תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Ram2
Ontour
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

05/07/2013
המפלצת מצרפת – ראיון עם Joe Duplantier סולן להקת Gojira
כתב : בן אסטרכן
מרואיין: Joe Duplantier גיטריסט וסולן להקת Gojira

Gojira היא להקה שהצליחה למרות שיתכן שכל הסיכוים היו לרעתם בתוך סצנת המטאל האירופאית היותר מסורתית. כיצד זה קרה? ראשית הם באו ממדינה בעלת סצנת מטאל קטנה (למרות שהצמיחה כמה וכמה הרכבי קאלט, לרבות Trust, Sorteliege וסצנת בלאק ענפה) שדת' מטאל היה די זר בה – לפחות כשהם התחילו לנגן. שנית, הם מנגנים את אחד הז'אנרים הכי צפופים במטאל ולמרות זאת הצליחו ליצור במסגרת גבולות הז'אנר משהו יחודי מבלי להישמע יומרנים מדי. ובנוסף, הם הצליחו לתחזק בכבוד את הלהקה במהלך 17 שנות הקיום שלהם. הישר מהעיירה הקטנה של Bayonne שבגודלה מכילה בערך חצי מתושבי העיר ת"א, הם גדלו למימדי ענק ולתופעה בינלאומית כשהם מחממים את Metallica ומצליחים למכור הופעות Sold Out ברחבי העולם. כעת, לפני שהם מביאים את ה Death Metal עמוס הגרוב שלהם אלינו לישראל, היה לי העונג הגדול לראיין את Joe Duplantier –הגיטריסט הסולן והמוח מאחורי הלהקה.

שלום Joe מה שלומך בנאדם?


הממ לא הרבה, אני בסדר גמור! מרגיש די שלו כרגע. עכשיו בצרפת, בדיוק ניגנו ב Hellfest והשנה יצא לנו טוב מאוד כי היתה לנו משבצת מאוד טובה בפסטיבל. ניגנו עם Jason Newsted ו Stone Sour ו Volbeat וזה היה טוב מאוד.

יצא לכם לראות עוד להקות? מישהו שציפית לראות?

רציתי לראות את Swans, שזה הרכב מאוד מאוד ניסיוני עם הבחור הזה שעושה את המוזיקה שלו כבר 30 שנה והוא מין משורר מטורף דפוק ואלכוהוליסט עם גיטרה. כל המוזיקה שהוא עושה מבוססת על פידבקים וצלילים מוזרים ואקורדים ושמחתי לראות את זה בלייב בפעם הראשונה. חוץ מזה עשינו ראיונות וסשנים של חתימות ולא ממש היה לי זמן לראות להקות אחרות. ראיתי לכמה רגעים את Napalm Death על הבמה וזה היה די מדהים אבל זה כל מה שהספקתי. אנחנו מנגנים ב Hellfest פעם ב 3 שנים בערך ומשתדלים שזה ישאר כך כדי שלמעריצים המקומיים לא ימאס מאתנו ולכן אנו ממשיכם להופיע בתדירות שהיא לא גבוהה מדי.

עברה כמעט שנה מאז ששיחרתם את האלבום האחרון שלכם " L’Enfant Sauvage" איך אתה מרגיש לגביו כעת ולגבי איך שהוא התקבל בקרב הקהל שלכם?

אני מרגיש טוב מאוד. כולם קיבלו את האלבום הזה בצורה נהדרת, כולם היו מאוד נלהבים לגביו וזה היה נהדר בנאדם! מהיום הראשון אנשים שמחו לגביו. אמנם המעריצים הותיקים חששו מעט כי בדיוק לפני היציאה של האלבום חתמנו עם Roadrunner והם פחדו שנתמסחר אך בסופו של דבר כולם הבינו ששמרנו על הרוח של הלהקה גם באלבום החדש ושהמוזיקה נשארה אותו דבר, איך אומרים בצרפת? לא עירבבנו מים ביין שלנו

מה היה הרעיון מאחורי האלבום? האם היה איזשהו רעיון כללי בסיסי מסביב? אני יודע שבאלבום The Way of Flesh דיברנו על ההשפעה של המוות, האם זה ניכר גם פה?

TWOF עסק ברובו במוות. יש הרבה להגיד ובו זמנית שום דבר כי אנחנו לא ממש יודעים מהו המוות בעצם. מה שאנחנו כן מכירים אלו הפחדים שלנו, הפחדים לגבי הלא נודע. כשזה מגיע לנקודת הלא נודע אנחנו משותקים מעצם ההתעסקות במחשבה לגביו, אז כל העניין הזה הוא אתגר גדול עבורנו כבני אדם או לפחות בשבילי. תראה אני אדבר כאן בשם עצמי – זה אתגר גדול להתגבר על הפחדים שלך בכללי. זה הרעיון העיקרי ומה שאני מנסה להעביר בכל המילים שאני כותב , לפני הקונספט של האלמנטים הסביבתיים וכו'. אני כותב על ההתעסקות בפחדים והקושי של לחיות עם עצמך בשלום בכללי. עבורי, כשעשינו את האלבום לא היה רעיון ממשי מאחוריו אלא יותר מצב, מצב תודעתי והרגשה, אינטואיציה. אני חושב שהמילים האלה משקפות יותר את מה שמאחורי האלבום מאשר המונח "רעיון". אף פעם אין ממש רעיון מזוקק ומדויק, לפעמים בסוף ההקלטות או בפרה פרודקשן אני מבין שישנו איזה מכנה משותף,רקע או רעיון עבור האומנות של האלבום אבל בדר"כ זה בא בספונטניות וקורה בזמן אמת.

איך האלבום שונה משאר האלבומים שלכם חוץ מהתגובה הלא רגילה שלה הוא זכה? מה נראה לך גרם לתגובות הבלתי רגילות לאלבום?

החשיפה היא דבר גדול, נקודת המבט שיש לך על האלבום מבוססת גם כן על הקידום שלו.. בפעם הראשונה אי פעם היה לאלבום הזה קידום בינלאומי של ממש וזה יצר הבדל די גדול וכולם היו מושפעים מהעניין .. זה משנה אפילו את הפרספקטיבה שלך כמאזין לאלבום. החשיפה הזאת והקידום הופכים לחלק מהנוף של כל סצנת המטאל העולמית והם משפיעים מאוד. Way of All Flesh למשל שוחרר קודם באירופה ואז מצאנו לו מישהו שיפיץ אותו בארה"ב וזה שוחרר גם שם מאוחר יותר. אח"כ מצאנו גם הפצה באסיה ע"י לייבל אבל אז בעיקר עבדנו עם לייבלים קטנים והקידום של האלבום נראה בהתאם. עבור האלבום האחרון היו מאמצים רציניים לקראת היציאה שלו שגרמו לכל העניין להראות אחרת. גם הסקירות של האלבום היו שונות, נקודת המבט של הסקירות נראתה אחרת והכל מסביב היה שונה. המוזיקה לעומת זאת די דומה לכל מה שעשינו בעבר.

התחלנו לפני 17 שנה והתפתחנו בצורה די טבעית ואורגנית ואין שוני כל כך בקומפוזיציה או בתודעתיות שבה הוא נוצר. זה עוד פרק בחיי הלהקה, דף שונה אבל תחת אותו הספר. המשכנו לספר את הסיפור של החיים שלנו בצליל שלנו ובצורה שאנחנו יודעים. זה טוב שיש לך את הסאונד שלך וזה די קשה להמציא את עצמך מחדש. לפעמים אנחנו מחליטים בצורה מודעת לכתוב משהו שהוא שונה אבל זה אף פעם לא מצליח כי בשלב מסוים אנחנו חוזרים לכתוב את הדברים בדרך שאנחנו מכירים ויודעים ובאנרגיה שמנחה אותנו. האנרגיה הזו היא בעצם תולדה של המוזיקה שלנו היא המניעה והמובילה אותנו בכל מקום ואנחנו כלי שרת. אנחנו לא ממש מחליטים מאיפה ומתי זה מגיע.



מה היה תהליך הכתיבה עבור האלבום האחרון? מי כותב את רוב הריפים?

אנחנו עובדים ביחד אתה יודע. אני ו Mario מוצאים את רוב הרעיונות שמקיימים את ארבעת האנשים שמרכיבים את הישות הזאת שנקראת Gojira. אנחנו יוצרים ישות מסוימת יחדיו כשאני "העיניים", Mario הוא "הפה" ו Jean Michel (Labadie) הוא "הרגליים" ו Christian (Andreu יהיה הידיים למרות שבלי הרגליים אנחנו לא יכולים ללכת רחוק מדי. מי שמתבונן מבחוץ יכול לחשוב ש " Joe ו Mario עושים הכל בלהקה הזאת" אבל למען האמת אנחנו שלמים כגוף אך ורק יחדיו.Mario ואני אומנם פעילים מאוד כשזה נוגע להלחנה ואנחנו זורקים רעיונות ומנגנים המון דברים, כששני החברים האחרים בלהקה תורמים בדרך שלהם כשהם מאזינים לחומר ומשתתפים בדרכם שלהם. זה חשוב להם מאוד.

בדרכם שלהם...כמו לישון (צוחקים)

(צוחקים) כן מן הסתם, לחטוף תנומה קלה...לפעמים אני חושב על האפשרות שבמקומם היו שני בחורים אחרים, שגם כן היו נשארים בשקט בזמן שאנחנו מנגנים. המוזיקה הייתה שונה, איך שהוא הם משפיעים עלינו למרות שאני ו Mario כותבים את רוב החומר. זאת התשובה הקצרה(צוחק)

אז עד כה, האם יש שיר אהוב עליך מהאלבום האחרון?

פפפ כן יש כזה. אני אוהב את השיר "Pain is a Master" בגלל המילים שלו והמוזיקה. אני אוהב לנגן את השיר הזה בהופעה. השיר הזה מיוחד עבורי וקצת יותר אישי משאר השירים, הוא מדבר על הכאב ועל היכולת שלך כאדם ללמוד מהנסיון. כאב זו חוויה מאוד מאוד אינטנסיבית כשאתה סובל ואתה לבד. כל הנוסחה של הזמן משתנה והכל נראה קשה יותר וארוך יותר. אתה לא יודע אם תשרוד את הרגעים היותר קשים של החיים שלך. אבל אני חושב ומאמין שאתה חייב לעבור את הרגעים האלו, אין דרך קיצור כי רק דרך הכאב מגיעה הלמידה וההבנה שברגע ששרדת בעצם התחזקת. אני לא ממציא פה שום דבר, הרי כולם מכירים את "מה שלא הורג אותך מחשל אותך".

איך אתה מרגיש שהאומנות של העטיפה משקפת את המוזיקה?

זה אותו דבר אתה יודע? אותו המאמץ אותה התנועה. זו יצירה אחת. האומנות הויזואלית המוזיקה, הצליל ואפילו ההפקה והמיקס כולם נעשים בבת אחת. בדרך כלל כשאני כותב את המילים אני גם מצייר תוך כדי, לפעמים אני מושפע מהציורים שאני מצייר ולפעמים זה פשוט מגיע במקום רעיון שאני לא מצליח לבטא מוזיקלית, זה מגיע במקביל אך משלים אחד את השני. אני מצייר את העטיפות של הלהקה ו Mario עוזר לי עם חלק מהדברים. הוא שלח לי סקיצה של ראש עם עץ בתוכו ואני חשבתי שלמרות שזה קצת י קלישאת זה מפושט וחזק ויזואלית אז ציירתי את זה מחדש בדרך שבעיניי מתחברת עם המוזיקה. לפעמים אני לא ממש מבין את מה שאנחנו עושים אבל אני יודע שזה הכל אנרגיה אחת שמבטאת את עצמה באותה נשימה עם שאר הדברים שאנחנו יוצרים.

איך בעצם הלהקה התחילה?

כשהתחלנו לא היו לנו שום תוכניות גדולות, סתם רצינו לנגן מוזיקה. זו גישת האולד סקול למוזיקה, היום יש לך הרבה להקות שקודם כל מוצאים את הלוגו והתספורת ואז מחליטים לכתוב מוזיקה על הדרך. כשאנחנו התחלנו זה היה יותר בגישה של "בואו ננגן! בואו ניצור מוזיקה!" ויום אחד כשרצינו להקליט לקחנו איזה טייפ גטו מחורבן ופשוט לחצנו "הקלט" ועשינו כמה דמואים על קסטות אח"כ עשינו Demo נורמלי באולפן והיו עוד איזה שניים-שלושה דמואים שעשינו לפני שבכלל חשבנו לעצמנו "האם אנחנו צריכים להקליט אלבום?" נראה לי שזה מאוד טבעי. כמו צמח שגדל, הצמח לא חושב "אני הולך להיות עץ!" הוא פשוט גודל לו וזה תהליך מאוד טבעי. אני אוהב את הדרך שבה התפתחנו, אני ואחי היינו עושים ג'אמים יחדיו. הוא היה בן 10 ואני הייתי בן 15 והתחלנו עם גיטרה אקוסטית כשהוא מתופף על סירים ומחבתות וממש כך זה התחיל, מין קטע של אחוות אחים שכזאת. ואז התחלנו להסתובב עם עוד חבר'ה והקמנו להקה. פשוט ככה, זה פשוט קרה מעצמו זו מעולם לא היתה החלטה, מעולם לא היה שלב שבו אמרנו "בואו נהיה להקה! בואו נחפש בנות! ונצא לטורים ונעשה כסף ונהיה מפורסמים!" זה מעולם לא היה דבר שחשבנו עליו.

איזה מצחיק אתה, אתה לא יודע שלהקות Death Metal לא זוכות בבנות? הם רק מקבלים בחורים שמנים שרצים על הבמה...

אררג אני יודע!(צוחק)

איך אתה מרגיש שהתפתחת כמוזיקאי מאז הימים המוקדמים של Terra Incognita?

הממ יש כל כך הרבה מה להגיד כל פעם שאתה שואל שאלה, יש לי בערך אלף תשובות לתת אבל יש לנו זמן די מוגבל אז אני אשתדל לפשט את זה. מילד בתיכון שניסה להיות Metallica או Sepultura נהייתי מפיק יותר מאשר מוזיקאי דגול, זמר גדול או כוכב רוק. אני רואה את עצמי כמפיק. יש לי רעיונות, אינטואציות והשראות ואני אוהב להפיק אלבומים. אני רואה אותם כאובייקטים שאני יוצר ועבורם אני צריך לנגן בגיטרה, או לחבר ביחד את הרעיונות הספציפים הללו או שבאותו רגע אני פשוט צריך לצעוק אל תוך המיקרופון. אני מונע ע"י הדחף של הרגע יותר מאשר הדחף לנגן דווקא בגיטרה. לא ממש אכפת לי מהגיטרה עצמה, בשבילי הגיטרה היא דרך להגיע למקום מסוים. אני לא חושב שאני נגן גיטרה או גיטריסט. יש לי חברים שמנגנים כל הזמן ובשבילם לנגן גיטרה זו אהבה של ממש. בשבילי זו רק דרך להגיע לאן שהוא. הייתי רוצה ליצור סרט, ליצור איזה משהו שכולל ריקודים...בלט או כל דבר, משהו שיהיה גדול ממני ועוצמתי. אני אוהב את המקום שבו אני נמצא, עם הרבה עבודה והרבה זמן אתה יכול ליצור משהו כל כך עוצמתי שהוא משפיע עליך בצורה מסוימת.



האם יש תוכניות כלשהן ליצור סרט בעתיד הקרוב?

שום דבר. אני נמשך לדברים יצירתיים, אפילו לבנות בית. ליצור משהו גדול ממני זו הדרך לתאר את זה. האלבום נולד בדיוק כמו ילד. אתה לא ממש עושה הרבה, אתה מקיים יחסי מין, ואז הבטן גודלת ואז נולד מתוך התהליך הזה משהו מושלם אבל אתה עצמך לא עשית הרבה, רק הקדשת אנגיה, זמן וסבלנות. ואז קורה לו משהו, משהו יפהפה.

איך הייתה הסצנה הצרפתית כאשר התחלתם? וכיצד היא השתנתה.

אני לא יודע. הממ היא הייתה מחורבנת? כן היא הייתה די מחורבנת. היו לנו כמה להקות טובות בשנות ה-80' אבל אף אחד לא יצא מהמדינה וייצא מטאל וזה מת לו אחרי העשור הזה. כשאנחנו התחלנו לא היה אף אחד מסביב. היו מעט מאוד להקות שעשו מוזיקה טובה, Loudblast למשל. עכשיו זה מתחיל שוב, ישנה סצנה עם כמה להקות טובות מאוד מאוד, להקות Black Metal מקומיות שהן כל כך אנדרגראונד שאני לא מכיר אישית אף אחד מהחברים בהן. כל מיני להקות נוצרות להן היום. אנחנו היינו מהלהקות המטאל הראשונות מצרפת שטיילו מחוץ למדינה והגיעו לנגן בארה"ב. אני חושב שזה השפיע על להקות האחרות שהבינו שזה משהו שיכול לקרות ו "אם הבחורים האלו הצליחו לעשות את זה גם אנחנו יכולים!". אנחנו חלק מהשינוי שגרם לסצנה הצרפתית להיות במצב הנוכחי שלה.

אם כבר דיברנו על ארה"ב, אתם הקלטתם את L’Enfant Sauvage בארה"ב בניו יורק. מדוע דווקא שם ואיך זה קרה?

רצינו להיות בסביבה שונה, מקום מרגש עם המון אנשים, מפיקים, מהנדסי סאונד וחברת התקליטים שלנו יושבת בניו יורק אז זה ריגש אותנו מאוד לעשות את זה בצורה הזאת. בדרך כלל הקלטנו את האלבומים שלנו כאן בצרפת בכפר עם המשפחות שלנו לצדנו באולפן קטן. מין בית קטן עם המון עכבישים ודבורים, המקום שבו גדלנו. עבור האלבום הזה רצינו משהו שונה. עדיין הלחנו וכתבנו את החומר בבית, זה שבו אני נמצא אגב. אבל בתהליך ההקלטה עצמו היינו צריכים ציוד, מהנדסים, ידע.. וכשעשינו את זה מהבית זה היה אתגר גדול יותר מפני שהיינו צריכים להשכיר ציוד, להטיס לפה אנשים שמבינים בתחום וזה היה מאוד קשה. אז בסופו של דבר לעשות את בניו יורק כשאנחנו חותמים על חוזה עם Roadrunner היה הדבר הכי הגיוני לעשות כי הכל באותו מקום.

איך זה להיות בלהקה עם אחיך?

לא היה לי הרבה נסיון לפני זה בלהיות בלהקה עם עוד אנשים אז אני לא ממש יודע כי עבורי זה די טבעי. זה דבר די נורמטיבי ורגיל בשבילי להיות בלהקה עם אחי, אבל מה שכן זה מאוד עוצמתי, מאוד מתוח ולפעמים זה קשה. לפעמים זה אדיר אבל תמיד ישנה מתיחות מסוימת.

לחלק ב' של הראיון

[ לראיון באנגלית ]

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Asylum Pyre – N°4

Soen – Lotus

Amon amarth – Berserker

RAMMSTEIN - RAMMSTEIN

Sâver - They Came with Sunlight

Cellar Darling – The Spell
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
מטאל אינפיניטיסימלי: על פילוג וגיבוש

סקירת הופעה:
חוגגים מבול - סקירת מופע ה 15 שנה לאלבום Mabool של להקת אורפנד לנד

סקירת הופעה:
פרחים בקבר - סקירת הופעתה השקת האלבום של של להקת Tilian

ביקורת סרט:
The Dirt

כתבה:
אין תקווה באופק - Bring Me The Horizon – טור דיעה

סקירת הופעה:
מחזירים את הפרוג - סקירת הופעתה של להקת Haken בישראל
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[29/07/2019]
Arch Enemy בישראל
[21/06] Endless Agony - Clapsodra & Above The Ruins
[27/06] Canine בחגיגות עשות
[29/06] Archspire בישראל
[02/07] Disturbed בישראל
[05/07] Swallow The Sun בישראל
[18/07] Dream Theater בישראל
[27/07] SHREDHEAD בהופעת השקה לאלבום החדש
[19/09] Septicflesh בישראל
[10/10] Epica בישראל
[13/11] Annihilator בישראל
[16/11] Harakiri For The Sky
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::