29/06/2013
שורדים במדבר - ראיון עם להקת Desert
מאת: אלון מיאסניקוב
מרואיין: סרגיי "Metalheart", גיטריסט להקת Desert

Desert היא מצרך נדיר בארצנו – להקת מטאל מלודי וותיקה, שעושה פאוור מטאל אירופאי לכל דבר.
בתוך שוק המטאל הקיצוני והמטאלקור של השנים האחרונות, זה שיש להקה מקומית שעושה כבוד להרכבי ענק כמו Helloween, Grave Digger ודומיהן, זו אכן תופעה שאפשר רק לפרגן לה.

שנתיים לאחר צאת אלבום האולפן האחרון שלהם, והלהקה סוף סוף מקליטה אלבום אולפן חדש עם ארז יוחנן, המוח שמאחרי Amaseffer. כהכנה לצאת האלבום, ההרכב מופיע לא מעט, אם כחימום להרכב הפולק השוויצרי Eluveitie, ואם כחלק מפסטיבל מטאל מקומי שיערך ב 4 ליולי לצד ההרכבים Hammercult ו Dim Aura.

ישבנו לדבר עם הלב הפועם שמאחרי ההרכב – הגיטריסט סרגיי "Metalheart", וזה מה שקרה:

אהלן ח'ברה, מה קורה איתכם בימים אלו?

אהלן אהלן. הכל מעולה. מתכוננים להופעות הקרובות ביולי (עם האמרקאלט ודים אאורה) ובספטמבר עם אלווטי. מכינים את ה"קרקע" לאלבום הבא ויוצרים קשרים. מפתחים את בסיס קהל באירופה, שמתרחב מיום ליום ויש כבר מועדוני מעריצים בכמה מדינות. יש עוד כמה דברים בקנה, אבל נעדכן כשיהיה על מה לדבר בפועל. לדבר באוויר זה לא בבית ספרינו.

עברו שנתיים מאז צאת האלבום השני שלכם, מה קורה עם אלבום חדש?

אז זהו, שממש בימים אלה אנחנו בדיוק "מבשלים" אותו עם ה"שף" ארז יוחנן מ AMASEFFER. כמה חודשים טובים עבדנו על העיבודים וניסינו להשקיע בכל פרט ופרט ולגרום לזה להישמע הכי טוב שאפשר ומגובש כמה שיותר. כבר עברנו לשלב האולפן הקלטות ולמעשה המתופף שלנו סיים כבר את ההקלטות שלו ובימים הקרובים נתחיל עם הגיטרות. השאיפה היא להוציא את האלבום עד סוף השנה, שיראה קצת מאור הזרקורים :)

הבנו שנפרדתם מהלייבל Sleazy Rider, למה? ומה הכיוון מבחינת לייבל לאלבום הבא?

נכון. נאלצנו להיפרד. הלייבל לא עמד בציפיות שלנו ולא בהתחייבויות שלו כלפינו. עשינו את החלק שלנו על הצד הטוב ביותר. אבל בעסק הזה צריכה להיות עבודת דואט ולא סולו. אז אמרנו יפה שלום ואיחלנו לו בהצלחה בהישרדות במשבר הכלכלי שפקד את המדינה שלו.לכן הפעם החלטנו להשקיע קצת יותר במציאת לייבל שיוכל לממש את השאיפות שלנו, עד שנתייאש ואז נשחרר את זה בכוחות עצמנו :) אנחנו עדיין אופטימיים בעניין הזה.

באלבום התארח בין השאר Joakim מ Sabaton, להקה שהפכה בשנים האחרונות לאחד מהרכבי המטאל הגדולים באירופה, אתם עדיין בקשר? אתם צופים שיתוף פעולה נוסף?

אנחנו בקשר כל הזמן. זאת חברות של ממש עוד מאז ההופעה הראשונה שלהם בארץ ב 2008. אנחנו ממש שמחים בשבילם על כל הצלחה שלהם, כי אנחנו יודעים כמה קשה החבר'ה האלה עבדו בשביל להגיע לזה. שום דבר לא נפל עליהם מהשמיים. הם ממש הוכחה חיה שלפעמים עבודה קשה, מתמידה ונכונה – משתלמת. אנחנו גם ממשיכים לשתף איתם פעולה מאז אותה ההופעה ובעצם הופענו איתם כבר 5 פעמים מאז. גם אירחנו את יואקים בארץ גם להופעת ההשקה וגם לטיול ובילוי. הוא כבר מתנייד בארץ בלי מפה, ויש צפי לשיתופי פעולה בעתיד הקרוב.

מבחינה מוזיקלית, מה זז בהרכב מאז האלבום האחרון? מה אפשר לצפות מהחומרים החדשים?

האמת יש לא מעט שינויים, אבל הכל בגדול אנחנו עדיין משמרים את האופי של הלהקה גם במוזיקה החדשה. מאז שהאלבום הקודם נכתב, ישנם כבר 3 חברי להקה חדשים (אנוכי, סרגיי על הבס ואסף על עמדת התופים) ושלושתנו גם כותבים, מעבדים ותורמים את שלהם לחומר החדש שנכנס לאלבום. לכן, כרגע אפשר לומר בפה מלא שכל הלהקה עבדה על כתיבת האלבום. זה גם משפיע על הגישה לכתיבה ועבודת צוות. שינוי נוסף ודי משפיע הוא שהפעם אנחנו עובדים על אלבום עם מפיק מוזיקלי (ארז יוחנן). העבודה איתו עד כה מאוד פורה, מעניינת ותורמת לחומר של האלבום.

לפעמים העבודה עם ארז גם משנה מקצה לקצה. הוא מכניס קצת מהאופי שלו גם כמוזיקאי וגם כמפיק. מה התוצאה של כל השינויים האלה? זה הולך להיות מעניין, זה בטוח. זה עדיין אנחנו, זה עדיין דזרט, אבל זה יהיה כבד יותר, אפי ואווירתי יותר, לפעמים מתוחכם ופרוגרסיבי יותר ולפעמים גם אגרסיבי ותוקפני. נגענו בקצת מהכל במיקס ומתכון, שלדעתנו, נכון ובוגר. הפעם, האלבום לא יהיה קונצפטואלי, אבל יהיה נושא משותף לכל הליריקה. אגב, יתארחו באלבום גם כמה מוזיקאים מעניינים.

בשנה-שנתיים האחרונות שומעים לא מעט קולות על זה שאין כמעט מטאל מלודי בישראל, זו תופעה שתמיד הייתה קיימת – אבל נראה שעם כל להקות הקור למיניהן בשנים האחרונות זה רק הפך להיות בולט יותר, מה הסיבה לדעתכם למחסור החמור בז'אנר המלודי בארץ?

שמע, לא מעט פעמים שאלו אותי על זה בווריאציות שונות ובכל מיני דיונים. שמעתי הרבה אנשים ודעות בעניין והסקתי את המסקנות בנושא. מה שאני יכול להגיד, זה שלהקות קור לא ממש אשמות בזה. אני אסביר גם למה ומה הסיבה לחוסר של להקות מלודיות. איך שאני רואה את זה, זה הכל פונקציה של קהל והביקוש ממנו. הרי להקה, שלא מצליחה להיחשף ולצבור קהל, גזר דינה להפוך לנחלת העבר והארכיונים. ואני חייב להודות שהיו כאן הרכבים מבריקים.

הקהל של הקור הוא צעיר יותר, פעיל יותר, מתלהב יותר וממש אוהב את הסגנון שלו. זה מתבטא יפה מאוד בתמיכה שלו בלהקות. הם באים להופעות שלהם, קונים דיסקים, קונים מרצ'נדייז, הם יוצרים עניין סביב הלהקות האלה, שגם רוב חברי הלהקות האלה הם בעצם בטווח גילאים של הקהל שלהם. אז להם הרבה יותר קל "לתקשר" עם הקהל שלהם. זאת גם הסיבה להתרבות של הלהקות מהסגנון. מנגד, קהל של להקות המלודיות הוא בוגר יותר, מתייחס בקפדנות למה שהוא שומע ומוכן להשקיע בו תשומת לב. זה מתבטא בהיענות להופעות וכיוצא בזה.

כדי להרוויח קהל "מלודי", אתה צריך לעשות משהו שממש יעניין אותו ותהיה ממש טוב בזה, כדי שהוא יטרח לבוא להופעה, יקנה דיסק ומרצ'נדייז וכו'. גם בגלל גילו, הקהל הזה לא שש לכל הופעה והופעה. הוא גם לא ממש "יושב בפייסבוק" ושאר רשתות החברתיות ששם יש אחוז ניכר מהחשיפה. אז די ברור שרוב להקות המלודיות שהיו כאן לא החזיקו מעמד. לכן יש לנו כרגע מצב של כמה להקות מלודיות טובות שמצליחות להביא קהל וליצור עניין אצלו והשאר לא ממש ואחרי זמן מה מתפרקות..

עוד תופעה שהתחילה עם גל העליה הגדולה מרוסיה לפני 15-20 שנה היא שהז'אנר המלודי הפך להיות מזוהה כ "מטאל רוסי", כאילו העולים הם היחידים שמאזינים למה שהוא לא אקסטרים מטאל. ממה לדעתכם התפיסה הזו נבעה? עד כמה היא רלוונטית היום?

מיום ליום היא רלוונטית פחות ופחות, בגלל האינטגרציה של הקהל הזה בתוך קהל המקומי. גם בגלל שרוב הקהל עצמו באופן כללי גדל כבר בישראל רוב הזמן. אני הגעתי למסקנה כי קהל שגדל כאן מעדיף מוזיקה שהיא יוצר קיצונית בגלל אופן החיים בארץ. הקהל מחפש כאן מקום לפרוק את הלחץ שהוא צובר בחיי היום יום מכל כיוון אפשרי ומטאל קיצוני הוא מפלט מעולה לכך. שוב, הכל באופן יחסי כמובן לכל כיוון. כי אחוז ניכר של העולים בכל זאת חזק בקטע של אקסטרים. הסיבה שהעולים היו יותר בקטע של המטאל המלודי היא יחסית פשוטה וברורה – פשוט בקושי היו שם להקות אקסטרים. רוב הלהקות שביקרו ברוסיה עד העלייה, הן היו מהסגנון המלודי יותר. מה שכן, הקהל הזה מאוד נאמן למה שהוא שומע וזה לפעמים גם עובר בדורות וגם הביאו את זה לכאן. דווקא אפשר לראות את זה מאוד יפה, כשבאות לכאן להקות מהתקופה ההיא. אשכרה מכונת זמן. זה בלט במיוחד בהופעה של UDO ב 2006. בחיי שלא שמעתי מילה אחת בעברית במועדון באותו ערב.

בארץ צמח השימוש במוטיב האתני כחלק מז'אנר המטאל, עם זה ב Orphaned Land, אם ב Salem, ואם בהרבה הרכבים אחרים, זה משהו שאתם שקלתם כדי "לייחד" את הסאונד שלכם? או שאתה חושב שיש משהו אחר אצלכם שמייחד אתכם מהרכבי פאוור אחרים?

האמת שאנחנו השתמשנו במוטיבים האלה באלבום הקודם ויותר מכך, יש גם שימוש בהם באלבום החדש. אבל במינון קצת אחר מאשר אצל אורפנד לנד, למשל. זה די ברור שאנחנו מושפעים, במידה כזו או אחרת, מהמוזיקה המקומית, מהאווירה, מהאנשים ומהיחס. רובינו הרי גרים כאן כבר שני עשורים. אז אפשר לומר שזה די טבעי שהמוטיבים הללו יופיעו אצלינו בשירים, במיוחד כי חלק ניכר מהשירים הם אווירתיים ותיאטרליים. וזה גם מייחד אותנו קצת מהנוף של שאר להקות אירופאיות בסגנון. קיבלנו גם לא מעט פידבקים בנושא הזה בסקירות לאלבום הקודם.

השירה של אלכסיי תמיד הייתה אופראית ועמוקה יותר משל הרבה הרכבי פאוור אחרים שדווקא בולטים יותר בשירה הגבוהה, בייחוד ממדינות כמו אירופה או איטליה, זו הייתה החלטה מודעת להשתמש בשירה שהיא לא אופיינית כל כך בז'אנר? או משהו שפשוט צמח מזה שהוא הסולן?

זה ממש מגניב כי השאלה הזאת בעצם עונה גם על השאלה הקודמת :) השירה של אלכסיי תמיד הייתה כזאת ואני לא רואה שינוי באופק(צוחק). ההרכב הזה התחיל לתפקד כהרכב "בריא" מאז שהוא הצטרף אליו אי שם בתחילת העשור הקודם. אז השירה של דזרט תמיד כזו. לא יכול להגיד אם זה היה במכוון או לא, מה שכן אני יכול להגיד שזה אכן שיחק לטובתה של הלהקה וזה גם די מייחד אותה. גם בנושא הזה היו לא מעט פידבקים חיוביים. לא תמיד קל להתחבר לסגנון שירה כזה. אבל אנחנו גם לא ממש נופלים להגדרה של פאוור טהור כמו שאנחנו מכירים אותו מאירופה. יש כאן מיקס שלכמה סגנונות ואני לא רואה כרגע סגנון שירה אחר בשירים שלנו. זה פשוט כבר לא יהיה דזרט.

אני, כמי ששומע את הז'אנר כבר למעלה מ 25 שנה, מרגיש שיש סוג של עמידה במקום מבחינת המטאל המלודי – כשרק להקה אחת מבין 100 מצליחה עוד לעשות משהו שהוא טוב ומעניין מספיק, הרכבים כמו Wolf או אולי Orden Ogan, אתם חולקים את התחושה?

אם להסתכל בצורה יבשה על הסגנון – אני יכול להסכים איתך. עם כל זה, אני מגלה לא מעט להקות שעושות דווקא דברים מעניינים שהם גם נופלים להגדרה של פאוור וגם לא נופלים גם יחד. לפעמים יש גם הברקות באלבומים ספציפיים. המצב, שאתה מתאר אותו, היה נכון לתחילת עשור הקודם. שאז זה היה ממש בולט. היום יותר ויותר להקות מנסות לעשות דברים מעניינים ולא חסר הברקות.

מה היה הרעיון מאחרי ההערב הקרוב עם Hammercult ו Dim Aura? מה הרעיון מאחרי חיבור 3 להקות מז'אנרים שונים כל כך ומה אתם חושבים הוא נותן?

זה היה רעיון של ישי שוורץ מרייבן לעשות ערב כזה. אנחנו עובדים איתו כבר לא מעט זמן והוא משקיע לא מעט מאמצים בלפתח לא רק סצינה בינלאומית, אלא גם מקומית.זאת אחת הסיבות שהוא בעצם נותן במה ללהקות מקומיות בהפקות שלו. כך גם הערב הזה. ערב של 3 להקות שלא עסוקות חצי מהזמן בלהפיק את האירוע, אלא באות לעשות את מה שהם יודעות לעשות הכי טוב – מטאל. אני בטוח שאחרי הערב הזה לכל להקה יתווספו כמה מעריצים חדשים וזה מעולה לדעתי. יש כאן ממש מפגש פסגה של נציגות מעולות מכל קצוות המטאל. אני בטוח שזה הולך להיות מעניין ונקבל ערב שובר. יש כאן להקות מנוסות שיודעות את מלאכתם.
נתראה שם !

אתם מוזמנים להתעדכן על כל מה שקורה במחנה דזרט
בעמוד שלנו

זהו, תודה על הזמן!