07/04/2019
וחושך על פני תהום - שיחה עם Erik Danielsson מלהקת Watain
כתב: ישי שוורץ

אריק דניאלסון, סולנה ולמעשה המנהיג של Watain הוא אדם מעורר עניין, יש לו את רוח המרד שחסרה כיום בתרבות המטאל ומצד שני זה מרד שמגובה בעשייה אומנותית בעלת ערך ואמירה, לא מרד לשם המרד אלא עשייה אומנותית בעלת ערך גבוה, זה הקו שמוביל אותו לאורך כל שנות היצירה שלו ולמעשה הקו שמנחה את Watain עד היום, אריק צעיר ממני בדור (6 שנים) אבל יש לנו המון חברים משותפים שהיו אנשי מפתח בז`אנר ולמעשה נקודות ההשקה שלנו למרות שהן לא מעטות כלל, מעולם לא ממש הגיעו ל"דיון" ממשי, עד שנקבעה ההופעה בישראל והשיחות החלו להיות צפופות יותר, שוחחתי איתו בערב שישי כמה שעות בטלפון באופן מקיף על הכל, הנה זה לפניכם, אריק דניאלסון בלי השערוריות, בלי שאלות הטיפשיות והרדודות:

זו ההופעה הראשונה שלך בישראל אי פעם, הייתי שמח לפתוח את הראיון בשאלה המתבקשת של מה אתה יודע על המוזיקה בישראל? על הסצנה כאן?

אני מאד שמח שסוף סוף יוצא לנו לנגן בישראל, היו על זה המון שיחות במהלך לא מעט שנים, הרי דיברנו על זה הלוך ושוב, וסוף סוף זה קורה, זה מופע מאד מיוחד בשבילנו, למעשה הלהקה היחידה שאני מכיר מישראל וזו להקה שאני אוהב זו Salem, כשאני התחלתי במטאל בתחילת שנות התשעים הייתי מאד מושפע מ Mayhem בתקופה של Dead ו Euronymous והם דיברו לא מעט על Salem שניהם, זה גרם לי להתעניין ולהקשיב, יש לי בבית את הדמו והאלבומים הראשונים, אני מקווה לשמוע שהם עוד עושים מוזיקה ועובדים, פגשתי אותם ב Hellfest לפני עשור בערך, אני מכיר גם את Melechesh למרות שהם גרים באירופה אבל הבנתי שבמקור הם מישראל, אמנם בפעם האחרונה שהקשבתי לחומר שלהם לא הייתי מעודכן וזה היה לפני עשור בערך, אבל אהבתי את מה ששמעתי, את ההשפעה המזרח תיכונית שהם הכניסו למוזיקה, זה מעניין, זה פחות או יותר מה שאני מכיר ויצא לי לשמוע, שמעתי כמובן סיפורים על הסצנה עצמה ועל הופעות שהיו אצלכם

ניהלתי את Salem במשך לא מעט שנים, אכן הקשר בינם לבין Euronymous בעיקר היה מאד אינטנסיבי וכלל התכתבות שעדיין מתויקות אצלי..

התקופה הזו הכניסה אותי למטאל הקיצוני, כמו שאמרתי, הם (Dead ו Euronymous) הזכירו לא מעט את Salem ובכלל דרכם הכרתי להקות קיצוניות ממדינות שבדרך כלל פחות מוכרות במטאל שלהן, הם בהחלט חפרו וחיפשו הרכבים קיצוניים מכל מיני מקומות בעולם ודחפו אותם.

באלבומכם הרביעי Lawless Darkness שיתפתם פעולה בשיר משותף עם קארל מק`קוי, סולן להקת Fields Of The Nephilim, אחת הגדולות והחשובות בלהקות הרוק הגותי של האייטיז, אני מצליח להבין מה משך אותך למוזיקה שלהם וגם קראתי ראיון אתך בו סיפרת שעבורך זה תמיד היה מצד אחד Euronymous מ Mayhem ו Quorthon מ Bathory יחד עם Andrew מהסיסטרס אוף מרסי או להקות כמו Fields Of The Nephilim, כמוני כמוך, אבל מה חיבר אותו למוזיקה שלכם?

כמו שאמרתי והזכרת כאן, גדלתי על להקות כמו Sisters Of Mercy ו Fields Of The Nephilim יחד עם להקות כמו Bathory ו Mayhem וזה תמיד היה סוג של קיום מקביל ולא משהו סותר, לי זה הרגיש מאד טבעי לחשוב עליו כאורח בשיר הזה (Waters Of Ain) וניסיתי את מזלי, שלחתי מייל למנהל שלהם, בחור בריטי חביב בשם רוב, הצגתי את עצמי וסיפרתי חלו על הרעיון, בהתחלה הוא ענה משהו בסגנון "תשלח את השיר אבל לא הייתי בונה על זה הרבה", אז שלחתי את השיר אבל צירפתי מכתב ארוך ומפורט בו אני מספר את הצד שלי בעניין, את מה שגורם לי לרצות שהוא יהיה חלק מזה, את הקונספט של האמנות שלי ומה שאני מנסה להעביר ואת הקשר הסימבולי עם היצירה שלו, הוא הסכים והקלטנו את השיר, עיתונות המטאל והרוק באירופה עשתה הרבה רעש סביב השיר הזה, משהו שמצד אחד החמיא לי ומצד שני קצת הציק כי לא רציתי שהוא יתארח כדי שיהיה באאז על האלבום אלא כי באמת חשבתי שהוא האדם הנכון לשיר הזה ושיש כאן חיבור אומנותי ורעיוני מיוחד, כשסוף סוף פגשתי אותו שנה לאחר שהאלבום יצא התנצלתי קצת, אמרתי שאני מצטער על כל הרעש שזה עשה בתקשורת, הוא היה מאד מבין ומאד בעד Watain ואני חייב לומר לך שמתחת לתדמית מדובר בבנאדם מאד נחמד, מאד אינטיליגנטי, מסביר פנים, ואני שמח שהוא כן היה פתוח לקבל ולספוג את חיבור העולמות הזה וליצור משהו יחד.

בניגוד נניח ל Sisters Of Mercy ו Andrew שמחפש רק להתרחק מזה..., הבאתי אותם פעמיים לארץ, הבנאדם פשוט בורח מכל אזכור או קשר לז`אנר

כן, אני יודע שהוא ממש מנסה לא להיות מקושר לכל הז`אנר, לא רק המטאל, גם הרוק הגותי והדארק על סוגיו, שמעתי על זה מלא מעט אנשים.

בשנה שעברה עשים טור משותף עם Mayhem בו אתם מנגנים את כל האלבום Casus Luciferi והם מנגנים את כל De Mysteriis Dom Sathanas, למה בחרתם דוקא באלבום הזה? ספר לי על הטור הזה

לא היה תכנון ל Tour, יום אחד אני מקבל טלפון מ Attila הסולן של Mayhem ואני בבית, אנחנו מדברים על כל מיני נושאים והוא מספר לי שהם הולכים לחגוג 25 שנה ל De Mysteriis Dom Sathanas בסדרה של כמה הופעות, ואז אמר "היי, יש לכם גם אלבום שהייתם רוצים לנגן מההתחלה עד הסוף? אולי נעשה טור יחד?" חשבתי ואמרתי "למה לא" והחלטנו שננגן את כל האלבום Casus Luciferi כי מבחינת הקונספט שלו והכיוון שלו הוא הכי מושפע מ De Mysteriis Dom Sathanasשלנו, וזה מתחבר יחד נהדר, זה גם אלבום שיש בו שירים שלא ניגנו מעולם על הבמה, אז החלטנו שזה יהיה האלבום, עשינו סדרה של הופעות באירופה, היה מוצלח מאד

זה אלבום חשוב בהיסטוריה של Watain, הוא מאד שדרג אתכם

מצד אחד אני מבין למה אתה מתכוון, זה אלבום שהעלה אותנו שלב קדימה, אבל מצד שני אני מסתכל על כל אלבום של Watain כפרק נוסף בהיסטוריה שלנו, והוא מלווה עבורי בהמון זיכרונות ורגעים מוחשיים, אני פחות רואה את זה מבחינה עסקית ויותר מבחינה רוחנית כלומר מה אני וחברי הלהקה שלי עברנו בתקופה שהוא יצא, איך הרגשנו ואיך היה נראה העולם הפנימי שלנו, Casus Luciferi הוא בהחלט אלבום שאני מאד גאה בו אבל מבחינת חיבור קשה לי לומר שיש אלבום שהוא חשוב יותר מקודמו, לא הייתי אומר שבהשוואה נניח ל Sworn To The Dark הוא יותר חשוב או פחות חשוב, זה פרק אחר בעולם היצירה שלנו, אני כן מאמין באלבומים וחושב שכל אלבום צריך להיות משהו קצת שונה, קצת אחר אבל לשמור על הצבע והקו שלך במקביל, כשאני ניגש ליצור ולהקליט אני לא חושב על חברת התקליטים או על התגובות של הקהל, זה יסיט אותי מתהליך היצירה אם אעשה זאת, זה גם יפגע בו, ויצירה לדעתי ועבורי זה דבר רוחני, קדוש, משהו שלא נוגעים בו.

בוא נלך קדימה בזמן לתקופה שאחרי האלבום The Wild Hunt, אנחנו שנה שנתיים לאחר צאת האלבום, רוב קהילת המטאל בטוחה ש Watain הולכת להוציא אלבום שיהיה רך ונגיש יותר מקודמו, עם 4 שירים "שקטים" יותר במקום 2, ואתם מגיעים עם Trident Wolf Eclipse: אלבום סופר אגרסיבי וללא רגע שקט אחד, אלבום שחותך לשורשים של המוזיקה הזו

מה אתה חשבת שיקרה?

שמי שחושב שאתם הולכים להתרכך לא מבין את המקום שממנו אתם באים, ושכמו שעכשיו הוצאתם אלבום אגרסיבי זה לא אומר שבאלבום הבא לא יגיעו שוב רגעים יותר נסיוניים כמו שהיו ב The Wild Hunt

מאד נכון ואני שמח שזה מה שחשבת, אבל רוב קהילת המטאל באמת חשבה שאנחנו הולכים להתרכך ו"למסחר" את המוזיקה שלנו כדי להגיע לעוד ועוד קהלים בעולם, אני יכול לומר ש The Wild Hunt היה אלבום עם ההפקה הכי יקרה וארוכה שהיתה שלנו, ניסינו לתת באלבום הזה עוד רבדים שעד אז לא היו קיימים אצלנו או קיימים במינון נמוך, חיפשנו להתנסות ואכן יצאו שם שני שירים שאני מאד גאה בהם (שיר הנושא The Wild Hunt ו They Rode On) ובכלל האלבום מצוין לדעתי, אבל זה ממש לא אמר שאנחנו נרכך את המוזיקה שלנו כדי למכור יותר אלבומים, ממש לא, זה לא המקום שאנחנו באים ממנו.

סיבוב ההופעות של The Wild Hunt היה ארוך, הכי ארוך שהיה לנו, אני זוכר שזמן קצר אחרי שחזרתי הביתה והתחלנו לכתוב חומר חדש וכבר יצרנו 2 שירים חדשים היתה תחושה באוויר של "האלבום הזה הולך להיות אגרסיבי, מלא אנרגיה וכזה שמתכתב עם השורשים של המוזיקה הזו" ואכן שאר השירים הלכו קדימה והמשיכו בכיוון הזה, מאד Straight Forward Metal, מאד נוגע בבשר ובמהות של המטאל האקסטרימי כמו שאנחנו מבינים אותו וחיים אותו 24/7, חלק תהליך החיפוש היה להביא הפעם אמירה פחות נסיונית ויותר נותנת בראש, אני שמח שבכל אלבום אנחנו מביאים משהו חדש לשולחן ולא שוב ושוב את אותו הדבר.

אבל כולם נשמעים Watain, וזה קשה לשמור על הקו שלך וגם לחדש ולא להוציא את אותו אלבום שוב ושוב, אני לא אזכיר כאן שמות אבל כולנו יודעים על מי מדובר, להקות שנשמעות נהדר, מנגנות סגנון קרוב לשלכם אבל אין בהם כמעט יצירתיות

אני יכול להסתכל על הבלאק מטאל השבדי או הנורווגי ולנתח מה בעצם נוגע ביצירה שלנו אבל קצת קשה לי להפריד בין שתי המדינות אולי כי בשבילי החיבור סביב Mayhem בתקופת Dead היה לב העניין, והוא הגיע בכלל משבדיה וזה כאילו מאחד את הכל לאזור אחד, אבל אני יכול להבין למה אתה מתכוון.

שהלהקות השבדיות ניגנו טוב יותר, הופקו טוב יותר, אבל הנורבגים היו יצירתיים יותר

מצד אחד זה נכון, אבל מצד שני תראה את Dissection עם רמת היצירתיות שלהם, תראה את Bathory או אפילו את Tiamat, אלו להקות שבדיות שהיו מאד יצירתיות, הביאו משהו אחר והיה להם את כל החבילה: יצירתיות, נגינה, אמירה אומנותית מעל למקובל וכיו"ב, אני יכול בהחלט גם להעריך אם ניקח לדוגמא את Marduk ואת חמשת האלבומים האחרונים שלהם, אני מעריך את ההתמדה והדבקות במקרה הזה, את זה שהם מציגים קו והולכים איתו עד הסוף, מעריך את זה מהמקום שמעריך לצורך העניין את Motorhead, זו דוגמא ממש טובה.

או AC/DC נניח..

כן, בדיוק, כשאתה רוכש אלבום של להקה כזו אתה יודע כמעט לחלוטין מה תקבל שם, לא תתאכזב, זה לא פשוט להמשיך לאורך כל כך הרבה שנים לעשות את זה ואני מעריך את זה, אני מעריך כל מוזיקאי שניגש לעשות מוזיקה מהמקום בו הוא עצמו מרגיש שיש בה אמירה, פחות רלוונטי הסגנון ברמה הרוחנית, Watain מצד שני פחות במקום הזה, אנחנו רוצים לחדש משהו בכל אלבום ולא נוציא אלבום חדש אם לא נרגיש שיש לנו משהו חדש ורלוונטי להגיד נכון לעכשיו, לא נוציא אלבום כדי לצאת לטור או כי עברו כבר שנתיים מהאלבום הקודם, נוציא אלבום כשנרגיש צורך אמיתי לומר משהו בעולם הזה, אבל אני בהחלט מעריך להקות על ההתמדה הזו.

אריק אתה מתעסק המון בצד הויזואלי של הדברים, בגרפיקה, באמנות, אתה חסיד של Do It Yourself כשזה מגיע לעיצובים, לכל מה שקורה בהרכב מבחינת נראות, הייתי רוצה לשאול אותך לגבי זה מספר דברים, אתה מציג בעבודות שלך השפעות חזקות מאד מתרבות המטאל והפאנק של שנות השמונים, האווירה בגרפיקות שלך ובמיוחד בפוסטרים היא של 1983-1988 מבחינת מקורות ההשראה, החשיבה האנלוגית, הצבעים, השימוש במוטיבים, מאיפה זה בא? אתה יליד 1982 ולמעשה עוצבת מוזיקלית בניינטיז אבל כשראיתי את הפוסטרים שאתה מעצב ללהקה ומכניס שם אלמנטים של תרבות רחוב, ופאנק, כמו הפוסטר עם המעיל של G.B.H (להקת פאנק שביקרה בארץ ב 1993) זה סיקרן אותי

עוד לפני שנכנסתי לכל העניין הזה של גרפיקה ואמנות וציור החדר והבית שלי היו נראים כמו מועדון בשנות השמונים, פליירים על הקירות, פוסטרים בכל פינה של הופעות, אהבתי את זה בתור ילד וגם כיום הדירה שלי נראת ככה, הכל מלא כרזות של להקות, עטיפות של אלבומים, כמו מקדש לתקופה, אני בהחלט מאמין ומרגיש שכשאמן מעצב לעצמו את הנראות זה נותן מימד חזק ונוסף לכל העניין, בחזרה לתחילת דרכי: גדלתי על מטאל, אקסטרים מטאל, רוק גותי מהאייטיז, פאנק, אינדסטריאל, המון דברים שיש בהם אמירה מיוחדת, אני אספן של אלבומים, תקליטים, דיסקים וקסטות מהתקופה, כשאני אומר "התקופה" אני מדבר מתחילת שנות השמונים ועד 1992, אני חושב שזו התקופה בה המטאל היה בשיאו, זה קצת עצוב להגיד את זה אבל זו האמת, מאמין שאתה מרגיש אותו דבר, אני אוסף מגזינים מהתקופה, קלטות דמו, תקליטים, יש לי אלפים על אלפים בכל הבית, זה היה ככה מילדות, מגיל צעיר מאד, לתוך זה נכנסה השפעה של תרבות הפאנק, הפאנק הישן, להקות כמו G.B.H, אקספלויטד, מיספיטס, דברים כאלו, גם ברמה הויזואלית, ואת ההשפעה הזו רואים חזק מאד בפוסטרים שאני מעצב ל Watain, אני אמנם יליד 1982 וגדלתי כנער בשנות התשעים אבל ההשפעה הכי גדולה עלי ומה שהכי מחובר אלי אלו שנות השמונים עד 1992 גג 1993, דברים שנוצרו בתקופה ההיא משמשים השפעה ענקית עלי עד היום, וכל ה Art שלי מגיע משם, זה נותן לנו קטע ייחודי לדעתי אבל זו לא הסיבה שאני עושה את זה, הסיבה היא כי אני אוהב את זה, זה לא משנה אם זה בלאק מטאל, פאנק, ט`ראש או רוק מלוכלך, ההשפעות האלו מהשנים ההן מאד מוצגות ביצירה הויזואלית שלי, אני שמח שאנחנו נוגעים בנושא הזה.

בכלל כל תרבות הרוק נ` רול מאד מושרשת ב Watain, מאד נמצאת שם, גם עניין ה Bikers נוכח חזק

ברור לחלוטין, אנחנו שם לגמרי, יש צד חזק מאד של זה שקיים אצלנו בהרכב, זה גם מתאים לנו כאנשים, אנחנו אנשים כאלו, אני חושב שעולם המטאל מאד איבד את זה וחבל, אין הרבה להקות שמייצגות משהו ש"מריח מרוק אנד רול" במהות שלו, בקטע הזה אנחנו לא מושפעים מכלום מבחינה עסקית, לא מחברות התקליטים, לא מהמגזינים, לא מתגובות קהל, אנחנו פשוט אנחנו, וזה יוצא מאיתנו בצורה טבעית, אמיתית, זו גם העצה הכי טובה שאני יכול לתת ללהקה צעירה: להיות הם באמת ולהביא משהו מיוחד, להיות אמיתיים, לא ליצור משהו מזוייף.

צריך איזה מימד בועט, מרושע, מלוכלך, וזה משהו שללהקות כיום כמעט ואין, הן איבדו את זה איפושהוא בדרך, אני לא רק שומע את זה באלבומים (שהם איבדו את זה) – אני גם עובד איתן פנים אל פנים ורואה את ההתנהגות, הם "הולכים לעבודה" ברוב המקרים, אצלכם זה אחרת ולדעתי זה גם מה שגורם לכם ליצור עניין

בדיוק ! ואת זה אתה תשמע לא רק במטאל אלא גם בלהקות רוק מסוימות, אני חושב שרעיונית זו כל המהות של המוזיקה הזו, חייב להיות שם משהו בועט, משהו מלוכלך, משהו קצת מרגיז, חוצפני, זה הרעיון, אנשים שניגשים ליצור מוזיקה כזו ולא קולטים את זה פשוט מפספסים את כל הבשר של העניין בעיני, וזה מחזיר אותי להשפעות הגרפיות עליהן שוחחנו קודם, ולתקופה ההיא, יש קו מנחה בין כל זה אלינו כלהקה וברור לחלוטין שזה קיים אצלנו, כל הקלישאה הזו של Bad Boys Of Rock And Roll היא קלישאה אמנם אבל היא נכונה, הרוק אנד רול זה הילד החצוף שצועק את האמת שלו, תמיד היה, נעלם איפושהו בדרך אבל זו המהות האמיתית שלו, ברגע שאתה לוקח גיטרה ויוצא ממך ריפים עם דיסטורשן ואווירה של חבורה שמנגנת בוייב מטורף אתה כבר בתוך המעגל הזה, לאן תיקח את זה מכאן ועד כמה תלך עם זה רחוק זה כל אחד לעצמו, אנחנו חיים את זה לגמרי, הבית שלי ואוסף המוזיקה שלי מראה בדיוק מי אני ומאיפה אני מגיע רוחנית ותרבותית.

בוא נדבר על בחור רוקר שבדי בהקשר זה שהיה חבר טוב שלך עוד בתקופת התיכון, Dave Lepard הסולן של Crashdiet (להקת גלאם שבדית) ששם קץ לחייו ב 2006, האלבום הראשון שלהם Rest In Sleazeהיה הדבר הכי טוב בז`אנר הזה מאז נניח Slave To The Grind של Skid Row אם אתה שואל אותי

שמח שאתה מזכיר אותו, דייב היה חבר שלי עוד מהתיכון, שתדע שהוא היה מעריץ של בלאק מטאל לחלוטין, הוא אהב Nifelheim ו Dissection לא פחות משאהב הארד רוק וגלאם.

כן, ראיתי אותו ב DVD של Dissection דופק הדבנגינג ליד הבמה בשורה הראשונה

לגמרי, הוא לגמרי שם, אני בטוח שהוא היה מאושר לשמוע את הדעה שלך, בכל אופן הוא ואני חברים עוד מהתיכון וחלקנו עם Crashdiet חדר חזרות, דייב היה בדיוק הרוקר עליו אני מדבר בחצי שעה האחרונה, הוא בחר אבל לקחת את זה לאקסטרים עד הסוף, הכל היה אצלו עד הקצה, טוטאלי בטירוף, הכל עד הקו של הסכנה ולעבור אותו, ההתנהגות, הסקס, הסמים, הכל, היתה לנו תקופה די משוגעת ביחד, יחד עם זאת הוא אדם סופר מוכשר, סולן אדיר לטעמי, אתה לא יכול לשמוע את הקול שלו ולא לקלוט שהבנאדם הזה עבר דברים קשים והולך על הקצה בחייו, שומעים את זה בגרון שלו, הוא היה שמח לדעת שאנחנו מדברים עליו כעת, בלי ספק אדם יקר ומוכשר מאד, זה אדם שראית מיד שאו שיהיה רוקסטאר או שיקרה לו משהו לא טוב בדרך, יש לנו המון זיכרונות משותפים.

אתה חושב שבהקשר הזה העובדה שאתם באותו הרכב מהיום הראשון עזרה לכם? בהמשך לשיחה ובאווירת הגלאם אתה זוכר מה אמרו באייטיז על Motley Crue "אנחנו לא להקה, אנחנו כנופייה", וזה היה קיים עוד בסבנטיז עם Thin Lizzy ולהקות דומות, אתוס הכנופייה.

ברור שזה עוזר, אומר לך משהו: כשאתה פותח להקה עם חברים מתקופת התיכון ואתם נשארים יחד 20 שנה ויותר אתם למעשה גדלים יחד ומתעצבים יחד, כמו חברות טובה על חברות טובה, יש לכם שני דברים שמחברים אתכם, החברות והלהקה, אצלנו הרגשנו מההתחלה ש Watain היא משהו גדול יותר מעוד להקה, משהו רוחני יותר, משהו שלמדוד אותו במובנים של ריבים על כסף, או על קרדיטים זה מנמיך את המונח הזה של Watain, כולנו הרגשנו כך מהיום הראשון, וכשכולם מרגישים כזו תחושת שליחות והקרבה עמוקה כלפי הדבר הזה שיצרנו כולנו ביחד אז לריב פתאום על כסף או על קרדיטים בשירים נראה טפשי ולא משמעותי בכלל, וכולנו מבינים את זה ומאד מכבדים אחד את השני, וזה גם חשוב: לכבד את מי ששותף אתך למסע הזה, ברור לחלוטין שזה עוזר ומגבש את ההרכב גם כלפי פנים וגם כלפי הקהל, זה דבר אחד לבוא ב Statement מהסוג שאנו באים בו אם הזכרת את אתוס הכנופייה במוזיקת הרוק, וזה דבר אחר לבוא בכזה קטע כשבכל אלבום יש לך נגנים חדשים, זה ייראה כמו "הנה הכנופייה החדשה שלי" "והנה זו שאחרי שנה" זה לא משדר אמינות, ואמינות זה הבסיס לכל מה שאנחנו עושים ויוצרים.

ראיתי שסגרתם את האפשרות ליצור אתכם קשר בעמוד הפייסבוק של הלהקה ובמקום זה פתחתם תא דואר שמי שרוצה יכול פשוט לכתוב מכתב ולשלוח אותו בדואר, חייב להגיד שזה גאוני

נכון? אני גם אוהב את הקטע הזה מאד, שוב בהקשר ישיר לתקופה של אז, שמע, היינו מקבלים מאות הודעות כל יום בפייסבוק, 99 אחוז מהם משפט אחד, אנשים היו כותבים לנו משפט וחצי "הלהקה שלך ככה וככה בעיני" או "למה התכוונת בזה?" ממש משפט אחד, כמו שעושים ב 2019, נמאס לנו מזה, אין לנו גם מה לענות על 99 אחוז מההודעות האלו, אז סגרנו את האופציה הזו בעמוד ומי שרוצה להגיד לנו משהו: יש ת.ד ושישקיע ויכתוב מכתב עם מה שיש לו להגיד, יילך לדואר וישלח אותו, אנחנו קוראים הכל ביסודיות ומגיעים דברים מאד יפים, מכתבים רציניים, אנשים שולחים כל מיני דברים, כותבים לעניין, זה העלה את הרמה של התקשורת לחלוטין, מי שבאמת רוצה תגובה ושנקרא את מה שיש לו לומר לא יתבאס מזה שהוא מתבקש לכתוב מכתב ולשלוח, ההפך, הוא יבין כמו שאתה הבנת שזה מנגנון סינון שנועד לתת במה לאנשים כמוהו לקבל את מלוא תשומת הלב ולא שהדברים שהוא כתב מהלב ייקברו בין מאות הודעות נונסנס מדי יום.

דברים אחרונים לסיום ולקראת הביקור כאן

אנחנו מאד שמחים להגיע לנגן בתל אביב סוף סוף, אני מזמין את כולם לבוא ולחוות מה זה Watain ומה באמת קורה בהופעה שלנו, אני מבטיח שכמו תמיד: ניתן הכל על הבמה עד הסוף ושכל מי שיגיע יחווה משהו שישאר איתו.