תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
IronMaiden
IronMaiden
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: ראיונות ::

25/12/2013
חזרתו של ההרס - ראיון עם סולן להקת Destruction
כתב : בן אסטרכן
מרואיין: Schmier, סולן וגיטריסט להקת Destruction

זה ממש נחמד לגלות שהאנשים שעושים את המוזיקה שאתה אוהב הם גם אנשים טובים. אחד הבונוסים בלהיות מטאליסט הוא בזה שמדובר בתופעה נפוצה, אנשים רבים בקהילת המטאל – ככל הנראה עקב שורשיה המחתרתיים, הם אנשים עם הרגליים על הקרקע. זה ממש נחמד כשאדם כזה הוא אגדה אמיתית, סולן אחת מלהקות ה Thrash החשובות ביותר בז'אנר, אחת מ "4 הגדולות" של ה Thrash הגרמני, ואחת הלהקות שהשפיעו הכי הרבה על ז'אנר הבלאק מטאל המוקדם. Marcel "Schmier" Schrimer מ Destruction, שמגיע לישראל עוד 3 ימים היה חביב מספיק לענות לי לשיחה ביום הולדתו ה 47, ונשמע נרגש לחזור לישראל, מדינה שבה לא הופיע כבר 8 שנים שלמות:

אז לפני שהוא מגיע כדי לשבור לכם את הראש במוצ"ש הקרובה ברידינג 3 בתל אביב – הנה מה שהיה לו לומר לי:

הולי שיט, Schmier האגדה בכבודו בעצמו, מה העניינים איתך?

"צוחק" תודה! אני בסדר, זה יום ההולדת שלי היום . בדיוק שתיתי כמה בירות פה והחבר הוותיק שלי מתופף Destruction הראשון Sandmann Tommy כאן אצלי, אנחנו בדיוק רואים פוטבול ודופקים שתיה, ובדיוק חברה שלי מתוכננת להכין קצת אוכל טוב!

האלבום האחרון שלכם – Spiritual Genocide, יצא לפני שנה וחודשיים, מה אתה חושב עליו במבט לאחור?

תשמע, בכל פעם שאתה מוציא אלבום חדש זו תחושה מטורפת. זה רעיון חדש שלך שאתה מוציא לעולם, ואתה מתרגש לגביו, ואחרי כמה זמן אתה מבין עד כמה הוא טוב, וזה אחרי שניגנת אותו כמה מאות פעמים! אני חושב שזה אלבום טוב, אני חושב שמה שהכי טוב בו זה שלמרות שאנחנו נאדים זקנים, ועושים את זה כבר 30 שנה, אנחנו לא נשמעים כמו להקה זקנה. אנחנו נשמעים כמו להקה צעירה ברוחה, ואנחנו לא מנסים רק להעתיק את השירים המוכרים שלנו. אנחנו עדיין מייצרים מוזיקה רעננה וזה מה שמרגש אותי בלהקה. כמובן שאנשים שלא אוהבים אותנו יטענו שאנחנו ממחזרים אבל אני חושב שזה נכון כי אנחנו מנסים לייצר משהו חדש. זה נשמע כמו Destruction, אבל זה אלבום חדש והגישה שלנו לדעתי עובדת.

אפשר לומר שבאלבום החדש התיפוף הוא גרובי יותר, זה משהו שלדעתך Vaaver תורם ללהקה?

אני חושב שהוא עשה אותנו הדוקים ומהירים יותר. אם תשמע מה הוא עושה כמתופף תבין שהוא מצליח להעביר אותנו מ 190 BPM ל 210 עד 220 בקלות. הוא לדעתי גם שידרג אותנו כהרכב בגלל שהוא כזה מתופף מעולה. מבחינת הכתיבה אכן יש קצת קצה של גרוב לתוך ה Thrash האופייני שלנו, אני חושב שזה תמיד היה חלק מהמוזיקה שלנו, גם אם תקשיב לחומרים של Exodus משנות השמונים אתה תשמע את זה, זה משהו שלדעתי יושב אצלנו טוב ביחד. להקת Thrash בעידן שלנו צריכה לדעת לשלב מהירות ואגרסיה בנגינה הדוקה, והוא בהחלט המתופף הכי הדוק שהיה לנו, הוא פאקינג מכונה! לדעתי הוא שידרג אותנו גם כלהקה בהופעות, וזה כבר שווה הכול.

יש מלא אורחים מכובדים באלבום, בין המוכרים יותר כמו Tom מ Sodom ו Gerre מ Tankard, ועד להקות פחות מוכרות. למה החלטתם לשלב אותם באלבום?

זה אלבום חגיגות 30 השנה שלנו! רצינו שזה יהיה מיוחד אז הזמנו כמה חברים. בעצם יש שם את הליין אפ הקלאסי של אנשים שתורמים ללהקה, חלק עם שירה, חלק עם תופים, חלק עם נגינת גיטרה. אני חושב שזה משהו משפחתי שהוא חלק ממי שאנחנו, וזה נחמד לחלוק את ההיסטוריה שלנו עם אנשים שהיו גם חלק ממנה. כרגע זה נראה כמו משהו די סטנדרטי שלהקות נוטות לעשות – אבל לנו זה יהיה משמעותי עוד 10 או 20 שנה.



במה החדש שונה מהאלבום Day Of Reckoning?

Day היה אלבום חשוב בשבילנו, כי הוא יצא אחרי שהמתופף הוותיק שלנו עזב ושוב החלפנו חברת תקליטים. הייתה אווירה כזו שזה אלבום שחשוב לנו לעשות. חזרנו ל Nuclear Blast וזה מרגיש כמו הבית, ויש לנו את Vaaver כמתופף, אז הכול הסתדר. מעבר לזה אנחנו פשוט יותר טובים כיום אחרי השינויים האלה, ואנשים יראו את זה כשנגיע לישראל! אנחנו 3 אנשים אבל עושים כמות של רעש שפשוט תבעט לכולם בתחת, מאז Day חזרנו להיות להקה אמיתית וזה נהדר.

Destruction, לצד Sodom היא ה Motorhead של ז'אנר ה Thrash, תמיד אפשר לסמוך עליכם שתעשו אלבום שהוא Thrash טהור שיפיל את רוב הלהקות הצעירות יותר – מה אתם עושים שעושה אתכם לכאלה?

אנחנו כנים. אתה תמיד חייב להיות מי שאתה ולעשות מה שאתה יודע לעשות. אף פעם לא זייפנו והיינו משהו שאנחנו לא, והשורשים שלך הם הדבר הכי חשוב. מעולם לא נתנו לדברים כמו משרות יום יומיות או סגנון חיים אחר להזיז אותנו מהמסלול. זה תמיד היה בשביל המוזיקה. אני חושב שאם המוזיקה שלנו משתנה – היא כבר לא מה שהיא צריכה להיות, אתה מבין? המוזיקה הזאת צריכה להיות זועמת, וכל עוד אנחנו מסוגלים לעשות מוזיקה כזאת – נמשיך. אתה לא יכול להיות איזה מיליונר עשיר ולעשות Thrash, כי אין להם דאגות או סיבות להיות כועסים, אתה חייב להרגיש את הלחץ כדי לעשות את זה.

מאז שחזרתם שמתי לב שאתם מנגנים המון הופעות, זה משפיע עליכם מבחינת עייפות וכו'?

אנחנו תמיד נופיע! תמיד הופענו ותמיד נופיע, אין חודש שבו אין לנו הופעה, זה מה שזה אומר להיות מטאל מבחינתנו!

אבל אין לזה מחיר על החיים שלכם?

לא! אני מת על זה! המחיר היחיד הוא הפרטיות. אבל כשאני בבית יותר מ 3 שבועות אני משתגע לצאת שוב להופעות, אני לוחם דרכים וותיק, ובשבילי מטאל עובד כשהוא בהופעה. מעבר לזה אין ממש מחיר לשלם, ואם אתה אוהב את דרך החיים הזו ואת המוזיקה, זה מושלם בשבילך. אנחנו מופיעים לפחות 150 פעם בשנה, ומה שטוב אצלי זה שאני ממש נהנה מזה. אני לא מתעייף מסיבובי הופעות – בשבילי זה תמיד רק כיף.

אני חייב לומר שאני מופתע, היית בטוח שתגיד משהו על זה שכבר כואב לך הגב וכו' וכו'.

"צוחק" נראה לך? ברגע שאתה מתחיל להתלונן על הגב אתה נהיה זקן. אם אתה פשוט יוצא ועושה את זה אתה נשאר צעיר. אנשים יושבים בבית ומתחילים להתלונן על הגב, על הזה שלא עומד להם, ואז הם נהיים לזקנים! אבל אתה חייב לזוז, להזיז את התחת שלך. זו הבעיה עם הרבה אנשים – אבל זו לא הבעיה שלי. אני מתכוון להמשיך להופיע!

קצת היסטוריה לטובת מי שלא מכיר, איך התחלתם?

בן אדם, זאת היסטוריה קדומה... היינו כמה מטאליסטים שרצו לעשות משהו שונה, ככה להקות התחילו אז. גידלנו שיער, רצינו לעשות משהו מופרע וכך הגענו למי שאנחנו היום. זה מטאל, לא כמו כל מיני להקות שיש היום, זה לא קשור למסחור של המוזיקה, זה לא שמטאל צריך להיות. זה חייב להיות מחוספס, אלים. בקיצור, נפגשנו, מצאנו שפה משותפת והאמנו באותם עקרונות, בהתחלה צחקו עלינו, לא הבינו מה אנחנו מנסים לעשות. אבל אסור לך לפחד, אתה חייב ללכת עד הסוף עם מה שאתה מאמין בו – זה המסר שצריך לעבור לכל מי שמסתכל אחורה על ההיסטוריה שלנו.

מה אתה חושב היום על האלבום הראשונים שלכם וההשפעה שלהם על סצנת המטאל העולמית?

אתה יודע, ככל שאתה מתבגר אתה מבין את ההשפעה שלך, זה משהו שאתה לא רואה בזמן אמת. אז רק היינו מוזיקאים שעושים מוזיקה, ורק עכשיו כמה שנים טובות אחרי זה מרגש לראות את זה. זה מדהים, וזה עושה אותי שמח מאד. היינו לנו הרבה בעיות בשנים הראשונות, ורק עכשיו אחרי 20 ו 30 שנה סוף סוף אנחנו זוכים לראות שאנשים העריכו את מה שעשינו. מה שהיה באלבומים הראשונים האלה זה שחרור של משהו שהיה צריך לצאת, וזה מה שעשה אותם לחזקים, זה גם מה שלדעתי אנשים עדיין מוצאים מעניין וטוב באלבומים האלה.



יש לך איזה שהם רגעים זכורים לטובה במיוחד מהתקופה ההיא?

אני זוכר איזה תקרית כשהקלטנו את ה EP הראשון שלנו – Sentence Of Death, נסענו לברלין – העיר הכי גדולה בגרמניה, ורחוק מאד מהאזור הכפרי שבו גרנו. זה היה מסע מרגש בשבילנו, ומייק הגיטריסט מרוב לחץ שכח ללבוש תחתונים. הוא המשיך וניגן את כל קטעי הגיטרה שלו באלבום ללא תחתונים – תחשבו על זה כשאתם מאזינים לו!

יצא לכם לנגן בגרמניה המזרחית בתקופה ההיא?

לא, זה היה בלתי אפשרי. היית צריך מסמכי חבר במפלגה הקומוניסטית, ולא היה סיכוי לזה. Kreator הצליחו אבל זה היה ממש אחרי שהחומה נפלה, ואז במזרח התחילו לאפשר הופעות. זה היה בערך כשהלהקה התפרקה בסוף השמונים, האמת שהתפרקנו ממש באותו חודש שהחומה נפלה, בסוף 1989. זה פרק די אפל בהיסטוריה שלנו, לא הופענו בפולין או ברוסיה או בכל הגוש המזרחי בתקופה ההיא, אבל כשהתאחדנו דאגנו להשלים את החסר וזה מדהים. אלה מדינות עם המון מטאליסטים אז חוגגים שם כל פעם מחדש בהופעות שלנו.

בוא נחזור לפירוק ההוא ב 1989, אתה בעצם פוטרת מהלהקה – למה?

זו שאלה לח'ברה האחרים בלהקה. כשאתה מפוטר אתה צריך לשאול את הבוס שפיטר אותך! אם אתה רוצה לדעת על זה יותר הכי טוב זה לראות את ה DVD שלנו, שם כולם דיברו על זה. זה היה הליך רגיל, כמו במערכת יחסים, נהיה משעמם אז משהו כזה קורה. היינו מאד צעירים, מאד מצליחים, ותחת הרבה לחץ, עשינו כמה החלטות לא טובות. אבל שוב, לדעת מה הלך להם בראש תצטרך לדבר איתם.

תיארת לעצמך שיהיה איחוד בשלב מסוים? כעסת עליהם על הסיפור הזה?

כעסתי במשך 10 שנים, הייתי זועם ורציתי להרוג אותם בגלל זה. אבל בסופו של דבר כל פצע מחלים. לי זה לקח זמן אבל בסוף התחלנו לדבר שוב. בשבילי זה דבר בלתי אפשרי, להיות מפוטר ופשוט לעבור הלאה, זה משהו שהיה חייב לקחת זמן לעבור.

אחרי הסיפור הזה הקמת את Headhunter, איך אתה מרגיש כלפי הלהקה כיום?

הם הצילו לי את החיים, זו להקה שאפשרה לי לנגן מוזיקה אחרי ש Destruction פיטרו אותי. זה היה מרגש, וחשוב. אולי לא להקה שהשפיעה המון על סצנת המטאל אבל בשבילי היה בלתי אפשרי להמשיך אם לא הייתי איתם. יכולתי לנגן סוג של Thrash, לא ממש אבל קרוב – וזה מה שאני עושה הכי טוב. אם לא הייתי יודע לעשות את זה אולי הייתי בעל מסעדה או משהו, אבל זו המתנה שלי בחיים ואני צריך לעסוק בה כדי לשרוד.



הוצאתם אלבום חדש ב 2008, יש תוכנית לעוד אחד? אתה עוד חבר של חברי הלהקה?

בוא נאמר שזה קשה כרגע. Michael עוסק במחשבים וגם הגיטריסט, אז זה יהיה קשה בעתיד. אני לא בטוח שיהיה לנו אלבום חדש אבל אני כן רוצה איזה אלבום צדדי כל שהוא. בשבילי המוזיקה היא קריטית, זו דרך חיים. הם לא היו הג'וב העיקרי שלי באותה תקופה, זה משהו שעשיתי כי לא היה לי את Destruction, וכיום הם במקום אחר ולא רוצים לעשות מוזיקה. אני עושה כיום משהו צדדי אחר, מנגן עם חבורה של חברים טובים בכל מיני מקומות – אבל אני לא יכול לספר יותר מזה כי זה די סודי, מדובר באנשים מוכרים מסצנת ה Thrash הגרמנית, אבל זה כל מה שאספר. אני יכול רק לומר שחלק מהנגנים שם מנגנים בלהקה ששמה מתחיל ב A...

איך מצאת את הדרך בחזרה ל Destruction בזמנו?

אני מטאליסט, וכשהמעריצים רוצים אותי בחזרה בלהקה אני בהחלט אנסה. נראה שמה ש Mike עשה בלעדי לא ממש עבד, והחלטנו שצריך לעשות משהו משותף. בלי המעריצים זה לא היה קורה, הם אלה שבכל הופעה של הלהקה בלעדי אמרו שאני חייב לחזור להרכב, ואחרי שכל יום בחיים שלך אתה שומע מאנשים משפטים כאלה אתה מבין את המסר. התקשרתי ל Mike ואמרתי לו "בוא נדבר שוב". ואז זה התחיל. בלי המעריצים לא הייתי בלהקה, אני בטוח במה שאני עושה, אבל זה הכוח של המעריצים לגרום לי להזיז דברים ולחשוב מה עושים עם הלהקה כיום. הכוח של המעריצים חשוב ללהקה, וחשוב לכל הסצנה.

עברת כמה צבעי שיער במהלך השנים, סיבה מיוחדת?

איך אתה נראית לפני 30 שנה?

לא הייתי קיים.

"צוחק", אני תמיד הייתי זה שלא מספר את השיער שלו, כמה מוזיקאי מטאל יכולים לומר על עצמם דבר כזה? השיער שלי הוא הביצים שלי. אני מאמין בדרך החיים של המטאל, וזה לא ממש משנה איזה צבע הוא, אלא שהוא ארוך. 30 שנה לא קיצרתי את השיער, שיער שחור, בלונדיני, אדום, זה לא משנה. אני עדיין מכבד כל מטאליסט שממשיך לגדל שיער גם בגיל מאוחר, זה סימן ההיכר של הז'אנר שלנו, אנחנו לא דומים למאסות של האנשים הרגילים, זו הדרך שלנו להיות חופשיים.

מילה לסיום?

זה היום הולדת שלי, אז אני חייב כבר לסגור – אבל תודה על הראיון, ונראה אותך עוד 3 ימים בתל אביב!!

[ לראיון באנגלית ]

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Nocturnus A.D. – Paradox

Blut aus Nord – Hallucinogen

Mayhem - Daemon

Tarja - In The Raw

Strident - March of Plague

Storchi – Outside
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
אוכל הישבנים בישראל - סקירת הופעתה של Annihilator בישראל

כתבה:
בגרון ניחר – לזכותו של המטאל הקיצוני

סקירת הופעה:
Damage Premiere - הופעת הבכורה של להקת DPS

סקירת הופעה:
פעם שלישית אפיגלידה - סקירת הופעת להקת Epica

סקירת הופעה:
מחזירים את הבשר - סקירת הופעת Septicflesh

סקירת הופעה:
כשהתן מקלל - סקירת הופעת ההשקה של להקת Zad
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[08/01/2020]
Mayhem בישראל
[27/11] Ma'anish - Methods - Slimfim
[28/11] En Olam release show - Tel Aviv
[30/11] En Olam release show - Haifa
[30/11] The Big Prog Theory
[07/12] Metal For Michael
[11/12] Amorphis Live In Israel
[14/12] En Olam release show - Jerusalem
[18/12] Winter FolkFest
[26/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי
[05/02] Wolves in the throne room בישראל
[14/02] Leprous Live in Israel
[29/02] Jinjer Live in Israel
[30/05] Iron Maiden בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::