02/12/2007
Tarja Turunen - סופת חורף מפינלנד
מאת: אופיר מסר
מרואיינת: הסולנית Tarja Turunen

לחובבי המטאל הסימפוני, או בכלל, מטאל שמובל ע"י קול נשי, השם טארייה טורונן בוודאי לא ישמע זר. ישנם רבים שיגידו שהיא זו שנתנה את הפוש הראשוני לכל אותן להקות עם סולניות לקום ולכבוש את העולם. אך קשה לדעת אם היא ידעה למה היא נכנסת כאשר Tuomas Holopainen, חברה ללימודים, ביקש ממנה להשתתף בפרויקט מוזיקלי שלו איי שם ב-1996. שמו של הפרוייקט היה Nightwish והשאר, אפשר לומר, כבר היסטוריה.

הייתה זו שנת 2005 שהביאה לסיומה של אחת התקופות המצליחות ביותר של Nightwish ובו בזמן, התחלה של אחת התקופות הקשות ביותר על טארייה. ב-21 לאוקטובר של אותה שנה, לאחר הופעה מדהימה בפינלנד - שסימנה את סיום סיבוב ההופעות שהחל בעקבות ההצלחה המסחררת של Once, האלבום החמישי של הלהקה - טארייה קיבלה את מכתב הפיטורין שלה, שלהפתעת רבים, כולל עצמה, הגיע בצורת "מכתב פתוח" שפורסם בפומבי ויצר כאוס רב בעולם התקשורת והמטאל בפרט.

"זו הייתה תקופה מאד קשה בחיים שלי, והיה לי מאד קשה להתגבר עליה." מספרת טארייה, "מה שקרה ביני לבין הלהקה תפס כותרות בתקשורת המון זמן, זה הפך לסיפור גדול ורגיש מאוד בפינלנד, היות ו-Nightwish היא להקה גדולה, לפינים היה קשה מאוד לקבל את זה והתקשורת חגגה." אך מאז, טארייה לא עמדה במקום ועבדה במרץ כדי לצאת מהבלגן, בזמן שחבריה היו עסוקים בחיפושים אחר סולנית חדשה, היא החלה לעבוד על אלבום סולו, שיראה לכולם את הזווית המוזיקלית והיכולות השונות שלה.

ספטמבר 2007, האלבום שקיבל את השם My Winter Storm, מתוכנן לצאת ברחבי העולם בחודש נובמבר דרך Universal Music, אחד הלייבלים הגדולים בעולם, לא רק במטאל, אלא בכלל. אמנם זהו אינו אלבום הסולו או העבודה המוזיקלית הראשונה של טארייה ללא חברי Nightwish - היא הספיקה לשתף פעולה עם אמנים רבים אחרים וגם לשחרר אלבום מיוחד לרגל חג המולד שכלל בעיקר גרסאות קלאסיות לשירי חג פינים - אך זה בהחלט הצעד הכי משמעותי שטארייה עשתה בקריירה שלה, כאמנית סולו.

כמצופה מלייבל מכובד, חודשיים לפניי זהו זמן הגיוני לתחילת הפרומושן, לכן, אין סיבה שלא יחל סבב הראיונות, עוד לפני שמישהו בכלל שמע את האלבום החדש. בכל אופן, הפעם לשם שינוי ישראל לא נשארה מאחור, מכיוון שהאלבום מתוכנן לצאת גם בארץ באופן רשמי. כשסיפרו לי שאני הולך לדבר עם טארייה, להגיד לכם את האמת, לא היה לי קל וסירבתי להיות המראיין, אולי כי הרגשתי שהחמצתי את ההזדמנות לשאול אותה את מה שבאמת מעניין אותי, מהתקופה שהיא עוד הייתה ב-Nightwish.

לבסוף, אם זה הגורל, או סתם קצר בתקשורת, קרה שבאותו יום שתוכנן לראיון, אנשי Universal חייגו דווקא אלי ולא סתם, העירו אותי (בשעת צהריים מוקדמת מידיי!) בטענה שרוצים להקדים אותו. מכיוון שלא רציתי לוותר על הזכות שניתנה למגזין לדבר עם אחת הנשים הנחשבות ביותר שהתארחו אצלנו, לא יכלתי לסרב וחיש מהר התארגנתי על שאלות וניסיתי לשלוט בעצמי, עם כל ההתרגשות שבדבר. וכך, קושרתי לביתה של טארייה בפינלנד, שם החלה השיחה.

"כיף להיות בחזרה בבית, בפינלנד, זה נהדר." היא מספרת. "מזג האוויר מאד צבעוני ונחמד. טיפה גשום, טיפה שמש, כל הזמן מתחלף, אז אתה לא באמת יכול לדעת למה לצפות. אני מסתכלת מחוץ לחלון המטבח שלי והעצים בצבעים של אדום, ירוק וצהוב - זו העונה." במודע או לא, טארייה די תיארה את האלבום החדש שלה, My Winter Storm, שמשלב בתוכו כמה סגנונות ומחליף ביניהם כמו מזג האוויר. אפילו הקליפ שלה לסינגל "I Walk Alone" יכול להשתלב בתיאור פסטורלי שכזה.

My Winter Storm כבר הספיק לצאת ברחבי העולם, ואפילו זכה בסטטוס אלבום פלטינה בפינלנד, אך לפני כחודשיים המעריצים והעיתונאים קיבלו הצצה מהאלבום בפעם הראשונה בכנס שנערך בלונדון, אנגליה. "הייתה להם הזדמנות לשמוע 8 שירים מתוך האלבום והם שמחו מאד (באלבום המלא יש 18 שירים בסה"כ, מעט ארוך). זה משהו חדש עבורם, אני לוקחת צעד לעבר סגנון שהם לא שמעו ממני עדיין. זה גם משהו חדש עבורי אבל עד כה קיבלתי תגובות חיוביות."

"האלבום ברובו הוא תזמורתי ועם סאונד אטמוספרי, כמו מתוך סרט או פסקול בכללי." טארייה מנסה לתאר את האלבום שלה עבורי, מכיוון שכמו רבים אחרים, יצא לי לשמוע רק את 2 השירים ששוחררו לרשת באותה עת. "לאלבום יש סגנון מאד מעורב, זה לא אלבום שמתחרה בקטגוריה אחת אז אי אפשר לומר שזה אלבום מטאל, או אלבום קלאסי, זה משהו חדש והוא יגיע כהפתעה למרות ששני הסגנונות מתארים אותו. העובדה היא שלאנשים לא יהיה קל לתאר את המוזיקה שלי, זה ייקח זמן ואני אצטרך להמתין ולראות מה יהיו התגובות."

שילוב של מטאל עם מוזיקה קלאסית הוא לא דבר חדש עבור טארייה, כידוע, על זה הרי היא בנתה את הקריירה שלה עם Nightwish, אך מסתבר שלא תמיד היא הייתה בעד הרעיון: "בהתחלה לא אהבתי לשלב סגנונות, כמו עם Nightwish וגם עם המוזיקה הקלאסית שלי, אבל אז, חובבי מטאל החלו להגיע לראות את ההופעות הקלאסיות שלי ולהפך, זה גרם לי להבין שאין גבולות כשמדברים על מוזיקה ומתוך ההבנה והאהבה שלי לשני הסגנונות, מוזיקה קלאסית ומוזיקת מטאל, החלטתי לשלב ביניהם באלבום."

למרות שהיא עדיין דורכת בעולם המטאל והרוק, אחרי האלבום המיוחד ששחררה לחג המולד, הניתוק מ-Nightwish והחיבור ל-Universal גרמו לי לתהות האם העתיד צופן כיוון פופי יותר במוזיקה של טארייה. "אני לא יודעת. כרגע קשה לי לראות האם הכיוון שלי ישתנה או לא. אני מרגישה מאד בבית, אני משחררת אלבום ואני חושבת שאני נמצאת בו במיטבי. מצאתי את הדרך שלי עם האלבום הזה, הוא הראשון בקריירה החדשה שלי ואני לא חושבת שאני רואה את עצמי יוצרת בסגנון מוזיקה כל-כך שונה בעתיד."

ומה עם אלבום ששם דגש יותר על השירה הקלאסית שלה? "אולי יום אחד אני ארצה לעשות אלבום קלאסי, אבל בעוד הרבה שנים מעכשיו, כשיהיה לי החופש לבחור וכשיהיו לי כמה שנים חופשיות... [צוחקת]... רק כדי להתרכז במוזיקה. אבל זה יהיה רק אז. האלבום החדש שלי הוא משהו שלמדתי מוזיקלית, זהו צעד גדול עבורי אז עוד נראה... אני לא יכולה לומר לך אם אני אבחר כיוון כזה או אחר, מוזיקה קלאסית או מטאל, אבל זה נהדר שאני יכולה לשלב בין השניים מוזיקלית."

"עבדתי כל-כך הרבה זמן על האלבום או יותר נכון, על התכנון שלו. המחשבה על סוג המוזיקה וההלחנה החלה כבר לפניי כשנה וחצי." מספרת טארייה על תהליך היצירה. "כשהתחלתי לעבוד על האלבום, קיבלתי הצעות לשירים ממאות על גבי מאות של מלחינים. כשהייתי צריכה לבחור, לא רציתי לדעת מי מאחורי השירים או מי כתב אותם, מהסיבה הפשוטה שדרך ההאזנה שלי תשתנה אם האדם הוא זר או חבר. לכן בחרתי כמה שירים מתוך אותם מאות, פגשתי את המלחינים ובמקביל התחלתי לכתוב שירים משלי."

"בסה"כ יש 8 שירים שאני עזרתי בכתיבת המוזיקה והליריקה שלהם. יש גם שיר אחד שכתבתי בעצמי עם ליריקה פינית." היא מוסיפה. "בכללי, זהו שילוב סגנונות, יש לאלבום צד מאד רגשי \ אמביאנט \ אטמוספרי שכזה, עם המון קטעי תזמורת ומקהלה ומהצד השני, הוא מאד מחוספס ומונחה גיטרות." טארייה לא פעם חוזרת על עצמה, אך מטון הדיבור אפשר להבין שהיא מאד נרגשת לקראת צאת האלבום שלה, אפילו חודשיים לפני התאריך הרשמי... או שמה היא מבולבלת מלדבר עם כל-כך הרבה אנשים?

מה שלא יהיה, זו היא לא הסיבה העיקרית שלשמה התכנסנו כאן היום, כי כמו רבים אחרים, גם אני רציתי לדעת מה טארייה חושבת על כל הנושא של Nightwish ואיך בעצם זה השפיע עליה: "אני כבר לא עסוקה בעצמי יותר, העברתי דף בחיים שלי." היא אומרת בהיסוס. "אני כבר התגברתי על זה, אני מתרכזת בחיים שלי ובקריירה שלי, בעתיד, אני חיה כל יום ביומו ומנסה לצחוק. אני מבינה שאני אשאל על זה, אבל אני מעדיפה לא להיכנס לזה יותר מידי."

מנקודת מבט של מעריץ אני יכול להבין את חוסר הרצון של טארייה לדבר על זה ואולי עשיתי טעות שלא הבאתי את הצד העיתונאי שלי לדחוף יותר שאלות בנושא, אבל המשכתי ושאלתי אותה אם יצא לה לשמוע את Anette, הסולנית החדשה של Nightwish ובהתחמקות דיפלומטית היא ענתה: "יצא לי לשמוע 2 שירים של Nightwish ברדיו הפיני. אני חייבת לומר שאני ממש שמחה שהם [Nightwish] קיבלו עוד הזדמנות, יש להם אלבום טוב ובתקווה יצא לי להקשיב לו בקרוב, עדיין לא היה לי זמן לכך. אני מאחלת ל-Anette בהצלחה ועתיד זוהר עם החבר'ה ואני מקווה שהם שמחים בכל מה שהם עושים."

במבט לאחור, אני יכול לומר שהיא דיי תקעה אותי עם תשובה של פוליטיקאית מנוסה, כנראה מאימונים רבים מול התקשורת, אך זה מה שקורה עם מישהו שלא מבדיל בין ימין לשמאל כמוני. מה שכן, כששאלתי אותה לאחר מכן למה בחרה לעשות גרסת כיסוי לשיר "Poison" של Alice Cooper, טארייה ענתה לי תשובה קצת יותר מנרגשת, בקול ילדותי למדי ומאד נלהב.

"זה היה רעיון משוגע שקיבלתי בפינלנד. טיילתי עם המכונית שלי במשך שעות והרדיו המקומי השמיע את השיר הזה 5 פעמים ביום אחד, חשבתי 'אלוהים, אנשים בפינלנד אוהבים את השיר הזה עד כדי כך? איך זה יתכן?'... ואז שנה שעברה, כשחשבתי על איזה שיר אני רוצה כגרסת כיסוי באלבום, יכלתי לבחור כל שיר אבל אז זה הכה בי, השיר הזה. הרגשתי שאני חוזרת שנים אחורה, להיות נערה שוב. הפעם אני אבצע אותו בצורה שונה כדי שיתאים לאלבום שלי, אך עדיין לא כל-כך שונה מהגרסה המקורית."

כמו שאפשר להבין, מוזיקה הרבה יותר מרגשת אותה מאשר פוליטיקה וסיפורים על מאחורי הקלעים. "זהו שיר מעולה ומאד קלאסי." טארייה הוסיפה על הביצוע ל-Alice Cooper, "היה לי כל-כך כיף לעשות את השיר, העברתי יום שלם באולפן רק כדי להקליט את קולות הרקע..." בכלל, נראה כי טארייה מאד מאושרת ליצור מוזיקה בעצמה לשם שינוי, אז שאלתי אותה מה לדעתה ההבדל בין להיות אומנית סולו לבין חלק מלהקה.

"זה מאד שונה. אם תחשוב על להקה, יש לה מבנה מסוים (תלוי בלהקה כמובן), ובדרך כלל באלבום, יש מוזיקאים שמנגנים ברוב השירים (תופים, גיטרה, באס וכל זה). לכן באלבום של להקה יש יותר השפעות של חברי ההרכב במבנה ובשירים. כאומנית סולו לעומת זאת, אני צריכה לכתוב עבור כלים שונים, תחושות שונות וסגנונות מוזיקה שונים."

גם תהליך ההקלטות עבר בצורה מאד חיובית על הסולנית, במיוחד כשעבדה עם הרכב הסולו שבחרה בעצמה. "נפגשנו באולפן באירלנד, בהקלטות. זו היה תקופה מקסימה, הם אנשים מאד נחמדים ומצב הרוח באולפן היה מאד חיובי ושמח." אך כששאלתי אותה האם יצא לה להתחבר למוזיקאים שעובדים לצידה, היא לא בדיוק ענתה לי על כך: "קודם כל, אלו נגני סשן אז זו לא להקה כמו מה שהיה עם Nightwish, הם כולם אנשים חדשים ומעולם לא פגשתי אותם בעבר. כששאלתי אותם אם הם מעונינים לנגן איתי בסיבוב הופעות, קיבלתי תשובה חיובית וזה כנראה אומר שהסתדרנו טוב."

"היה לי את הצליל בראש ורק הייתי צריכה לבחור את החלקים החסרים." טארייה מספרת על תהליך בחירת המוזיקאים. "היה לי סאונד ברור לכל מוזיקאי, לדוגמא, מתופף, רציתי נגן דינאמי מפוצץ ואז ראיתי את Earl Harvin בארגנטינה, בהופעה של Seal, פשוט נדהמתי מסגנון הנגינה שלו. הייתי ממש... פשוט התאהבתי בבחור [צוחקת]... ראיתי אותו מנגן וחשבתי 'וואו' הוא מתופף מעולה, מוזיקאי מדהים ומאד מוכשר."

הארבין, למי שבקיא יותר בתעשיית הפופ, עבד עם הרכבים רבים, ביניהם גם ה-Pet Shop Boys ו-Air. אך הוא לא המוזיקאי "הפופולארי" היחיד שהיא שכרה את שירותיו, שכן היא גם החליטה לצרף את Doug Wimbish, חלוץ בפני עצמו בעולם ההיפ-הופ בשל נגינת הבאס שלו, שמאחוריו רפטואר שלם של להקות ואמנים, מ-Rolling Stones ו-Joe Satriani במחלקת הרוק ועד ל-Madonna ו-Annie Lennox בתחום הפופ. "רציתי שיהיה לי נגן באס עם סאונד גדול ובומבסטי מישהו שינגן בענווה אך עם כריזמה, Doug הוא בהחלט אחד כזה."

במחלקת הגיטרות לעומת זאת, היא לקחה בחור מטאלי למדי בשם Alex Scholpp מלהקת Farmer Boys, שכבר יש באמתחתו כמה אלבומים בסגנון, אך אותו וגם את דאג ווימבליש טארייה לא הכירה בעבר. "לא הכרתי היטב את המוזיקה שלהם לפני כן אבל יצא לי ללמוד עליהם כשהכירו לי אותם. כשצפיתי בקטעי וידיאו שלהם והקשבתי לאלבומים שלהם, הבנתי שאלו החבר'ה שאני רוצה לעבוד איתם. אז יצרנו קשר, הקלטנו והם אפילו הולכים להופיע איתי כחלק מסיבוב ההופעות."

אם כבר מדברים על הופעות, לצד טארייה, דאג ואלכס, יצטרף לסיבוב גם לא אחר מאשר Mike Terrana (שעבד עם Rage ו-Yngwie Malmsteen בין השאר) אשר יחליף את ארל הארבין בתפקיד המתופף. ולמי שתוהה אם יצא לנו לראות את ההרכב הזה בפעולה על הבמה, תרשו לי לבשר שיש שמץ של תקווה: "אני מקווה שבשנה הבאה כשנתחיל את סיבוב ההופעות העולמי באפריל נגיע גם לישראל, אז בבקשה, תבדקו את לוח הזמנים שלי, אני חושבת עליכם וזה משהו שאני ממש חולמת עליו, לראות את הארץ היפה שלכם, סוף-סוף."

כשמילים כאלו יוצאות ממישהי עם קול מתוק ונרגש כמו של טארייה, קשה שלא להאמין להן, במיוחד עם תוספת של: "אני ממש רוצה לבוא לישראל ואני מאד שמחה שהאלבום שלי ישוחרר במדינה שלכם." אם זה יקרה או לא, ימים יגידו, אבל עד אז, אפשר ליהנות מהאלבום החדש שלה, אם זה באותה מידה או יותר ממה שהיא נהנית ממנו בעצמה: "אני מאד שמחה שהאלבום מוכן אצלי בידיים, המון אנרגיה הושקעה בו ועכשיו הגיע הזמן לדבר עליו, לעשות הופעות וליהנות ממנו... אני נהנית מכל רגע! [צוחקת]." בסופו של דבר, אתם תחליטו.