תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
OnTour
Disturbed
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

08/02/2013
על Incantation וכישופים אחרים
כתב : בן אסטרכן
מרואיין: John McEente

מוזיקה מחתרתית. מושג שהרבה להקות מעוניינות להיות חלק ממנו, אבל מעט באמת מסמלות אותו ואפילו מעטות יותר הופכות להיות ההתגלמות המוחלטת שלו. להקות שעושות מה שהן עושות מתוך אהבה ותשוקה ולא בשביל הכסף או כדי לרצות מישהו, ולהקות מעטות מכילות את המשמעות של המחתרתיות בעצם קיומן. אחת מאלו היא Incantation.
Incantation היא להקה אגדית בז'אנר, אבל בכל זאת כזו שיחסית לא מוכרת לקהל הרחב, מדובר בהרכב שגם אחרי 20 שנות פעילות וציונים גבוהים בכל מגזין שמכבד את עצמו עדיין זוכה בעיקר לתגובה של "מממ..אני חייב להקשיב להם מתי שהוא.". מכיוון שאני חנון מטאל לא קטן, ומעריץ של ההרכב, שמחתי לקבל את ההזדמנות לראיין את האדם החשוב במשוואה – John McEente בעצמו:

אהלן ג'ון, מה העניינים?

לא יודע, כרגע בדיוק סיימתי לעבוד, גמור מעייפות, מעבר לזה – אני עושה מיליון ראיונות לאלבום החדש, מנסה לארגן לעצמי עוד כמה דברים. תקופה די מטורפת, זה די גמר אותנו, כולנו עייפים מהחוויה הזו.

בדיוק הוצאתם את האלבום החדש - Vanquish in Vengeance, איך התחושה?

כולנו מאד מרוצים, עבדנו עליו קשה מאד וניסינו לעשות את האלבום הטוב ביותר שיכולנו וזה לא בגלל שרצינו לעשות את האלבום הכי גדול בעולם, או איזה שטות כזו, זה פשוט היה כיף לעבוד עליו. כולם שפכו את הלב והנשמה לתוכו. היה ממש כיף לעשות את האלבום הזה כצוות, כל אחד עבד קשה כמו השני על כתיבת השירים, החזרות, הניתוח של התוצר והמאמץ שהכל יצא הכי טוב שאפשר.

עבורי זה היה מעולה שיש לי הרכב שהוא רעב כמוני, הרכב יצירתי, שרוצה לעשות את הדברים טוב יותר. במשך שנים חיפשתי הרכב חזק, שבו לכולם יש את אותו ראש מוזיקלי וכולם מסתדרים טוב ביחד, אנשים שיש להם השראה ולבסוף מצאתי אחד כזה – והכול התחבר במקרה. לא תכננו לעשות אלבום ביחד, רק כמה הופעות, אבל היה לנו כיף לנגן ביחד, פתאום באמצע חזרה נחתה עלי ההשראה, הכימיה הייתה שם ומשם הכל התחיל.

בנקודה ההיא כולם התחילו לתרום משהו משל עצמם ושנתיים אחרי זה – יוצא לנו אלבום חדש. היינו כל כך מלאים ברעיונות שנאלצנו להכריח את עצמנו לעצור מלכתוב עוד, וזה מצב ממש אידיאלי ללהקה. כולנו גם ממש מרוצים מהאלבום עצמו, התגובות היו נהדרות מהמעריצים ומהתעשייה, המגזינים והאתרים וכולנו מאד גאים בו. אנשים יכולים לאהוב את זה או לא – אבל אנחנו להקת דת' מטאל. אנחנו נהנה לכתוב ולהקליט את מה שאנחנו רוצים לעשות. אנשים מוזמנים לקחת בזה חלק או לא, הם מוזמנים להצטרף לחגיגת דת' מטאל.


בהתחשב בעובדה שזהו האלבום השמיני שלכם, מה אתה מרגיש שחדשני בו, מה עושה אותו למיוחד?

אני חושב שבגלל שכולם לקחו בו חלק הוא מיוחד. משני האלבומים האחרונים הייתי די מרוצה, אבל הם נכתבו בראש של גיטריסט אחד, בסיסט אחד, תופים ושירה. כאן הכול נכתב לשתי גיטרות, נגן הבס המעולה שלנו הוסיף עוד שכבה אחת לכתיבה, והשילוב שלו ושל Alex להרכב לקח משהו שהיה טוב ועשה אותו לטוב בהרבה. זה גם השאיר לי מקום לתת יותר עומק לריפים, לעשות יותר נגינת Lead וכו'. לפני כן תמיד כתבתי עם הרעיון בראש שאני צריך גם לנגן Rhythm וגם לשיר, לא רציתי להכניס יותר מידי Lead כי זה היה לוקח מעובי של גיטרות ה Rhythm.

הקלטנו את האלבום ארבעתנו באותו החדר, כמו בחזרה או בהופעה, עשינו קצת Overdubs אבל הכל בעצם מנוגן חי באולפן. כמו שתעשה חזרה, עם מגבר ועם הוייב של להקה בהופעה וזה הפוך ממשהו שהוא סטרילי ומבודד. זה גם מה שרציתי להוציא מההרכב הנוכחי, ידעתי שזו התחושה שאני רוצה באלבום, לא רציתי שהוא יהיה מכני או מושלם לאוזן, רציתי שזה ירגיש כמו אלבום של להקה. שישמעו את הכימיה של ההרכב, רצינו להציג את Incantation, לא איזו להקה פלסטית מחורבנת.




מה לגבי הליך ההקלטות? עד כמה הוא שונה מזה של האלבומים הראשונים שלכם?

יש הפרש עצום ממה שעשינו באלבום כמו Onwards To Golgotha למשל, כל התעשייה השתנתה וגם אנחנו. הכול יותר דיגיטלי לעומת Golgotha שכולו היה אנלוגי, היום כמעט ואין אלבומים שהם 100% אנלוגים. אין היום כמעט אלבומים שמוקלטים ככה. זוהי חוויה שונה לחלוטין. הסטודיו היה דבר חדש עבורנו ולא ממש ידענו מה אנחנו עושים. ניגנו את השירים שלנו ולא ממש ידענו איך עובד לו כל התהליך הזה. יצא לנו להיות לפני כן באולפן הקלטות אבל הייתי די חובבן בזמנו. היינו צריכים להעזר המון ולהיות תלויים בטכנאי הסאונד באולפן שהדריך אותנו בעת הקלטת האלבום. כיום אנחנו יודעים יותר טוב איך עובד אולפן הקלטות וכיצד להקליט, וזה יתרון משמעותי שאנחנו מנצלים לטובתנו.Onwards הצליח להישמע כמו שהוא נשמע מפני ששיגענו את הטכנאי.

גרמנו לו לטפס על הקירות עם מה שרצינו לעשות באלבום. לא היה לו מושג על מה אנחנו מדברים. הוא הכיר להקות מטאל ולהקות Death Metal לפני כן אבל הוא לא הבין את מה שאנחנו רצינו לעשות במוזיקה שלנו, שהייתה שונה משאר להקות ה Death Metal המשעממות שהיו אז. היום, אנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים בסאונד שלנו ויש לנו חזון לגביו. שלחנו את השירים אל Dan Swano והסברנו לו את הקווים הכלליים שרצינו והוא הצליח להבין אותם לחלוטין. זה יצא יותר טוב ממה שדמיינו שזה יצא. התהליך היה הרבה יותר קל ומזוקק בשלושת האלבומים האחרונים. למרות שבכל זאת התנסינו בסטודיו.

מדוע לקח לכם 6 שנים להקליט אותו?

אחרי שעשינו את Primordial Domination אני ו Kyle היינו מאוד מרוצים ממה שיצא באלבום, אבל נוצר מצב שבו הוא היה חייב לעזוב את האלבום מנסיבות אישיות. בעקרון אני הייתי מה שנשאר מהלהקה ויצא לי אומנם לעשות כמו טורים עם נגני סשן אבל אחרי שזה נגמר הבנתי שאני לא רוצה להמשיך עם הלהקה יותר, אם אני לא אוכל לעשות את זה עם ליין אפ יציב ונגנים קבועים.

בפועל הקפאתי את הפעילות של הלהקה, דיברתי עם Kyle וסיכמנו שאם זה יהיה האלבום האחרון שלנו אנחנו די מרוצים מכך. באלבום החדש הליין אפ די נתפר לו בטעות. חיפשנו הרכב בשביל הופעות בלבד, Chuck ושאר ההרכב. לא רצינו למהר לשום מקום, הבנו שיהיה יותר טוב לחכות עד שנרגיש שהגיע הזמן לאלבום חדש. אם לא היינו מרגישים שהוא הגיע, Primordial אכן היה האלבום האחרון שלנו. אני מניח שיהיו לנו עוד לפחות שני אלבומים בעתיד הקרוב, מעריך שבעוד כשנה וחצי ולא שש שנים עד לפעם הבאה.

אתה צריך לשחרר אותו בעוד 6 שנים, סתם כדי להסתלבט על אנשים.

אנחנו יכולים לכתוב את כל השירים עכשיו, אבל אנחנו מחכים 6 שנים בשביל להקליט אותם(צוחק)

האם יש נושאים באלבום שלא נגעתם בהם בעבר? או שאתם לא מתעסקים עם הנוסחה הקבועה שלכם יותר מדי?

בעקרון די דומה. מתעסקים בחילול קודש ודברים בסגנון. יש עוד רעיונות שונים. יותר פשוט להגיד שהשיריםעוסקים בכל מיני דברים. נושא שחזר באלבום הוא רצח עם שנעשה בשם הדת. חשבתי שזה מעניין מאוד. התחלנו לכתוב את השירים לאלבום ואז קלטנו שזה נושא מעניין כי חלק ממעשי הרצח האלה קרו לפני 2000 שנה וחלקם קרו ב100 שנה האחרונים. זה מאוד מעניין איך שבמהלך ההיסטוריה אנשים כל כך פנאטיים ומקובעים לגבי הדת שלהם שהם מוכנים לבצע מעשי טבח וטיהורים עבור האידיאולוגיה שלהם. מה שעוד יותר משוגע בכל הנושא הזה היא שלעתים הדתות והאמונות שלהם היו די חופפות ועדיין הם היו מוכנים להרוג בשמן. מדהים כמה שאנשים טיפשים ושזה מה שמעסיק ומדאיג אותם. גם אם אתה מסכים וגם אם לא, יש סיבות מוצקות בנוגע לנסיבות שבהן פרצו מלחמות בהיסטוריה.

חלק אומרים שזה בגלל כסף או אדמה, או נפט אבל גם אם תזלזל בהן לפחות אלו סיבות משמעותיות. לצאת למלחמה רק כי מישהו מאמין במשהו אחר ממה שאתה מאמין בו זה טירוף מוחלט. אני אנטי-דתי, אתאיסט, לא באמת אכפת לי במה אנשים אחרים רוצים להאמין וזה לא עסק שלי מה הם עושים או לא עושים. חלק מהאנשים פנאטים כל כך עד שהם יהרגו בגלל העניינים הללו.

אתה לא באמת יכול לדעת מה האמונה של בן אדם ב100%, זה לא משהו שניתן להוכיח, זו לא סיבה פיזית. זה די מטורף שבמהלך כל ההיסטוריה שלנו המין האנושי לא למד שום דבר וחוזר על טעויות העבר. כנראה שאף אחד לא לומד מההיסטוריה, אנשים מעדיפים לדחוף לכל פינה את האמונות הדתיות שלהם במקום להיות שמחים בחיים שלהם מבלי להתערב לאנשים אחרים באורח החיים שלהם.

מה דעתך על Death Metal אמריקאי מודרני? איך אתה מרגיש לגבי סצנת ה Death המודרנית? מי מעניין אותך?

מכבד? אני מכבד בערך כל להקה שמנגנת מה שהיא רוצה. אני מעריך אותם על זה. להקות בז'אנר שאני נהנה להקשיב להם, רובן להקות ותיקות שבאו מאיפה שאני הגעתי. Immolation, אני אוהב מאוד את Autopsy, Sadistic Intent, Deceased, דברים בכיוון הזה. אלו להקות שאני מאוד מכבד

עבורי, כל מה שהתחיל אחרי שנת 1995 הוא חדש. אני לא מעריץ גדול של הלהקות שמנגנות טכני, אני מעריך את הכישרון שלהן אבל זה לא כוס התה שלי. רוב הלהקות החדשות שאני אוהב נשמעות כמו הלהקות של פעם, אין לי מושג אם זה טוב או רע. המוזיקה צריכה להמשיך ולהתקדם, ואני מעדיף שהיא תמשיך להתקדם לכיוון שהוא אפל וכבד יותר, אבל באותו זמן מכבד את העבר של הז'אנר מבלי להעתיק ממנו.




בוא נחזור רגע בזמן. כיצד התחילה הלהקה?

ובכן, התחלתי את הלהקה עם Paul לאחר שכתבו את השיר Profanation(נמצא על גבי כמה דמואים/EPים והלאה - ב.א) ניגנתי לפניכן בלהקת Thrash-Death בשם Revenant במשך כ 3-4 שנים אבל הלהקה הישנה שלי החלה ללכת למקומות טכניים ומזוקקים שלא הרגישו לי טבעיים כל כך. חיפשתי משהו כבד יותר, למתוח את הגבולות של המטאל הקיצוני,

החלטתי לעזוב ביחד עם המתופף האחרון - Paul והקמנו את הלהקה. הרעיון שלנו היה מאוד פשוט: רצינו לנגן מה שבראש שלנו וכל מי שלא היה בעניין יכל ללכת לה****ן. אנוכי קצת אבל זה מה שרצינו. התחלנו בגלל שהבנו שאתה מתחיל להקה כי אתה נהנה לנגן מוזיקה. אתה רוצה ליצור משהו מחורפן, להתמרד ולא ליפול לטרנדים מכל סוג שהם. לעשות דברים בדרך שלנו. תמיד שמרנו את הקונספט שמסביב לזה וזה מה שאנחנו מאמינים בו עד היום.

לפי מה שהבנתי הסולן המקורי שלכם Craig Pillard מעורב גם כן בתנועה גזענית ודברים מהסוג הזה. האם הוא היה מעורב בדברים הללו בזמן שהיה בלהקה? האם המילים של החומר שלכם מושפעות מהאידילוגיה שלו?

לא כשהוא היה בלהקה, הוא הצטרף משנת 1990. מעולם לא חשבתי שהוא היה מעורב בשום דבר מהסוג הזה. לא שמתי לב למשהו כזה, ואני לא חושב שהוא באמת האמין בדברים הללו בתקופה ההיא. אני לא זוכר בוודאות ולא עקבתי אחריו כל הזמן, אבל כן זכור לי שהיו לו שתי חברות שהיו יהודיות, אז הגיוני שהוא לא שנא יהודים כל כך. מעולם לא שמתי לב לשום דבר מהסוג הזה. כשהוא עשה דברים שהיו שערורייתים הייתי די מופתע, זה לא היה העסק שלי וזו הייתה החלטה שלו לגבי מה שהוא רצה לעשות או לא לעשות בחייו. חשבתי שזה היה מוזר. יש כל כך הרבה מפגרים בעולם הזה, לא ברור לי למה לשנוא אנשים על רקע כזה או אחר. אני לא יודע שום דבר לגבי מעורבות שלו בדברים שכאלו, אנחנו חברים כעת וביחסים טובים ועדיין אני לא יודע על שום דבר שכזה. אם אתה רוצה אתה מוזמן לשאול אותו, בכל כמה שזה נוגע ללהקה מעולם לא התעסקנו בנושא.

מה דעתך על כל העניין הזה? ועל תנועות גזעניות באופן כללי?

אני לא מחשיב את עצמי לאדם שהוא פוליטקלי קורקט בשום צורה. אני שונא את כולם, ואין לי אהבה מיותרת לבני אדם. אני לא אוהב את המין האנושי. כל ההתעסקות בסיטואציה ובעניינים שכאלו הם מיותרים ומטופשים. יש סיבות כלליות והרבה יותר מוצלחות לשנוא בני אדם מאשר על רקע אתני, דתי או גזעני. וזה מטופש לחפש סיבות מהסוג הזה בשביל לשנוא אותם. אני גדלתי בניו ג'רזי, בסביבה מאוד מגוונת, יש אנשים טובים מהמון סיבות ומאז ומעולם לא טרחתי לבדוק עם מי שהיה חבר שלי או שחשבתי שהוא בנאדם מגניב אם הוא לבן, טהור גזע או כל דבר מהסוג הזה.

מה קורה איתו כרגע? האם אתה יודע אם הוא מתעסק בנושאים האלה עם ההרכב שלו Disma?

האמת שאני לא יודע הרבה בקשר לזה. אני לא חושב שהוא מעורב בעניינים האלה כבר הרבה זמן. אני יודע שהוא השתעשע עם זה זמן מה, אבל בזה זה נגמר לדעתי. לא ממש יוצא לי לראות את הבן אדם, אנחנו מתראים בערך פעם בשנה, אז אין לי ממש איך לדעת.

איך היה עבורך לעבור לתפקיד הגיטריסט והסולן?

התחלתי לתפקד גם בתור סולן כי היה לי ממש קשה למצוא סולן קבוע, אז זו החלטה שנבעה מצורך שלא הצלחתי למלא. לקח לי הרבה זמן אבל כיום נוח לי עם זה, כבר זמן מה. זה השפיע על הלהקה, בצורה חיובית. זה היה הכי קשה כאשר ניגנו כטריו וביצענו חומרים ישנים ואני הייתי הגיטריסט היחידי בלהקה. את שני האלבומים האחרונים כתבתי כשידעתי שיש גיטריסט אחד אז זה בהחלט השפיע על כתיבת השירים. לא רציתי שירים מסובכים מדי כדי שאוכל לשיר ולנגן בו זמנית בצורה טובה. בזמנו זה בהחלט השפיע על הלהקה . כיום יש לנו שני גיטריסטים אז אני יכול להתרכז בלנגן גיטרת ליווי ולשיר במשך כל הזמן. זה שיש מישהו נוסף שמנגן גיטרה ביחד איתך זה מעולה כדי שתוכל לשיר בצורה יותר פשוטה במקום להתעסק בלחשוב על ריפים ועל לשיר בו זמנית, זה די קוץ בתחת. הרבה יותר פשוט לי ונוח לנגן עם ההרכב בתצורה הזאת.

מה דעתך לגבי נושא הדת בארה"ב היום? אתה חושב שהיא מהווה קרקע פוריה לצמיחה של להקות?

אני לא יודע, אני לא רואה את ארה"ב ככזו מדינה דתית, אבל אולי כי אני פשוט לא מחפש את זה. נכון שיש אנשים דתיים, אבל לי לא קורה שדוחפים את הדת במורד הגרון. דווקא במדינות אחרות שהייתי בהן הם היו יותר דתיים מבארה"ב. בגלל שיש לנו מגוון כזה של דתות אני לא חושב שזה מאפשר לנצרות או לדת אחרת להיות כזו שתגרום לאנשים למרוד בה בטירוף. אני בהחלט שונא דת בגישה שווה לכולם, ממש לא כוס התה שלי. אבל אני מבין שזה כיף להיות אנטי-דתי לאנשים מסוימים, לקלל את ישו וכו' היה פעם בילוי נחמד. בשלב מסוים אתה מבין שיש יותר דתות מהנצרות בלבד, כולם מסריחות – לא רק הנצרות, אני גדלתי יותר באיזור הנצרות אבל כולן מסריחות מבחינתי.

הקמת לייבל בעצמך – Ibex Moon, איך זה התחיל?

זה התחיל מזה שרציתי להוציא את אלבום הבכורה של הפרויקט שלי Funerus, זה גרם לי להקים את החברה. אני מפסיד כסף בטירוף על זה בשנים האחרונות, זה קשה להיות חברת תקליטים במצב הנוכחי. כרגע היא בהקפאה בעיקר בגלל כל הכסף שאיבדתי בגללה ב 3 או 4 השנים האחרונות. אני רוצה לשלם את החובות שנצברו לי ואז להחליט אם בכלל לעשות זאת שוב. אני רוצה להתרכז ב Incantation וב Funerus, יותר כיף לי לעשות מוזיקה מלעסוק בחברת תקליטים. זה הרבה כאב ראש, והמון עבודה. הרבה יותר כיף לעשות מוזיקה מלהתעסק בניירות כל הזמן.




יש להקות שהוצאת דרך החברה שלך שאתה ממליץ עליהן במיוחד?

אני ממליץ על Funerus כמובן, אבל אני בהחלט עומד מאחורי כל הלהקות שהוצאתי בלייבל. משהו שממש טוב שאנשים פחות שמו אליו לב הוא Estuary, להקה מסינסנטי שעושה דת'-ט'ראש עם שירים חזקים, באמת להקה טובה. Asphyx מדהימים, עוד להקה שווה לשמוע, גם HOD מטקסס, Feral השבדים – סוג של דת' מטאל בסגנון Entombed – כזה Death N' Roll.

איזור ה Tri-State היה הבית לכמה מהרכבי הדת' מטאל החזקים ביותר בארה"ב, Incantation כמובן, וגם Immolation ו Suffocation, מה אתה חושב שיש באזור שמנפיק להקות טובות כל כך?

יש כמה דברים, כמות אוכלוסיה מטורפת, זה שיש פה המון אנשים בהחלט תורם לזה. וגם זה שהיו פה מלא הופעות מטאל בשנות השמונים והתשעים, הרכבי Thrash מוקדמים, להקות דת' מטאל, ואני חושב שזה שהן הופיעו פה היה השראה לכל הלהקות האלה. אני הייתי יוצא לכמה מועדונים פה באזור New Rochelle, לכמה מקומות בג'רזי, ושם הייתה המון מוזיקה קיצונית גם אם לא תמיד דת' מטאל. תמיד הקשבתי הרבה ללהקות הארד קור וחומרים כאלה שהיו השראה בשבילי. כמוני יש עוד הרבה ששמעו להקות בתקופה ההיא וזה היה ההשראה שלהם, מועדונים כמו La Mours שניגן הכול מ Carnivore ועד Voivod ו Kreator.

חשבת בזמנו שהאלבום Onward To Golgotha יהיה כזה אלבום קלאסי בז'אנר הדת' מטאל?

ממש לא. כשעשינו את האלבום רצינו להוציא אלבום שכולם ישנאו. לא היו לנו שום ציפיות. היה לנו את המזל להוציא את האלבום ולא היה לנו מושג אם מישהו בכלל יאהב אותו. את רוב השירים בו ניגנתי בהופעה שנים לפני שהאלבום יצא, אבל לא ידעתי מה תהיה התגובה. למזלנו הוא פשוט התפוצץ, אנשים אהבו אותו, אבל אנחנו לא היינו מוכנים לכך שיאהבו אותו. נתנו לאגו שלנו להשתלט עלינו ונכנסו לשוק. היה המון קהל בהופעות שלנו, אנשים כתבו עלינו ביקורות מעולות, וכשאתה צעיר זה קשה להתמודד עם כל זה, וזה עלה לנו לראש. בסוף זה המוות של ההרכב ההוא, התחלנו לא להעריך את מה שיש לנו כלהקה ואת הכימיה שהייתה בינינו. אנשים בהרכב חשבו שהם יכולים לעזוב ולהצליח בזכות עצמם והכול נדפק.

בוא נחזור אליך – מה הייתה אומר שהן ההשפעות עליך ככותב שירים?


אני מושפע ממה שגדלתי עליו. אבל מה שחשוב הוא שאני לא מושפע בקטע של איזה ריף ספציפי או משהו, אני מושפע מהאווירה שיש ללהקה, אם ללהקה יש איזו תחושה ממש אפלה, וזה נשמע מקורי ויש לזה אישיות – אז זה משפיע עלי. אני מעריץ גדול של Venom, והתחושה שקיבלת מהם הייתה אדירה. משהו שגורם לך לרצות לצאת ולהרוג פוזרים.

אני גם מעריץ גדול של Possessed, עוד להקה שיש בה תחושה מיוחדת.מוזיקה צריכה להיות יותר קשורה במה אתה מביע ועד כמה אתה טוב טכנית כנגן, ודברים נשמעים רע אם אתה רק עסוק באיך אתה מנגן מושלם ולא באווירה חשוכה שהמוזיקה שלך יכולה להעביר.

עם כל שנות הנסיון שלכם, יש לך איזה סיפור מוצלח מההופעות במהלך השנים?

יש המון, דברים שלא להאמין שקרו. אחד שהיה לא מזמן קשור בבסיסט שלנו Alex, בסיבוב ההופעות האחרון שלנו הוא הביא איתו מלא לימונים, יש לו אובססיה עם לימונים. אתה לא צריך לאכול לימון כל יום – אפילו עדיף שלא תעשה את זה, אבל הוא היה חייב להביא איתו את הלימונים מארה"ב לאירופה והם לא צריכים יותר לימונים ממה שכבר יש להם. לצערי, יש לו אובססיה בנושא. אתה מוזמן לגשת אליו כשאנחנו בסיבוב הופעות ולשאול אותו מה מצב הלימונים שלו.

ברור, אני אגש אליו ואומר לו "שלום, מה מצב הלימונים?"

מה הסוד שמאחרי ההתמדה שלך כל כך הרבה שנים? אחרי כל כך הרבה הופעות, החלפה של הרכבים, מה אתה חושב ששומר אותך ואת Kyle בעניינים?

אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, אנחנו ממש אוהבים להיות להקה, אבל זה לא קל למצוא חברים שישארו איתך במהלך כל התקופות הקשות. אני בחור שקל לעבוד איתו, אבל יש לי כיוון מוזיקלי ברור. אני רוצה לעבוד עם אנשים שמזדהים עם הכיוון הזה, אם אין להם שום חזון עדיף שיעזבו. זה עלול לגרום לאנשים להגיד שאני חרא של בן אדם, אבל זה לא מזיז לי, אם הם מרגישים יותר טוב בגלל זה שיהנו. לי ול Kyle יש חזון, ואם אין כימיה ושותפות בחזון זה לא עובד. אני לא מעיף אנשים מההרכב, אני לא איזה קאליגולה, אבל אם אנשים לא אוהבים באמת את מה שאנחנו עושים אז עדיף שלא יהיו איתנו ולעשות משהו אחר שכן טוב להם. אנחנו עכשיו 4-5 שנים עם ההרכב הנוכחי, וזה הכי הרבה שהרכב אחד נשאר יציב, אני הולכים על השיא הגאי של העולם בהרכב יציב של Incantation (צוחק).

מילים אחרונות לקהל בישראל?

אני ממש שמח שיצא לי להתראיין בשביל המטאליסטים הישראלים, אין לי מושג אם אוהבים אותנו אצלכם, ואני גם ממש לא יודע הרבה על ישראל. אני יודע שמדובר במדינה שהיא ידידה של ארה"ב ויש לא מעט ישראלים שגרים אצלנו, ושלא אוהבים אתכם במדינות השכנות לכם. אבל בכל מקרה נהדר לדבר איתך ואני מקווה שיצא לנו להופיע אצלכם, זה היה מעולה להגיע לחלקים בכדור הארץ שעדיין לא היינו בהם! כן,לגמרי Fuc*ing Metal.

[ לראיון באנגלית ]

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::