27/06/2019
על פוליריתמים ומלודיה - ראיון עם Amos Williams מ TesseracT
כתב: דני ארם

TesseracT להקת הפרוגרסיב מטאל הבריטית, נחשבת לאחת מחלוצות ז'אנר הדג'נט ביחד עם Periphery Monuments ועוד. הלהקה הוקמה ב 2003 והוציאה עד היום 4 אלבומים מלאים, כשהאחרון שבהם, Sonder, יצא ב 2018. טסרקט התבלטה מהלהקות האחרות בז'אנר בזה שלקחה את הדג'נט למחוזות היותר מלודיים, ומשלבת הרבה אלמנטים אמביינטים במוזיקה. אחרי שבשני האלבומים הראשונים טסרקט ייצרה אלבומי קונספט, היא קצת עברה לייצר אלבומים שמתרכזים בשירים.

בנוסף, טסרקט היא להקה שלא דורכת במקום. בעוד האלמנטים המקוריים של הדג'נט תמיד קיימים, הלהקה משתנה ומתפתחת בכל אלבום שהיא מוציאה, כש Sonder לא יוצא מן הכלל. בסונדר הלהקה הציגה את המוזיקה אולי הכי נגישה שלה עד היום, כשהיא אורזת את המורכבות הפרוגרסיבית שלה בעטיפה הרבה יותר קלה לעיכול גם לקהל הפחות מורגל לפוליריתמים. הצד הרך/ מלודי/ אמביינטי תופס יותר מקום ממה שתפס עד היום ומייצר אלבום כמעט צ'ילאאוט שמתובל בריפים וגרובים כבדים.


לקראת הופעת הבכורה של Tesseract בישראל, בפסטיבל ה Dream Fest Israel שקורה כאן ב 18 ביולי, אני ו Amos Williams, בסיסט הלהקה, פטפטנו קצת על מוזיקה יצירה ציוד ודג'נט.

מה שלומך עמוס? נח מהטור?

בסדר גמור. כן, סוף סוף. נחמד קצת לנוח כי באמת אנחנו מאוד עסוקים לאחרונה. אתה יודע, אנשים שמכירים אותנו מהלהקה מתמונות ויוטיוב, חושבים שהחיים שלנו זוהרים ולא ממש מבינים כמה עבודה מאחורי הקלעים אנחנו צריכים לעשות כל הזמן. ממש עכשיו התחלנו להרים פרויקט חדש שאם ייצא לפועל יהיה האירוע הכי גדול שהפקנו וזה המון המון עבודה. אבל באותה נשימה אין מה שמרגש אותנו יותר מלעשות דברים חדשים.

בסונדר המשכתם את מגמת ההתרחקות מז'אנר הדג'נט. זה היה מכוון?

תמיד ידענו שאנחנו לא בדיוק יושבים במשבצת של הז'אנר. עם ההרכב הראשון שלנו היינו סגנון אחר לגמרי שהיה יותר בכיוון ראפ\ניו מטאל. דן תמיד היה בכיוון יותר מלודי של רוק ופופ. ג'יי היה בעניין משוגע ומשם הביא את הנטייה לגרוב יחד עם אקל (Acle) ואז עוד הוסיף אלמנטים של ג'ז לגרובים חדשים. אבל בעיקר בגלל הרצון למלודיה התרחקנו מהסגנון המקורי.


בעוד הרבה להקות אחרות מהסגנון התקרבו יותר לאלמנטים אלקטרוניים או לגרוב, אנחנו דחפנו לכיוון יותר מלודי ופינק פלוידי. ובגלל ההתבדלות הזאת מהסגנון המקורי אנחנו עוד יותר אסירי תודה לקהל על הקבלה שלנו.


שמתי לב שבניגוד לאלבום הקודמים, בסונדר רוב הרגעים הכבדים יותר הם גם איטיים יותר. אתם ממש יורדים לחצי קצב ומגבירים את האינטנסיביות.

באמת היום כשאנחנו חושבים כבד אנחנו חושבים על לאט יותר. מעניין שאפילו משוגע התחילו להאט לאחרונה. אולי כשאתה כל כך מעורב בהפקה אתה מגלה שככל שאתה מאט אתה יכול לשדר יותר כבדות.


מעבר להאטה של החלקים הכבדים ולמרות אלה, סונדר מעביר תחושה הרבה יותר רגועה ומדיטאטיבית.

רצינו לתקשר לקהל רחב יותר. אני לא מתכוון בלהפוך ללהקת פופ, אבל כן רצינו למצוא דרכים חדשות שיותר אנשים יוכלו להקשיב ולהתחבר. מה שמעניין הוא, שכל מה שאנחנו עושים אפשר לפרק לדברים קטנים. כשמוסיפים עוד ועוד פרטים קטנים, הפרטים האלה הם מה שעושים את הדברים מורכבים והכל נהיה מסובך וככה אתה גם מאבד נקודות אחיזה. אפשר להגיד שגילינו שבמקום המורכבות של התפקידים, החלק היותר מעניין הוא היחסים בין הכלים.

אחד הדברים שתמיד בלטו בעיני בטסרקט הוא הדומיננטיות של הבס.

זה בא מאקל שמפיק את המוזיקה. אקל תמיד אהב מוזיקה שה LOW END דומיננטי וחשוב, והוא אוהב גרוב שמגיע מחיבור בס תופים. אז זה מתבטא במוזיקה שלנו. את הבהירות של הבס הוא משיג דווקא מהורדה של חלק מהלואו אנד שבא עם "עננות". בנוסף אנחנו מכפילים את הטראק ועל ההכפלה מוסיפים דרייב. זה פשוט שם את הבס ממש מקדימה במיקס וגם האלמנטים הריתמיים קופצים החוצה.


איך הקהל מקבל את הכיוון החדש של סונדר?

אנחנו ברי מזל. בינתיים עם כל אלבום הצלחנו לצרף עוד קהל ונראה שגם הקהל הותיק אוהב את האלבום. בתור אנחנו רואים פיצול גיאוגרפי מעניין. לדוגמה, אוהבים מאוד את פולריס, ברוב אירופה סונדר ממש פופולרי ובאוסטרליה אוהבים יותר את החומר הישן. זה לימד אותנו שאנחנו יכולים רוצים וצריכים לנגן שירים מכל התקופות.


אם דיברנו על ה"התרככות", מדגדג לכם ללכת לכיוון השני ולעשות משהו ממש כבד?

בוודאי. אנחנו כבר עובדים על חומרים חדשים וחלק מזה בהחלט כבד, אבל אי אפשר להבטיח איך זה ייצא בסוף. אנחנו דוחפים לקצוות אבל צריך גם את הצד האמביינטי בשביל הקונטרסט.


בסונדר גם אפשר לשמוע שהסאונד גיטרה שלכם השתנה. מה הביא את זה? ( קצת ברבור טכני למוזיקאים שביננו)

היה חסר לנו סאונד יותר טבעי. סאונד שהוא יותר סינתזה ופחות חיקוי. ועם ה AXE FX שאיתו עבדנו ולא הצלחנו להגיע לזה. ולכן עברנו לעבור ל KEMPER שסיפק לנו את זה. לא הרבה יודעים אבל בהתחלה שלנו עבדנו עם POD ועברנו לאקס בשביל למצוא בהירות. זה בא לנו מהרצון לשמוע נקי יותר. דווקא בכבדות קל יותר למצוא בהירות. אבל לדברים האחרים רצינו משהו פחות מקומפרס והיי גיין.


מה הגישה שלכם ליצירת סאונד שהוא ייחודי לטסרקט ולא נשמע כמו הרבה להקות אחרות?

זה מתחיל באופי האיזוטרי של הכתיבה והנגינה. מה שמשפיע באופן ישיר על הסאונד. אצלי לדוגמה, אני הייתי בעבר פרקשוניסט, ויש לי "יד כבדה" בנגינה. הבס שלי היא כמעט כמו תוף ויש לזה השפעה ישירה על הסאונד. לג'יי יש דרך מוזרה שבה הוא מחזיק מפרט וזה גם משנה את הסאונד שלו לגמרי. כל הפרטים הקטנים האלה של כולנו, כשהם משולבים יחד, כבר מייצרים סאונד ייחודי לנו.

אחד השינויים הגדולים בסונדר הוא שכתבתם אותו יחד, לעומת האלבומים הקודמים שבעיקר אקל היה אחראי על הכתיבה. מה גרם לשינוי?

זה מסוג הדברים שקורים אצלנו מתוך צורך. רצינו לשמור על מומנטום בפרופיל הבינלאומי שלנו. זה יצר הרבה לחץ על אקל והוא נתקע עם הכתיבה. בנוסף הרגשנו שלכל אחד מאיתנו יש מה להגיד. אז ככה קיבלנו את השיר King. אקל קיבל את הריף הראשוני וממנו פיתח את ההמשך. Juno התחיל מהטכנאי הקודם שלנו שכתב את הריף. הוא כתב אותו בצורה שהוא חשב שככה אנחנו היינו כותבים אותו. אני הוספתי את ה slap שלי עליו, ואקל הוסיף את שלו מעל. בסוף יצרנו סוג של קאנון שאולי נשמע מסובך אבל בבסיס הוא פשוט. הגיטרה הוקלטה במטבח שלי, הבס הוקלט במטבח אחר, וכל זה דוגמה למה אנחנו בטסרקט עושים איך ואיפה שרק יכולים.


ועכשיו כשאתה מסתכל אחורה, נראה לך שזה תהליך שתחזרו עליו?

כנראה שנהיה חייבים כי גיאוגרפית אנחנו מפוזרים בעולם. ג'יי נמצא בטקסס, אני בצרפת. החיים האמיתיים מכריחים אותנו לעבוד בנפרד. אבל איכשהו תמיד היינו הרכב שכולם יוצרים בנפרד ובסוף מרכיבים יחד את כל החלקים. אז ברמה מסוימת זה לא כל כך שונה. אבל מעניין איך זה יתפתח הלאה. יש לנו 18 חודשים להשלים את העבודה על השירים. הכל יכול לקרות.


אם היית מקים פרויקט צד, מה היית מנגן בו?

אתה יודע, באמת ניסיתי להרים משהו כזה, אבל אני פשוט כל כך עסוק עם טסרקט שזה לא יצא לפועל. אבל אני חושב שהייתי מכוון למשהו יותר קולנועי. משהו פחות מבוסס כלים ויותר מבוסס צלילים וסאונדים. הסט אפ של להקת רוק בסופו של דבר קצת מגביל אומנותית. שזו אחת הסיבות למה אנחנו תמיד מחפשים דרכים חדשות להתבטא.


לסיום, סוף סוף אפשר לחגוג את ההגעה הראשונה שלכם לישראל

מהיתרונות של החיים האלה הוא ההתרגשות שיש לנו לבוא למקום חדש כמו ישראל ולמצוא תרבות אוכל ואנשים חדשים. וכמובן כמוזיקאים לבוא ולראות איך המוזיקה שלנו מדברת אליכם. יהיה נפלא.