד קור האגדית DOA, ו-Ray Hartmann, מתופף הלהקה.

האטרמן עזב את Annihilator בשקט, אבל ראמפייג' עצמו הורד מאוטובוס באמצע סיבוב הופעות באירופה לאחר מריבה רועשת עם מנהיג הלהקה - ג'ף ווטרס. אך למי שתהה - הם שוב איתנו. השניים, ועוד מספר מוזיקאים נכבדים, הקימו הרכב ט'ראש/פאנק בשם Stress Factor 9, שמוציא בימים אלו אלבום בכורה, כדי לשמוע יותר, דיברנו עם חברי הלהקה: רנדי, ריי, והגיטריסטים Kick ו-Frank.


אהלן חבר'ה, רציתי להתחיל עם אלבום הבכורה שלכם Brainwarp Mindspin, מה פירוש השם?

Randy: אין לזה איזו שהיא משמעות עמוקה ואפלה, הייתי כל כך שפוך אחרי העבודה, ואחרי זה עם ההקלטות שנעשו כל הלילה, ושתי המילים האלו פשוט תיארו במדויק אך הרגשתי אז. גם חשבתי שהם נשמעו טוב ביחד ולא יצאו טיפוסיות, או מזויפות או פלצניות מידי לאלבום מטאל וגם הערכתי שזה מתאים לשם הלהקה ולתוכן של האלבום כך שאמרתי לחבר'ה: זה השם של הדיסק!


איך הייתם מתארים את המוזיקה שאתם עושים?

Randy: בן אדם! בטעות יצרנו סגנון מוזיקלי חדש לגמרי שאנחנו קוראים לו רוק - בעל נטיות פוליטיות, מלודי, פאנק, פאוור פופ, ג'אז פיוז'ן, ט'ראש - כבד...?!?!?! נסו לומר את זה 5 פעמים במהירות!... אבל ברצינות, זה חומר כבד, די ישיר, עם השפעות שונות שספגנו מכל הניסיון המוזיקלי שלנו! הלכנו על זה ללא עכבות, שום דבר לא מוזר מידי עבורנו. לאחר שתשמע את זה תבין על מה אני מדבר, אני בטוח שמישהו כבר יחשוב על הגדרה מטופשת כל שהיא כדי לסמן אותנו.

Ray: הייתי מתאר את המוזיקה שלנו כאגרסיבית אבל לא קיצונית. אנחנו מנסים לשמור על מבנה די בסיסי, אנחנו כותבים שירים שהם כבדים אבל עדיין קליטים.


כמה מרוצים אתם מהסאונד של האלבום והעבודה עם המפיק שון ט'ינגולד?

Randy: אני ממש מופתע מהסאונד של המוצר המוגמר, ממש התרשמתי כששמעתי אותו לראשונה. שון עשה עבודה מעולה על המיקס, לכל שיר יש ניואנסים משלו אבל הם עדיין יושבים ביחד טוב כחבילה, הכול מאד ברור ונקי עם אפקטים, מה שנותן לזה סאונד חזק עם מרווח גבוהה (הרבה גבהים צרחניים ותחתית שמנה ויציבה). השימוש המינימלי באפקטים כבדים, והרבה עבודה קיק הכול עזר לעשות את זה נקי ולא היה צורך בהרבה קומפרסורים בשלב המיקס והמאסטר, התוצאה היא סאונד פתוח וטוב ולא מיקס כבד ומחוץ.

Kick: טיי טאבור (מלהקת King's X) עשה את המאסטר, והוא אוהב למחוץ דברים, אבל המיקס הטבעי היה מאד מסודר וחזק, עם תדר נמוך נשלט היטב, כך שלא היה צורך לעשות יותר מידי מחיצה.


אני מבין שהאלבום יופץ ע"י חברת Century Media, הוא גם יוצא דרכם?

Kick: הפעם אנחנו בשליטה על הכל, מה שהותיר לחברת התקליטים רק לעשות את הפרומושיין, מכיוון שזה לא הכסף שלהם בסכנה. להקות בסדר גודל בינוני עם שם טוב שלא ידחפו חזק ע"י חברת תקליטים מרוויחות יותר מלעשות הפצה בסדר גודל מלא אבל לשמור בעלות על הייצור, כמו שאנחנו עשינו. כמו שאנשים שמעו בתקופת משפטי הנאפסטר, חברות התקליטים לוקחות כמעט את כל הרווחים ממכירות הדיסקים, הם מחייבים את הלהקות על העלויות, ולאחר מכן יש אפשרות שהלהקה אולי תעשה דולר או שניים על כל דיסק, או פחות. האלבום הזה נועד להיות ידוע כתוצאה של מפה לפה, לא משנה מי מטפל בו. חברת התקליטים שאליה נמשיך עם האלבום הבא יכולה לטפל בהדפסה המחודשת של האלבום הזה.


בואו קצת מידע על ההרכב, מה ההרכב הנוכחי ואך הצטרפו החברים בה?

רנדי שר, ריי מתופף, קיק ופראניס על גיטרות. מי שעזר לנו בהרכב ועם השם הוא סטוארט קארוט'רס מ-Grip Inc, והוא גם עזר לכתוב ולהקליט חלק מהשירים, אבל יש לו התחייבויות קודמות ללהקה בשם Tenet (פרויקט צד של ג'ד מ-Strapping Young Lad) שלהם יש חוזה עם Century Media. כך שמארקוס מקאלום מלהקת Hurt, של ג'ן הוגלאן נכנס וכרגע השלמנו את האלבום.

פרנסיס פרייטפול, הידוע גם כ-Frank Fright, הוא המנהיג של להקת פאנק ט'ראש מהמזרח הרחוק, הלהקה שלו, Opposition Party, עברה כבר למעלה מעשור של הופעות במזרח הרחוק, וכשהוא שמע על הפרויקט שלנו החלטנו לעבוד איתו ומצאנו שכולנו חושבים אותו דבר. רצינו ריפים וטון רוקיסטים ישירים מעבר להכול בלהקה, ולפרנסיס יש את הכול.


קצת היסטוריה, רנדי וריי ידועים בעיקר בגלל הקשרים ל-Annihilator, מה היו הסיבות שבמקור עזבתם את הלהקה?

Ray: אני עזבתי והצטרפתי אליהם כבר כמה פעמים, זה מסתכם בעניין של הישרדות, לא הצלחתי להרוויח שום כסף שם אז נאלצתי לשמור על העבודה הרגילה שלי, אין לי שום דבר נגד ג'ף ואנחנו עדיין חברים, אבל כמו שאתה יודע שאין ערובות לגבי הג'וב של לנגן ב-Annihilator.


אני יודע ששניכם ניגנתם בכמה להקות מאז, אני זוכר איזה קליפ של להקה שרנדי שר איתה בשנות התשעים, ואני יודע שריי ניגן עם Random Damage, אתם יכולים להרחיב?

Ray: הלהקה Random Damage הייתה נהדרת, היו לנו כמה שירים מעולים, במיוחד באלבום השני שלנו, שלצערנו לא יצא. הסולן-גיטריסט נמצא כרגע בלהקת טריביוט ל-Abba... [צוחק]

Randy: נכון, אחרי שנפרדתי מ-Annihilator ב-1990 בזמן סיבוב ההופעות עם Testament, הרכבתי להקה עם גיטריסט מהתקופה הראשונה של DOA בשם בראד קנט, שגם ניגן עם להקת הפאנק המובילה של סאן פרנסיסקו - The Avengers, הוא גם עבד איתי על פרויקט סולו. הוא עבד עם כמה להקות עם כמה מוזיקאים שכירים והם ישבו ממש טוב אז התחברנו ועבדנו על איזה 10 שירים חדשים באולפני The Fiasco Brothers שבהם הוקלט Alice In Hell.

המתופף שלנו שלח קלטת לתחנת רדיו מקומית שעשתה תחרות להקות שממונה ע"י חברת הבירה הגדולה ביותר בקנדה, השיר שהוא שלח להם היה גרסא ראשונית וגסה לשיר שיצא אחר כך בוידיאו - "Bytor". כולנו חשבנו שזה יהיה מצחיק, כל שאר הלהקות היו "נשקניות תחת ידידותיות לרדיו", בשעה שאנחנו היינו הרכב כבד, מוזר וגס בסגנון ה-New York Dolls, Metallica, Sex Pistols, ואיגי פופ, כולם על קריסטל מת'!

זאת הייתה אחת הפעמים שהאנדר דוגים זכו, הקלטנו באולפנים שבהם הקליטו להקות כמו Aerosmith ו-Bon Jovi ועשינו קליפ ל-"Bytor" עם חברת סרטים ידועה, חתמנו על חוזה ניהול והכול הלך טוב... ואז פוצצנו את הכול על סמים ולא ניגנו מחוץ לוונקובר. אני בטוח שיש פה לקח איפשהו.


כיצד נוצר אלבום האיחוד של Annihilator, ולמה עוד פעם עזבתם?

Ray: אני וג'ף לא דיברנו או ראינו אחד את השני 7 שנים לאחר שיצא האלבום Set The World On Fire. אז פשוט הרמתי לו טלפון יום אחד ונפגשנו ודיברנו על זמנים עברו, הוא בדיוק הוציא את האלבום Remains, ולא הייתה לו להקה כל שהיא, התחלנו לדבר על רנדי וג'ף אמר שהוא מאמין שהוא יוכל להסתדר איתו יותר טוב הפעם כי הוא פחות לחוץ בימים האלה, טעות! החלטנו לעשות אלבום איחוד והופעה אבל ג'ף ורנדי פשוט לא הסתדרו, רנדי פוטר מהלהקה כשנשארו 4 הופעות לסיבוב, אני ישנתי כשקרתה "תקרית האוטובוס" המפורסמת, התעוררתי ורנדי לא היה שם.

Kick: ווטרס עדכן את אתר האינטרנט שלו וכתב "במבט לאחור, הייתי צריך לשלוט במה שקרה קצת יותר טוב ואני מצטער שלא נשארנו איתו עד סוף סיבוב ההופעות".


כיצד רנדי וריי החליטו לשתף פעולה שוב ב-Stress Factor 9?

Kick: רנדי ואני רצינו להקה רצינית ביחד, וריי היה האופציה הראשונה שלנו, למזלנו ריי היה פנוי ורצה להתחיל לתת בראש, כמו כן היינו בקשר עם דן ספיץ, גיטריסט Anthrax, אבל בדיוק אז קראו לו לחזור אליהם.


מה היה חלקם של שני אנשים אחרים שקשורים ל-Annihilator, ג'ון בייטס, הסולן הראשון של הלהקה שגם שכתב את המילים ב-Alice ואנטוני גרינהם, שניגן עם הלהקה אחרי זה?

Kick: זה הרכב הדוק של מוזיקאים כאן, אני מכיר את ג'ון בייטס מסצנת מוזיקת הרוק-א-בילי, ואנחנו גם שטים ביחד. זאת היסטוריה: רנדי החליף את ג'ון ב-Annihilator, בייטס כתב את המילים ל-Alice, השיר וחצי מהאלבום, וגם עוד רבים כמו שירים ל-Criteria שאיחד את רנדי וריי. הוא היה הבחירה המושלמת לתת לנו מילים, אני ורנדי כבר השלמנו את רוב האלבום, ואני נתתי לבייטס מיקס של השירים עם "בלה בלה" במקום טקסט, והוא עבד על זה משם באופן מעולה.

אנטוני היה חלק מתקופה מרגשת ב-Annihilator בהתחלתם, הוא הופיע בקליפ של Alice ועל העטיפה, הוא עזר לי לתאם הופעות וקליפים ללהקת האינדי שלי - Vertical, היום הוא אחד מהמפיקים הגדולים בעולם הרוק, הוא עובד על הופעות של Nickelback, למזלי היו לו חורים בלוח הזמנים. אהבתי מאד את עבודת הליד שלו בשיר "Road Rageacide", שמרנו את הטייק הראשון שלו, כי זה נשמע בדיוק כמו שליד של מטאל צריך להישמע.


יש לחלק מחברי הלהקה קשרים חזקים למוזיקת הפאנק, באיזו דרך אתם חושבים שזה מתקשר למילים ולמוזיקה שלכם?

Frank: זה בהחלט ניכר במוזיקה שלנו עד כמה שזה נוגע לי, אני בעיקרון יותר גיטריסט פאנק מאיזה ווירטואוז, גם אני וגם קיק גדלנו על אותן השפעות משנות השמונים, כשפאנק ומטאל שולבו. וכמובן, הקשר הארוך של ראנדי עם DOA וסצנת הפאנק שמוסיפים עוד איזה מימד פאנק עצבני לשירים.


כיצד השגתם את הופעות החימום עם Overkill?

Kick: הלהקה ניגנה עם Overkill בסתיו 2005, היה ממש כיף, בובי ו-DD הם מקצוענים אמיתיים, לרנדי ולריי זה היה אדיר לראות אותם שוב כי הם עשו איתם סיבוב הופעות במהלך האיחוד של Annihilator.

Ray: היה ממש כיף בסיבוב הופעות ההוא, ההופעות היו מעולות והיה טוב כשרנדי שוב היה הסולן, לזמן שזה נמשך.


מה התוכניות לעתיד הקרוב בשבילכם?

סדרה של סיבובי הופעות באירופה ויפן, וקצת הופעות טיסה קצרות במקומות נבחרים בארה"ב. כבר התחלנו לכתוב את האלבום הבא שלנו.

[ לראיון באנגלית ]