תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
IronMaiden
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

29/04/2008
Niko Skorpio - פטריארך הפיונרל
מאת: אלון מיאסניקוב
מרואין: המוזיקאי Niko Skorpio (לשעבר Thergothon)

Niko Skorpio הפינלנדי יכול בהחלט להיחשב כאחד מהאבות הרוחניים של הז'אנר הנקרא כיום Funeral Doom, בעיקר כי הוא היה הסולן והקלידן של אחת הלהקות הראשונות שייצרו אותו, הרבה לפני שהומצא לו שמו הנוכחי. Thergothon עשתה דת' איטי קודר ואיטי במיוחד עוד בשנת 1990, והיא אחת הלהקות שעיצבו את פניו של הז'אנר. עם הדמו Fhtagn Nagh Yog-Sothoth שיצא ב-1991 והאלבום הראשון והיחיד של הלהקה, Stream From The Heavens, שיצא ב-1994, שינתה בעצם הלהקה את פניו של המטאל הקיצוני.

מאז פירוק ההרכב, Skorpio עסק בז'אנרים קיצוניים לא פחות, אך שונים מאד מזה שבו התחיל, כאלו שמוגדרים בין השאר כ-Free Noise, אקספרימנטאליים, Dark Ambient ושאר קיצוניות מבוססת אלקטרוניקה, כשהוא מוציא אותם דרך חברת התקליטים Some Place Else, אותה הקים בעצמו. Niko שמח לספר לי יותר גם על הלהקה שאיתה היה מעורב ביצירת הז'אנר המטאלי הקיצוני וגם על כל אותם פרויקטים רבים ויוצאי דופן בהם הוא פעיל כיום.


הי ניקו, תודה על שיתוף הפעולה בראיון. הייתי רוצה להתחיל עם אירועים עכשוויים. אני מבין שיש לך אלבום חדש מוכן להוצאה, מה אתה יכול לספר עליו ועל הקונספט שבו הוא עוסק?

כן, הוא נקרא Half Born In Half Light עם תת-כותרת בשם The Fourth And Final Appearance. הוא כמעט מוכן, כרגע אני עובד על המיקס הסופי. התחלתי לעבוד עם כמה מהקטעים בקיץ האחרון כשאין לי מושג ברור איך הם ישמעו, מעבר למושג Half Born... שמרחף איפשהו מעליהם. אז החלטתי לשלוח רנדומאלית חלק מהשירים האלו על דיסקים צרובים, רק כדי לראות מה התגובות ואם הן ינחו אותי הלאה. לא כדי לקבל תגובות ישירות בסגנון "זה נהדר, תוציא את זה" או "זה חרא, תעזוב את זה", אלא כדי לתת לכלבים מחוץ לתחום העבודה ללכת ולראות עם מה הם חוזרים אלי, אם בכלל.

בכל מקרה, עכשיו כשאני עומד לסיים את האלבום החזון והקונספט נראים די ברורים לי. האלבום עובד בכמה מישורים, אולי הברור ביותר מהם הוא שהוא חוקר "מרחבים ספיים" ואת אלו שמשוטטים בהם. הוא ישוחרר בקיץ הקרוב, בחברת התקליטים Some Place Else, כרגיל. יש לי די הרבה חומר שלא יתאים לאלבום הזה מנסיבות תמאטיות או אחרות, כולל כמה טרקים שלא סיימתי עדיין אבל אני כבר אוהב מאד. הם כנראה יופיעו במקום אחר במועד מאוחר יותר, אבל זה כבר סיפור שונה...


מה לגבי הפרויקטים האחרים שלך? אילו מהם עדיין פעילים?

כרגע אלו שפעילים הם Is Haeretici 7o74, הפרויקט המשותף שלי ושל Ovro. לאחר הפסקה של שנה בערך בגלל התחיבויות אחרות אנחנו עובדים על חומר להופעה חייה משותפת וכמה אלבומים חדשים. כרגע כל שאר הפרויקטים Reptiljan, Kaaos In Eccentris, Rajapinta נמצאים בהקפאה, אם הם יופעלו שוב בעתיד או לא - רק הזמן יאמר.


איך היית מתאר את ההבדל בין הפרויקטים השונים האלו, מנקודת מבט טכנית וגם פילוסופית?

Haeretici 7o74 קודם כל מוגדר ע"י הפעילות הזוגית שלי ושל Ovro, למרות שאנחנו משתמשים בשותפים וחברים נוספים במידת הצורך. הוא משלב את האינטרסים והאיכויות המוזיקליות שלנו יחדיו והוא מביע את העניין ההדדי שלנו במחקר של זרמים (בעיקר מערביים) אזוטריים ומוזיקת פולחן. אנחנו בעיקר מכוונים להופעות חיות, אבל יהיו כמה אלבומי אולפן בעתיד. יש לנו לא מעט תוכניות מרגשות שאנחנו מתכוונים להוציא לפועל בעתיד הקרוב.

Reptiljan הייתה\היא (?) יישות ספונטאנית מאד ובלתי צפויה, שמביעה אנרגיה זרה במגוון צורות שונות. Reptiljan חקרה רעש, גריינד-קור דיגיטלי, קאט-אפים ועוד קיצוניות סוניות. בקיץ שעבר חשבתי ש -Reptiljan מתה, לא הייתה שום פעילות במהלך שנתיים, אבל פתאום מצאתי את עצמי מקליט חומרים שהפכו להיות האלבום Archaeodermophagia. אז Reptiljan השילה את עורה, זה היה שונה מבעבר אבל הגיע מאותו מקור אנרגיה. אני לא יודע אם זה יופיע שוב בעתיד או לא, אין סימן לזה מאז הקיץ האחרון...

Kaaos In Eccentris היא להקה עם הרכב שמשתנה באופן תדיר (בין 4 ל-7 חברים) שכולו מוקדש לאלתור באמצעות כלים מוזיקליים ומקורות סאונד שונים. התוצאות נעו בין נופי-סאונד אמביינטים ל-Free Jazz, ממטאל לנויז... ישנן שעות של חומרים מוקלטים, שאף אחד מהם לא שוחרר (מלבד טרק אחד מוקדם בפורמט 7Inch). לא היה לנו סשן כבר כמעט שנתיים ואין לי מושג אם יש לזה עתיד כל שהוא. נראה שכל אחד מאיתנו עסוק מידי עם פרויקטים אחרים. אני מקווה שיום אחד נקח את הקטעים הטובים ביותר של ההקלטות שלנו וניתן לאנשים לשמוע אותן.

Rajapïnta הוא שיתוף הפעולה שלי עם אמן הסאונד Ibrahim Terzic. ניתן לתאר אותו בעיקר כגישה של "שים את שנינו ביחד ונראה מה קורה", שמביאה לתצורות שונות של אלקטרוניקה ניסיונית קיצונית. לא היינו פעילים ביחד כבר זמן מה, בעיקר בגלל התחייבויות אחרות, אבל אני תמיד שמח לנגן איתו, הוא פסל סאונד גאוני ואנחנו תמיד מוציאים חומר מצוין שעדיין לא מצא את הקהל שלו. אולי בעוד עשרים שנה בעתיד...


כשאתה מתייחס לפרויקט החדש שלך, Metaorganism, אתה מציין כי הוא נוצר דרך ניסיונות, מה שמוביל לשאלה - כמה מהיצירות שלך נוצרות באמצעות ניסיונות וכמה באמצעות כתיבה מתוכננת, ומה ההבדל מבחינת התוצאה הסופית מנקודת המבט של המאזין?

אני משתמש בשתי השיטות ובדרך כלל משלב את התוצאות, תלוי באופי ובצרכים של היצירה שעליה מדברים. אני משתמש במחברות כדי לכתוב רעיונות, טקסטים וכו'. כדי להשתמש בהם כקווי מתאר להלחנה או לפיסול הסאונד. מצד שני, אני עושה הרבה אלתור וניסיונות באולפן, ללא תוכניות ידועות מראש. אני מנסה להשאיר את הדלת לתת-ההכרה פתוחה כל הזמן, יש מי שיקרא לזה גישה סוריאליסטית. זה קורה הרבה כשהחומר המאולתר מזכיר לי משהו שכתבתי לעצמי לפני כן, ואיזה שהוא קשר בין שני העולמות - מתוכנן ולא מתוכנן - נוצר. בנקודה הזו עשויה להופיע התכתבות מעניינת ופוקחת עיניים עם עבודות אחרות שלי, וזה מבטיח לי שעליתי על משהו חשוב. לגבי מה ההבדל הסופי, אני חושב שזה תלוי בתפיסה של המאזין.

לגבי Metaorganism, זה הופיע די באופן נפרד מכל דבר שעבדתי עליו באותו הזמן. כאילו נפתח איזה ערוץ והשידור התחיל... יש אלבום בשם I - Baphomet שהוקלט מאוחר יותר באותה שנה, ואני חושב שיהיו עוד, אולי אחד או שני אלבומים או יותר. זה שונה מהעבודה הרגילה שלי בכך שאין לי שום תרומה יצירתית בזה, מלבד העובדה שאני מקליט ועושה את המיקס. המלחין הוא רשת של מיקסרים, אפקטים ותוכנות שמנגנים את עצמם. או אם תעדיף - משהו שמגיע "From Beyond" (תסלח לי על הקלישאה) ומשדר... משהו.


העובדה שאתה יוצר מוזיקה שהיא כל כך קודרת, רבת תחושות ואם להיות ישר - קשה להבנה כמו זו שאתה יוצר, מגיעה מאיזו שהיא גישה פילוסופית לגבי יצירת מוזיקה וצורתה, שדבקה בגישה מינימליסטית ומופשטת, או מגישה אסטטית לחלוטין, כלומר שאתה פשוט אוהב את איך שהיצירות האלו נשמעות?

אני מנסה ליצור מוזיקה שאני איהנה להאזין לה. אולי אשמע את זה במוחי, אבל לא אוכל לשמוע בשום מקום אחר כך שאני חייב ליצור אותה בעצמי. אני לא מכוון למינימליזם, להיפך, יצירות מסוימות פשוט מתגלות כיותר טובות אחרי שאתה מוריד מהם את הכול מלבד הליבה המרכזית ביותר. אני מנסה ליצור מוזיקה שתשמע עשירה, מעוררת רגשות, צבעונית (שחור הוא צבע כמו כל דבר). אני אוהב לשלב שכבות על גבי שכבות של סאונדים ורעיונות בדרך שבה התוצאה הסופית היא סוג של מטריקס של מרכיבי היסוד.

זה דומה ל-Lament Configuration (מהספר Hellraiser), לפעמים זה נראה פשוט מבחוץ אבל אתה חייב לתת לזה זמן ולהאזין לעומק - זה יתגלה לפניך ויגלה את סודותיו. אני רוצה גם להוסיף שצורות מסוימות של "מינימליזם" אפקטיביות מאד להפעלה ולתכנות מחדש של התודעה, ובאופן הזה סוגים מסוימים של טונים קבועים ורעשי רקע הם שימושיים.


חזרה בזמן. אתה, לצד שאר חברי להקת Thergothon נחשבים לחלק מחלוצי הז'אנר הקרוי Funeral Doom. אם נחזור לראשית הלהקה, מה היה ההגיון שמאחורי יצירת המוזיקה שלכם? מה היו ההשפעות?

אני מניח שההיגיון היה שנמאס לנו לגמרי מגל הדת' מטאל שבדיוק היה בעליה קבועה בתקופה ההיא והחלטנו להרחיק את עצמו מזה כמה שאפשר. בתקופה ההיא אהבנו מאד להקות כמו Black Sabbath, Pink Floyd, The Doors, Paradise Lost, Dead Can Dance, Joy Division ואחרות, וזה כנראה השפיע כל היצירות שלנו פחות או יותר.


המקצבים האיטיים שבהם הלהקה השתמשה, והנופים המוזיקלים שהיא ציירה, יצרו תמונה קודרת מאד. זה היה בגלל מצב תודעתי דיכאוני שנמצאתם בו במהלך כתיבת המוזיקה, או שזה היה פשוט כיוון מוזיקלי כלהקה?

במבט לאחור, הייתי אומר שזה היה כיוון מוזיקלי שהוכתב ע"י מצבי הרוח שהלכו והפכו להיות דיכאוניים יותר אצל כולנו באותה תקופה. המקצב האיטי בא באופן טבעי מאד ושימש כסוג של מיכל וואקום לרגשות שליליים.


מאיפה הגיע העיסוק ב-HP Lovecraft והכתיבה שלו? אתה עדיין משתמש בכתבים שלו כמקור להשראה?

בזמנו בדיוק גיליתי את הכתיבה שלו ואת מה שקרוי המיתולוגיה של קאת'ולו, וברור שמצאתי אותו מעורר השראה מאד. התיאורים שלו של נופים חוצניים נגע בי באופן חזק מאד. למרות שהוא לא היה השראה ישירה עלי מזה זמן רב אני חושב של-Vibe המיוחד שבסיפורים שלו הייתה השפעה נעלית עלי כך שהיא עדיין מדריכה את הבחירות האסטטיות שלי ברמה כל שהיא.


למה בעצם התרחקת מהמטאל כש-Thergothon נכחדה? היה מדובר בניתוק מיידי וקיצוני או שזה היה מעבר הדרגתי למוזיקה שאתה יוצר כיום?

בנקודה מסוימת, מוקדם ב-1993 לדעתי, זה היה ניתוק טוטלי ברמה כל שהיא, במובן שהרגשתי שכל סצנת המטאל והאירועים שקרו בה חנקו אותי, הרגשתי שאני צריך לצאת משם. לפני כן מצאתי כל מיני סוגים של מוזיקה (כגון Coil, Dead Can Dance, Joy Division, Nephilim, Lustmord, Sigillum וכו') כך שהנקודה ההיא הייתה המפתח לפתוח עבורי מציאות חדשה לגמרי.

זה התחיל עוד בימים שלי עם Thergothon, כשהקלטנו את Stream From The Heavens כבר נמאס לנו מכל מה שקשור למטאל. אני חושב שברגע מסוימים היה אפילו רעיון להחליף את כל גיטרות הדיסטורשן והגראולים בצלילים נקיים! במבט לאחור, כשאני זוכר את כל המקרים ואת חוסר הנסיון שלנו, אני חושב שזה יכול היה להיות אסון, במובן השלילי של המילה. למה נסחפתי הלאה? ובכן, הקשבתי להארד רוק ומטאל מאז גיל 8 בערך, התחלתי עם Kiss ו-Iron Maiden (כמו רוב הצעירים באותה תקופה) ומשם תמיד ניסיתי למצוא משהו קיצוני יותר.

אני חושב שבתחילת שנות התשעים האבולוציה לקראת ה-"קיצוני" הגיעה לשיא שלה (או לשפל, אם תעדיף) עם הדת' והבלאק מטאל. כשבאותה נקודה נדמה היה כי יש מיליון להקות שעושות בדיוק את אותו הדבר. בלי שום התקדמות, והכול נשמע כבר בעבר. ואז הגיעה ה-"פילוסופיה" שהז'אנר אפילו לא אמור להתפתח, במקום זה ננהג כמו משפחה מפגרת שמזדווגת בתוך עצמה וננגן את אותם ריפים ונחזור על אותן סיסמאות שוב ושוב. תוסיף לזה את הרעיונות הפשיסטים והלאומניים שחלק מסצנת הבלאק מטאל התחילה לאמץ, ואני מצאתי את עצמי מרוחק לגמרי מהסביבה ההיא. כך שהתקדמתי ומצאתי לעצמי סוגים שונים וגדולים יותר של "קיצוניות" בכל מיני סוגים שונים של מוזיקה.

בכל מקרה, מבחינה מעשית המעבר היה יותר הדרגתי, עדיין ערכתי את המגזין Hammer Of Damnation והיו דמואים וחומרים שמגיעים כל יום, מתוך השאריות של הכבוד והנאמנות המשכתי עם זה לתקופה מסוימת. לבסוף כמה מהלהקות כנראה קיבלו ביקורות מעליבות ולא הוגנות רק בגלל שנמאס לי מכל הקלישאות של היצירות שלהן, שיתכן שמלבד כך היו מושלמות.


עד כמה ניסית מאז להתעדכן בז'אנר שאותו עזרת לייצר, ה-Funeral Doom? איך אתה מתייחס אליו כיום?

המושג הופיע כמה שנים מאוחר יותר, בזמנו פשוט קראנו לו Doom / Death או משהו בסגנון, וכמובן שלא היתה סצנה מסביבו, אלא רק כמה להקות שפעלו לצד סצנת הדת' מטאל הענקית. אני מודע לכמה להקות כמו Skepticism ,Esoteric ו-Evoken אבל לא ממש עקבתי אחרי הסצנה. אני עלול לשמוע דברים שנקרים בדרכי, ונהניתי לשמוע דברים כמו Corrupted ו- Nortt למשל, אבל מלבד זה תחומי העניין שלי הם שונים.


במה אתה חושב שהחומר הנוכחי שלך דומה או שונה ל-Funeral Doom?

אני לא אוהב לקטלג את המוזיקה שלי, אני חושב שזה משהו שהמאזינים צריכים לעשות.


מלבד המוזיקה שלך, יש לך גם חברת תקליטים. איך היא נוצרה, ואילו אומנים אתה מחתים? מה היית אומר שצריך להיות במוזיקה של הלהקה כדי שתחליט להחתים ולתמוך בה?

עם חברת התקליטים Some Place Else יש לי ערוץ למוזיקה שלי ולדברים דומים, כמו מאמצים משותפים ומוזיקה מחברים שחושבים באופן דומה. מידי פעם אני מוציא גם אלבומים מאמנים אחרים, בשנה שעברה היו אלה Moljebka Pvlse, Bardoseneticcube, Noises Of Russia, Gelsomina ו-No Xivic שכולם הפכו להיות חברים בעלי רעיונות דומים פחות או יותר. מה גורם לי להחתים אמן? אני חייב לאהוב את המוזיקה כמובן.

אני זוכר שיחה עם עיתונאי שאמר שיש חותמת ייחודית של החברה על כל מה שהיא הוציאה, למרות המבחר הנרחב יחסית של סגנונות מוזיקליים שהוצאנו. אני מסכים איתו, למרות שאני לא יכול להניח את האצבע על מה בדיוק אותה חותמת היא, אבל אני חושב שזה קשור בכך שהמוזיקה היא אישית, הרפתקנית ואולי גם חוצת-ז'אנרים. זה לפעמים מתנגש עם התפיסה המסורתית של חברות תקליטים כארגון למטרת רווח, ואני מודה שאני שאנחנו לא ממש מרוויחים כסף, רק מספיק כדי להמשיך ולממן את ההוצאות. יכול להיות שבגלל זה המפיצים הגדולים מתרחקים מאיתנו, מוטיב הבלתי-צפוי והעובדה שהרבה מהאלבומים שלנו קשים או בלתי אפשריים לסיווג (כלומר- למכירה), אולי לא ממש מעוררים פיננסית.

אבל מבחינתי זה הכול מסביב לאמנות - לא העסקים. כמובן שלא אכפת לי אם האומנות גם מושכת כסף כל עוד היא לא מתפשרת, הייתי רוצה מאד להרוויח המון כסף מהאלבומים, זה היה מאפשר לנו לעשות דברים שכיום אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות, אבל אני לא הולך לשנות את האומנות רק בגלל זה. אני רוצה להוסיף שאנחנו לא מחפשים אמנים חדשים, במקום זה אנחנו מתרכזים בפרויקטים הקיימים. יש כמה אלבומים מתוכננים לשנה הקרובה בערך, ובגלל שהזמן והמשאבים שלנו מוגבלים אנחנו מעדיפים להתרכז בהם במקום לנסות לעשות משהו שאנחנו לא יכולים לעשות.


אתה גם עוסק בציור ובעיצוב גרפי, באיזה שלב התחלת עם זה, והאם אתה חושב שיש איזו תמה שהיא קבועה ביצירות שלך. סוג של חותמת?

נהגתי לצייר כילד קטן, לפני שהתחלתי עם המוזיקה, כך שהשורשים נחים בימים המוקדמים ביותר שלי. הייתי "הבחור שיודע לצייר", ובגלל זה ביקשו ממנו הרבה לעשות עטיפות לדמואים, פוסטרים וכדומה. יותר מאוחר למדתי עיצוב גרפי וטכניקות קשורות, והתחלתי לעבוד בתחום הפרסום ודברים דומים. לאחר שנמאס לי מלעבוד תשע-עד-חמש בתוך אורח חיים משרדי הקמתי עסק משלי והתחלתי לנהל את הדברים כמו שאני רוצה. אני לא מרוויח המון כסף, מספיק כדי לשרוד, אבל אני נהנה מהחירות שקיבלתי מאז.

כשאני מצייר אני מעדיף להימשך לכיוון המחוספס, הארצי והספונטאני כשיש אלמנטים שקשורים ליסודות הארציים. מצד שני נהגתי לעשות ציורי דיו מאד מפורטים שלוקחים זמן רב, ואני עדיין עושה כאלה מידי פעם, אבל אני מעדיף את המסלול הספונטאני יותר כיום. עם עיצוב גרפי, זה תלוי בצרכים של כל פרויקט, למשל עטיפות אלבומים צריכות להתייחס למוזיקה שבפנים ולכן זה עלול לנוע בין חלק ומצוחצח למחוספס ומלוכלך, מה שמתאים הכי טוב לפרויקט. אני חושב שמה שאופייני לי הוא שימוש רב-מחשבה בצבע ובטיפוגרפיה אבל אחרי הכול זה תלוי בצופה להחליט אם יש "חתימה" או לא...


אתה חושב שמוזיקה וצורות אחרות של אמנות חולקות את אותן פילוסופיות וגישות אסטטיות? הן צריכות לחלוק?

אני חושב שהן חולקות, הן פשוט דרכים אחרות לביטוי עצמי.


לבסוף, עצה אחרונה לאמנים צעירים שחושבים ללכת בדרך שבה אתה הלכת?

הייתי מציע להיות נאמן לעצמך כשאתה מחפש את התשוקות האמיתיות שלך (כשמצאת מה הן). להיות מרוכז וסבלני זו מעלה, כי התוצאות עלולות שלא להגיע באופן מהיר.

[ לראיון באנגלית ]

[ פרסם תגובה / קרא תגובות (6) ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Helms Alee – Noctiluca

Alcest – Spiritual instinct

SinHeresy - Out of Connection

Pelican - Nighttime Stories

Edellom - Sirens

Gygax – High Fantasy
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
לידת הבתולה - סיפורה של להקת Iron Maiden חלק א' – ההתחלה ועד מספרו של השטן

סקירת הופעה:
ניצלו מטביעה - סקירת הופעתה של להקת Mayhem

סקירת הופעה:
על גמדים וויקינגים - סקירת אירוע ה Winter Folkfest

סקירת הופעה:
היתומים מדליקים - סקירת הופעתה של Orphaned Land ברידינג 3 בת'א

סקירת הופעה:
הדבורה והאגם - סקירת הופעתם של Amorphis

ראיון:
שחור משחור - ראיון עם Teloch, גיטריסט להקת Mayhem
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[02/07/2020]
Symphony X בישראל
[23/01] Walkways x Shredhead
[30/01] Rite of Passage #3
[31/01] Ma'anish|Death In Your Yard|ZAD
[05/02] Wolves in the throne room בישראל
[13/02] Anti Party
[14/02] Leprous Live in Israel
[20/02] Red Nights with Orpheus Blade
[21/02] Zad-Nūr-Sklep
[29/02] Jinjer Live in Israel
[18/03] Sonata Arctica בישראל
[01/04] Tiamat בישראל
[18/04] Dark Funeral Live in Tel Aviv
[30/05] Iron Maiden בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::